שלום חברים

היום בס"ד גדולה (אם יש כזה דבר בכלל, גדול וקטן), פגשתי לראשונה את אבא שלי, ובעצם את אבא של כולנו.
פגשתי אותו ברחוב, הייתי בדרך לכולל, והיה קשה, הרגשתי שאני חייב איזה לגימה, קטנה קטנה, לא יכולתי לעמוד מול זה, התקשרתי לכמה חברים, אף אחד לא יכל לענות.
ואז נזכרתי בו - באבא שלי האוהב אותי, אשר חיי מסורים בידו, ופשוט בקשתי באלם קול, עזור לי אני חסר אונים, לא מסוגל להתמודד....
והוא עזר לי, לא עברו 1 שניות (12 צעדים....) ואני מקבל טלפון מחבר, ואח"כ מעוד אחד, זה היה שניה אחת לפני שמעדתי.

תודה לך אבא, על שאני פה, ועל עוד יום נקי שעברתי

ותודה לכל החברים שעמדו לצדי היום

וואו איזה יופי.
כמו שנאמר
"יש אלוקים"
(אני שמח שהיה לי יד ורגל במפגש הזה, עד עכשיו אני בריגושים).

תמשיך איתנו.
אוהבים אותך

יעקובלה היקר,
כשאתה פוגש את אבא, זה עוזר לי ודוחף אותי לחפש ולמצוא את אבא.
מה שיפה באבא שלנו, זה שהוא אין סוף...
אפשר כל יום למצוא מחדש את אבא ברמה אישית יותר, פנימית יותר, אינטימית יותר.
בבקשה תמשיך לשתף ולהשתתף. הביחד שלנו זו ההחלמה.
כשאנחנו אחים, זה מכריח את אבא להתגלות... אז פוגשים אותו...
מחכים לחוויות מהמפגש הבא
אוהב
הושיעה

שלום חבר
שמחתי לפוגשך,
ואני שמח בשבילך שקפצת למים,
תגלה בקרוב שאתה יודע לשחות,
או שאתה לא צריך לשחות , כשאביך אוהבך נושא אותך.
אני מאחל לך שתשאר איתנו ותזכה לצעוד.
בהצלחה
מוטי

איזה כיף!

ממש שלושת הצעדים הראשונים במכה אחת.

בתחילת הדרך (אני עדיין בהתחלה) לקח לי זמן לעבור מהצעד השני לצעד השלישי. זה לא היה פשוט. כי להתקשר לחבר נתפס אצלי כמשהו מעשי שיכול לעזור לי, אבל לפנות לאבא שבשמים היה קצת ערטילאי מידי.

אבל כמו שהספונסר שלי אומר, התכנית היא שורת אבני דומינו. כל צעד כשהוא נעשה כפי שצריך - גורם בהכרח לצעד הבא להתרחש. כאשר פניתי לחברים ולקבוצה וקיבלתי עזרה, רק אז גיליתי שאת העזרה האמיתית אני יכול לקבל רק מאלוקים. לא מספיק "כח גדול ממני", אני חייב "כח עליון".

תודה על התגובה

זה נותן כל להמשיך הלאה

עד לרגע זה, אפי' לא שמתי לב, איך זה קשור לצעדים, ולאיזה מהם, אני עדיין לא קלטתי את כל ענין הצעדים, אני מחכה עדיין לספונסר, אולי הוא יעזור לי.
מה שקרה אתמול, זה בהשפעת המסר בכנס ביום ראשון, ופשוט כצעד אחרון לפני יאוש טוטאלי, ניסיתי וברוך ה' זה עבד

מקוה לגמור עוד יום נקי

צעד ראשון: הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה. זה בדיוק מה שאתה כותב: הרגשתי שאני חייב איזה לגימה, קטנה קטנה, לא יכולתי לעמוד מול זה.

צעד שני: הגענו להכרה כי כח גדול מאיתנו יכול להחזיר אותנו לשפיות. זה בדיוק מה שעשית: התקשרת לחברים אחרים, שהם כח שגדול ממני כאשר אני נמצא בתוך התאווה.

צעד שלישי: החלטנו למסור את חיינו ורצוננו להשגחת אלוקים כפי שאנו מבינים אותו. זה בדיוק מה שאתה כותב: נזכרתי בו - באבא שלי האוהב אותי, אשר חיי מסורים בידו, ופשוט בקשתי באלם קול, עזור לי אני חסר אונים, לא מסוגל להתמודד.

המשך לצעוד. דברים טובים יתרחשו.

ברוך הבא. איזה יפי. בשבילי זה בדיוק מה שכתוב (הספר הגדול בעמ' 71) בהבטחות של תוכנית AA -  "לפתע נגלה שאלוקים יעשה בשבילנו את מה שלא יכולנו לעשות לבדנו".

לימדו אותי כלל פשוט -  אני לא יכול, הוא כן, אתפלל אליו ואלך אדבר עם איש כמוני ואז אראה שביחד שאנחנו יכולים.

בהחלמה.

תודה לך סוד,
אתה צודק בכל מילה אפי' לא שמתי לב שזה מה שעשיתי, עכשיו יהיה אולי קצת קשה יותר לשחזר ביודעין, את מה שעשיתי באופן ספונטני,
אבל גם לזה אבא יעזור לי

ותודה לכל המגיבים, זה חיבר אותי חיוב עצום להחלמה

חבר יקר, תרגול הוא לא דבר שלילי, הוא חיובי. אני מתרגל את הפעולות האלו כל יום. בכל מקום בו אני חסר אונים, אני מנסה לעשות את שלושת הצעדים האלו. אני מודה בחוסר אונים, פונה לכח חיצוני ממני, ואז מתחבר לאבא שבשמים.

אגב, אהבתי מאוד את הטקסט שלך ליד השם. לא משהו יומרני, אלא ההיפך. לא להמתין לחודשי נקיות ואז לכתוב את התאריך, אלא כאן ועכשיו. תודה על המסר.

בוקר טוב

אולי מישהו יכול להסביר לי, למה באמת צריך את צעד שתים, שכפי שתרגם את זה 'סוד' היינו להתקשר לחברים.
לא עדיף לעשות הכל מול אבא??
אשמח להבין...

לפעמים קשה לנו להתחבר לדבר רוחני, ולפשט אותו לעצמנו לצורה מציאותית. בעיקר בזמני קושי. בזמני קושי כשאנחנו שואלים שאלות, אנחנו זקוקים לעצות מידיות. לרעיונות פרקטיים. לתגובות אוהדות וכד'. אנחנו רגישים מידי מכדי להרגיש את כוחו של אבינו הגדול שפועל מאחורי הקלעים. מה לעשות גם חולה הולך לרופא, וזה לא סותר את חיבורו לאבא.

תודה יעקב

הבהרת את הענין מצוין

אכתוב ממה שלימדו אותי. במשך החיים חשבתי כל הזמן שאני אלוקים ולכן לא היה מקום לאלוקים להיכנס ולעבוד עבורי. כעת, כאשר אני רוצה לתת מקום לאלוקים, אני צריך קודם לפנות את עצמי החוצה כדי שיהיה מקום. לכן, אי אפשר לדלג על הצעד השני שבו אני מבין שאני לא אלוקים.

קודם כל אני חייב להבין שאני לא אלוקים, לפני שאני יכול לפנות אליו.

הפניה אל אדם חיצוני היא הפעולה בה אני מצהיר בפועל שאני לא אלוקים, ורק לאחר מכן יש לי את האפשרות לפנות אל אבא שבשמים.

אתרום את נסיוני לשאלה הנפלאה הזו - המחלה הזו היא ערמומית מבלבלת ורבת עוצמה, בלי סוף פעמים הייתי משוכנע שאני יודע מה הדבר הנכון, שאני באמת מדבר עם ה' והוא יציל אותי כי אני באמת לא רוצה להשתמש. ותפסתי את עצמי רק אחרי השימוש...

המטרה של הצעד השני היא להמשיך את ההודאה של הצעד הראשון - הדגיש לעצמי בתוך מוחי פעם אחר פעם - אני לא. אני לא. אני לא. הכי טוב לעשות את זה באוזני איש כמוני, מי שמכיר את הזיוף שלי.

בהחלמה.