אחרי שכתבתי את הכותרת, אני מבין לאיזה בור נפלתי... יש כל כך הרבה נושאים שאפשר לכתוב תחת כותרת בומבסטית שכזו, לא פשוט לבחור בנושא המרכזי. ובכל זאת, אם אני נדרש לכתוב על נושא אחד שהוא נקיות (וזה לא סתם לספור ימים) הרי שמדובר על החיים הרוחניים שהמכור חייב לסגל לעצמו אם הוא מעוניין להמשיך לחיות.

במשך רוב החיים שלי (למען הדיוק שני שליש מחיי), הייתי די עסוק עם ספירת ימים. כאשר לא ספרתי זה היה או בגלל שהתייאשתי, או בגלל שהמחלה עברה לשלב ההכחשה והייתי בטוח שניצחתי ולעולם לא אחזור שוב לטינופת הזאת, איכס, מגעיל, אין מצב. אבל בדרך כלל הייתי עסוק בספירה ואיפוס ספירה שוב ושוב, כאשר כל פעם היתה כמובן הפעם האחרונה, וכל התחלה היתה "לפחות לשנה" או גרוע יותר "לכל החיים". היו גם מצבי קיצון לשני הצדדים, החל מספירה של "שנה לפחות" שמסתיימת אחרי כמה דקות בשרשרת נוספת של נפילות, ועד ספירות של "עד אחרי יום כיפור", שמסתיימות רגע לפני או ביום שאחרי. בקיצור, ספרתי הרבה, אבל מעולם לא למדתי לספור שלוש ספרות, וגם להגיע לשתי ספרות זה משימה כמעט בלתי אפשרית עבורי. ככה אני, מוגבל.

גם בתכנית סופרים ימים (לא אכנס כעת לדיון למה ואיך ומה, זה נושא לפוסט אחר), אבל כאן ישנה נקודה מבלבלת מאוד. בעבר הספירה היתה מתוך אשליה שאם רק אצליח להישאר בהימנעות מספיק זמן - זה יתן לי את הכח לו אני זקוק כדי להפסיק ליפול. הייתי משוכנע לגמרי שאם אצליח למשל להיות נקי שנה, אז אחר כך יהיה לי מספיק כח רצון כדי להישאר נקי כל החיים. לא קלטתי שאין לי שום בעיה עם כח הרצון אלא שאני פשוט מכור. לעומת זאת כעת, הספירה נותנת לי לפעמים את ההרגשה שהעיקר הוא כמה ימים אני נקי, במקום להתמקד בשאלה אחרת לגמרי: עד כמה פיתחתי את החיים הרוחניים שלי?

בספר הגדול (ספר הבסיס לתכנית 12 הצעדים לגמילה מהתמכרות) נכתב בצורה ברורה שעבור מכור - הסיכוי היחיד עבורו לחיות הוא לפתח את חייו הרוחניים. כל מכור אמיתי יודע שאין כח בעולם שיכול לעצור אותו מלהמשיך להשתמש בתאווה, ורק כוח עליון - אלוקים - יכול לעשות עבורי את מה שאני לא יכול לעשות בעצמי, אלא שעבור כך אני חייו לחיות חיים אחרים מהחיים אותם חייתי עד עכשיו. מה שאומר שנקיות (דווקא "נקי", בשונה מ"יבש"), היא לא פונקציה שקשורה בשום אופן למספר הימים שאני נקי, אלא אך ורק לשאלה: עד כמה אני מחוייב היום לחיות חיים רוחניים? ישנה רק תשובה אחת נכונה לשאלה הזאת, כאשר כל תשובה אחרת היא בגדר נכשל. התשובה היא: הכל. כל תשובה שאיננה "הכל" (למשל, אני מוכן לעשות הכל חוץ מ... השלם את החסר) פירושה שאינני מחוייב לחיים רוחניים, ולכן עבורי פירושה חזרה אל ההתמכרות הפעילה שלי.

יכול להיות אדם שנקי שנים ארוכות, אבל היום הפסיק לפתח את חייו הרוחניים, ולעומתו אדם נקי זמן קצר ביותר, אבל הוא מחוייב ללא סייג לחיים רוחניים ולהחלמה. ברור מי מהם מחלים יותר, וזאת למרות שהאחד יצהיר על שנים והשני על שבועות או ימים.

אבל לפעמים אני מתבלבל (בעיקר בציוני דרך מרגשים כמו שנה וכיו"ב) וחושב שאם אני נקי מספר כזה או אחר של ימים, זה אומר שרכשתי לעצמי החלמה חזקה. לכן אני צריך לזכור ולהזכיר לעצמי שוב ושוב, שהימים שאותם אני סופר הם בסך הכל המתנה שקיבלתי מאלוקים, אבל החשוב הוא לא מספר הימים אלא המחוייבות שלי לחיים הרוחניים. בשביל זה יש 12 צעדים, אותם אני צריך לבצע ולהתקדם בהם כל הזמן. אכן, לעולם לא אגיע לשלימות, ולכן אני בתכנית להתקדמות רוחנית ולא לשלימות רוחנית, אבל אם לא אתקדם קדימה - אפול אחורה.

אני מצהיר (בקבוצות החיות) שספרתי XXX ימים אך לא נקיות.

א' החברים שאל אותי בא' מההזדמויות שהוא לא מבין: אם אני "נקי" (או "יבש") מס' מסויים של ימים הרי שהגעתי למשהו. ואם לא הגעתי לכלום אז לא ספרתי ימים? ואני אוחז (נכון להיום) בשבעים יום. אז אני נקי או לא נקי?

התשובה היא שאמנם לא היו נפילות, אך יחד עם זאת לא אוכל לספר שיש לי "ראש נקי". שזכיתי ל"מתנת-הנקיון". ס"ה ספרתי ימים בהם עצרתי עצמי בשלב כזה או אחר לפני נפילות.

חוששני שזה לא יוכל להחזיק מעמד מדי הרבה זמן. ותקוותי איתנה שביומי ה-91 (למה לא היום? למען הסדר הטוב) אתחיל בספירה מחודשת (מחזור ב) עם ימים יותר נקיים מעכשיו.

סוד
לפי דעתי את האשכול הזה צריך לנעוץ.
כל מכור באשר הוא, טועה מידי פעם בטעות הזאת. לכן אני תמיד אומר שאצלי התחנות הם הימים הכי קשים. בעצם הגעתי לרף שהצבתי לעצמי, ופתאום מגיע יום של חשבון נפש במה התקדמתי. אם כל ישותי היא רק להתקדם בספירת ימים יבשים, לא שווה לי כל ההשקעה המטורפת בתוכנית. אני חייב את המתן שכרה בצידה- את השינוי המהותי במהלך ובהסתכלות על החיים.
צריך לזכור את זה כל יום.
זה צריך להיות "אני מאמין" בפני עצמו.
כל כך הרבה חברים פה נופלים, בגלל שהם לוקחים פה את העניין של הימים הנקיים כמטרה, ולא כאמצעי.
ברור שימים יבשים זה נפלא, וזה מחוייב המציאות להחלמה, אבל זה עדיין בגדר "סור מרע", ולא בגדר "עשה טוב".

אהבתי חזק!!!!!...

אשריכם ישראל כל מילה אמת לאמיתה
רק שאלה לי אליכם 1: מה זה הספר הגדול הלבן ?
2: איך משיגים אותו?
3: מהי ההגדרה של נפילה ? להוציא שז״ל , לצפות בפורנו, או סתם בתמונות לא צנועות ?
או שלכל אחד ההגדרה היא שונה בהתאם למצב שהוא נמצא בו ?
ושאתה אומר אני נקי 70 יום אתה רוצה להגיד לי ש70 יום לא הסתכלת פעם אחת באיזו תמונה לא צנועה יש דבר כזה ?
מצד אחד אני נקי כמה ימים בחסדי השם לא פוגם אבל בדרך יש מעידות של מכור גונב פה ושם איזו הסתכלות אסורה אז איפה
הגבול בין נפילה או מעידה קטנה וממשיכים הלאה .

הספר הגדול זה הספר של AA, אלכוהוליסטים אנונימים. הם התחיל עם שיטת 12 הצעדים וזה הספר שמדבר על השיטה, ההתמכרות והפיתרון.
אתה מוזמן לפנות ל prozdor1@gmail.com ולבקש מהם את הספר הגדול ואת הספר הלבן (שהוא מדבר על מכורים לתאווה, כך שיותר קל להתחבר אליו. הוא מבוסס על הספר הגדול, לכן מומלץ גם לקרוא את הספר הגדול). בכלל, אתה מוזמן לפנות למייל הזה ולבקש מהם קצת הסבר על התוכנית, הם ישמחו לעזור.
לכל אחד יש הגדרה שונה לנפילה, אבל ממש לא מומלץ לכל אחד להחליט על עצמו מה נפילה ומה לא. אנחנו אנשים חולים והדעה שלנו לא צלולה, בעיקר אחרי מעידה\נפילה. כל החיים עשינו מה שרצינו והגענו למקומות לא טובים. פה אנחנו לומדים להקשיב לאחרים, לוקחים מישהו שיקבע בשבילנו, ספונסר.
לא מדובר על מבט אחד, זה לא בשליטתנו, מדובר על מבט שני. זה נשמע לא אפשרי ובאמת זה לא אפשרי, אבל פה אנחנו לומדים להפסיק לנסות לבד ולתת לה' לעשות זאת, הוא יכול.

תודה סוד.

אכן מספר ימי הנקיות שלי לא מעיד על מידת ההחלמה שלי.
מצד שני למרות שרק בכוחו אני נקי ולא בכוחי, כל ימי הנקיות הם שלי ובזכותי.
"בלי אלוהים, אני לא יכול, בלעדי, אלוהים לא יעשה״.

תודה רבה לך סוד, הנסיון שלי בהחלמה לימד אותי שכשאדם לא חי חיים רוחניים הימים הנקיים שלו עוד עלולים להזיק לו יותר מלהועיל  -

כמו חולצה לבנה שלא מכבסים אותה, ככל שעובר הזמן היא מתלכלכת יותר...

שנמשיך בתהליך ההחלמה היום.

היי סוד
התאפקתי יומיים (והאמת שגם זמן- הרבה לא היה )
אבל אני חיב לציין שהפוסט שלך והתגובות אחריהן
די מיאשות
מה עכשיו אני צריך ספירה כפולה?
לפי החשבונות הנ״ל
אני לא נקי יום אחד בכל 3 החודשים האחרונים -
אני רק יבש ?
אני חילוני ומסתובב בחברה חילונית
ובומקומות שבהם רק עיור יכול לא להסתכל
ואני מסתכל -ואני גם רוצה
אבל אני בוחר שלא
וזה הגדולה של התוכנית
התוכנית לא באה לסרס אותנו

( אני לא בדיוק יודע למה אני מתכון שאני אומר תוכנית - כי ברור לי
שהתוכנית שלי היא לא בדיוק התוכנית של רובכם)

בכל אופן גם אם אני רק יבש
אני מרגיש מאד נקי
בזכות התוכנית

דורון היקר,

לא כתבתי שצריך שתי ספירות, ואני לא חושב שישנה חיה כזאת. אם מתאים לך המצב שבו אתה נמצא זה מצוין. אני לא מגיע משום כיוון דתי בכלל. אני מגיע רק מהכיוון של המחלה. לא מעניין אותי אם זה מותר לך או אסור לך, זה עסק שלך. אם אתה מחליט שאתה רוצה דבר מסויים - זאת ההחלטה שלך. אם אתה רוצה משהו אחר - זאת גם החלטה שלך.

בקבוצה שבה אני נמצא רוב החברים גויים והם שומרים על העיניים יותר מאשר החרדים במאה שערים. אבל שוב: זאת בחירה שלהם לקבוע מהי הנקיות עבורם. אם עבורך נקיות זה להמשיך להסתכל, ואתה עדיין מרגיש נקי וזה עובד לך - לא אמרתי עליך שום דבר.

בכל מקום שבו מישהו שם לעצמו את הגדרות הנקיות - שם הוא צריך להיות ושם להתרכז, אבל לא בספירת הימים. הספירה היא ענין טכני לחלוטין.

התוכנית מלמדת אותנו שאנחנו באמת לא יכולים לא להסתכל. זה בדיוק צעד ראשון!
אחרי זה אנחנו מבינים שאם מצב אחד אנחנו לא יכולים להסתכל ומצד שני מבט אחד יכול להרוג אותנו, ממש כמו הלגימה הראשונה לאלכוהוליסט, אנחנו בבעיה.
לכן אנחנו פונים לכל מי שיכול להציל אותנו. בהתחלה לקבוצות, אחרי זה לה' (או לכוח עליון כפי שאנו מבינים אותו). זה מפתיע, אבל הוא באמת עוזר, הוא מציל אותי כל יום. הוא עושה פשוט את הבלתי אפשרי!
התוכנית הוקמה ע"י גויים בחברה חילונית בהרבה. הרעיון של לברוח למקום בודד שבו אין תאווה וכך להינצל לא עובד לנו, כפי שמופיע בספר הגדול. דווקא במקומות האלו, המלאי תאווה, התוכנית עובדת. אנחנו מוסרים את חיינו לה' והוא לוקח מאיתנו את התאווה ואנחנו לא מסתכלים. זה פשוט נס.
הרעיון המרכזי של התוכנית הוא שצריך לתקן את מה שגורם לנו לברוח לתאווה, חוסר החיבור לעצמנו ולכוח גדול מאיתנו. הדרך לעשות זאת זה ע"י חוויה רוחנית.
על יום בו אני מחובר לעצמי ולה' ואני חי חיים רוחניים, זה יום נקי. כל יום שפשוט לא יצא לי לאונן אבל לא הייתי מחובר ולא חייתי בצורה רוחנית- אני סתם יבש.

לאנשים בריאים- להיות יבש זה בהחלט יכול להיות מספיק.
למכורים- זה לא עוזר בכלום. אנשים יכולים להיות יבשים 20 שנה, אבל הם חיים חיי סבל והתאפקות מאומצת מאוד. הם נלחמים כל יום וסובלים יום אחר יום. לבסוף- הם גם נופלים. מכורים אמיתיים צריכים חיים רוחניים, כך גילו בAA. ברגע שחיים חיים רוחניים, אפשר לא להשתמש עד סוף החיים בלי סבל. אפשר לחיות חיים טובים באמת. אפשר להשתחרר מהמלחמה נגד התאווה, אפשר להשתחרר מכל הפגמים והרגשות שהביאו אותנו לתאווה.
אם אתה באמת מצליח להיות נקי וטוב לך בלי חוויה רוחנית, בלי חיים רוחניים, בלי 12 הצעדים- כל הכבוד לך! ייתכן שאתה לא מכור, או שאתה מכור אבל מהמעטים שיכולים לעשות זאת רק ע"י כוח רצון. אני יודע שאני לא יכול, לכן אני בתוכנית.

בהצלחה לכולנו!
לילה טוב, נקי ומלא החלמה לכולנו!

דורון המקסים, נסה להבדיל בין להסתכל לבין להתבונן. התוכנית כפי שאני מבין אותה לא מציעה לי להיות עיוור, כן מציעים לי לא 'ללגום עם העיניים', כי הלגימה עם העיניים היא הדלק המניע את גלגלי המחלה שלנו.

שלום סוד
יש לי שאלה על דבריך

באתר של שמור עיניך בהסבר על ספירת 90 הימים מובא הקטע הבא:
"מחקר מדעי שנעשה באחרונה מצא שלוקח תשעים יום לשנות את הנתיב העצבי שיוצרות התנהגויות של התמכרות במוח. המחקר הראה שאם מכור נמנע מאותן התנהגויות במשך תשעים יום, יהיה לו קל בהרבה לעצור גם את דפוסי החשיבה של ההתמכרות. הרבה מחקרים דומים נוספים הראו כי ככל שאנו רחוקים יותר מההתנהגויות הקשורות להתמכרות, כך הן שולטות  פחות על נתיבי העצבים שההתמכרות חצבה במוחנו...."
לכאורא יש ערך לימים ביחס להתמכרות וההרגל של ההתנהגות השלילית.
כמובן שעיקר העניין הוא למלא את החיים, ולא להגיע לסיבות לבריחה לתאווה,
אבל יש ערך לספירה וליעד ה 90.

לפי עקרון זה באמת אפשר לנהל ספירה חדשה עם יעד נוסף להתמכרות אחרת ופגם אופי אחר.כפי שרצה מתנת הנקיון



קמתי

אני מעדיף לא להתייחס לנושא של התשעים יום עד כמה שאפשר כי דעתי עליו שלילית לגמרי.

בכל מקרה, גם לפי דעת אלו שמחזיקים מהענין של התשעים יום, אף אחד לא טוען שאחר כך פתאום הכל נהיה ורוד או שההתמכרות נעלמת, אלא שישנה משמעות לתשעים ימים של עבודה עצמית.

אצלי זה לא התחיל... וחשבתי להתחיל ספירה מחודשת ביום ה-91....

עיין ברכבת שלי....