יהודי של פורים!

בפורים אני תמיד חווה חוויה מיוחדת. אני מגדיר את עצמי יהודי של פורים.

מה לעשות אני לא לגמרי יהודי של פסח (בן חורין) ולא שיא היהודי של שבועות (נעשה ונשמע) וגם לא כל כך יהודי של תשעה באב (לכאוב בצער השכינה) גם לא סוכעס ייד (בצילא דמהיימנותא). אבל כן יהודי של פורים. בפורים אני מקבל את עצמי בדיוק איך שאני. בפורים אני יודע שכל החיצוניות שלי, איך שאני נראה מבחוץ, זה רק תחפושת. אין הבדל אם אני מחופש לשוטר או קאובוי או שודד או גורילה... זה בכל מקרה לא אני האמיתי, ולא מפריע לאני האמיתי לצאת ולהיגלות בפורים.
אז מי הוא אני האמיתי?

אני יהודי של פורים. בן יחיד אהוב מאוד לאבא שבשמיים. רצוני לעשות אך ורק את רצונו... (עד שהשאור והשעבוד נכנסו לתמונה) אני אוהב אהבת נפש את ידיד נפשי אב הרחמן. אני מחובר אליו בכל נימי נפשי. במקום הכי עמוק, הכי פנימי, הכי אינטימי, תמיד חיפשתי רק אותו! גם בחוץ, חיפשתי תמיד את הבפנים.
בכל השנה, אף אחד לא מאמין לי. גם אני לא מאמין לעצמי. אומרים לי, תלבש קיטל, נקבל אותך. תתקע בשופר נסלח לך, תאכל דבש יהיה לך מתוק, תשב בסוכה נאהב אותך, תדליק נר יהיה לך אור.... וכו'...

ואם חלילה לא אעשה את כל העיצות הנפלאות הנ"ל? אז אני בבעיה. אין לי מקום. אין לי בית. יגידו לי כולם, טיפש איוול! מה ביקשנו כבר?! תאכל מצה ותזכה לחרות! ואני מסרב לתת את עצמי לזה. משהו עמוק בתוכי אומר לי, זה טוב, אבל זה עוד לא אני. אני מחפש משהו אחר. אני מחפש את הדבר בעצמו. את המקום שבו יקבלו אותי איך שאני. גם לפני העצות של המצה השופר והנר. אני מחפש את פורים.
(כל חג כלול מכל החגים. כך שבפנימיות אפשר למצוא את כל ההרגשים בכל חג. אני רק מפנה זרקור לפורים איך שאני מרגיש אותו. ואכמ"ל)

מצאתי את פורים.
ביום הזה יצאתי מכל המיצרים שלי (בן חורין) התאהבתי מחדש בתורה ובנותן התורה. הדר קבלוה מאהבה. (נעשה ונשמע מאהבה.) זכיתי להתחבר לאבא, לשמוח בשמחתו, לכאוב בכאבו (צער השכינה). לחסות בצילו להרגיש שהוא פרש עלי את סוכת שלומו... (צלא דמהיימנותא)

אבל עדיין היה קשה לי להאמין.
האם אין הגבלות? אין סוף? אם אעשה מעשים חמורים, האם יגמר המבצע? האם האהבה לא תלויה בדבר? גם אם אני יאכל מסעודתו של אותו רשע אשאר בן אהוב? גם אם אראה כמו גוי שיכור, נטול דעת מתבוסס בקיאי, אהיה עם נבחר? גם אם כולי שקוע בבוץ ורפש, תאווה ואגו, עדיין אני משוש ליבו של אבא? וגם אם חטאתי חליתי ? ? ?
בפורים, ורק בפורים אני שומע את התשובה בכזו בהירות, בכזה אור. התשובה מוחלטת... התשובה היא כן! למרות הכל אנחנו יהודים. אנחנו אהובים, בשבילנו נברא העולם, אנחנו רצויים לפני המלך...

זה הזמן לבקש ולהתחנן על נפשנו, אם מצאתי חן בעינך המלך, אם על המלך טוב, תינתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי... כי נמכרנו... אבא יקר, העם שלך, הילדים שלך מכורים. חולים. כואבים בוכים. אלי אלי למה עזבתני?
הן מי כמוך יודע שרצוננו לעשות רצונך. אבל המחלה השתלטה כליל על חיינו ורצונותינו. זרקה אותנו אל בור התאווה והגאווה. אנא ממך אבא, אחרי כמה כוסות יין ששתינו לכבודך, ברגע של שפיות – חוסר דעת, עכשיו ברור לנו מי המלך ומי הבן, אנא מלך מלכי המלכים, גאל את הבנים שלך. קח אותנו בידיך הנאמנות, הבא אותנו אל חוף מבטחים, טהר ליבנו לעבדך באמת, שחרר אותנו מהטינות והפחדים, מן הכעס והעצבות, מן הבטלה והתאווה... תן לנו למצוא את שאהבה נפשנו באמת... קדשנו במצוותיך....

אבא שלי, תודה לך על פורים תשע"ג.

הושיעה  יקירי
מאוד התרגשתי לקרוא את מה שכתבת,
פוסט ממש משובח ומלא תוכן וערגה.
מה לעשות ואני עדיין רחוק מהתובנות האלה.
אצלי פורים הוא עדיין חג של "מסכות רעשנים זמירות וריקודים".
אבל יתכן באמת שאחרי שאני יקרא את הפוסט הזה שוב כמה פעמים, יתעורר בי איזשהו ניצוץ קטן חבוי.
ואני יצטרף מכאן לזעקתך,
"אם מצאתי חן בעיניך המלך תנתן לי נפשי בשאלתי"
רצוננו לראות את מלכינו"
הלואי כבר בפורים זה.

תודה הושיעה.

אצטרף לבקשתו של יעקב. (דבר עם אבא שלך. טוב?) שאזכה שהניצוץ הפנימי החבוי יתעורר ויהפוך לאש-להבה

יין ישן נושן...
תודה הושיעה! אחלה מן אחלה!

מזכיר לי את השיר: "מסכות ורעשנים, שירים וריקודים"
חשבתי עכשיו לעצמי,
איך אפשר לערבב "מסכות" (=יש עלי כאלו לפעמים, גם לא בפורים...) ו"רעשנים" (=יש בראש רעש לפעמים...)
עם "שירים וריקודים" ????

כנראה שרק בפורים אפשר וזה אפילו הגיוני...
נראה לי שזה חג של הכנעה, חג שבו אין אני והראש לא ראש ושינה זה מצווה (ולא בגלל תענוג כמו בשבת...)
ה' קובע על העולם ואני יכול להרפות לגמרי מעצמי,
אני בידיים טובות.

תודה הושיעה. אני יהודי של יום. היום. רק להיום.

תודה לכם חברים, ותודה אסירות.
השלמת לי את המאמר.
אחרי שאנו זוכים לפורים. אפשר לקחת את הפורים לכל יום. רק להיום.
מי אמר שלא כל יום פורים?
שבת שלום ופורים שמח

מעניין שהמשפט האחרון שחותם את חלק או"ח הוא: "וטוב לב משתה תמיד" (למרות שזה ציטוט מפסוק ברגע שזה נכנס לשו"ע זה נהפך לפסק הלכה)

לא רגיל לומר כאן דברי תורה, אבל הפעם אני לא מתאפק:
השו"ע אורח חיים נפתח ע"י הרמ"א בפסוק "שיויתי ה' לנגדי תמיד", ומסתיים בפסוק "וטוב לב משתה תמיד". חסידים היו אומרים שאלו תמיד של שחר ותמיד של בין הערביים.
מי שרוצה לקשר את זה לתכנית, מוזמן. אצלי הקשר די ברור.

תודה הושיעה!
פשוט כיף לי לקרוא את זה שוב ושוב.
פורים זהו חג שבו אפשר לגלות את הפנימיות האמיתית של האדם.
לכן שותים יין, "נכנס יין יצא סוד". בפורים אפשר לגלות דברים נפלאים על האדם שלא ידעת אותם כלל.
אני עצמי שתיתי יין (לא יכולתי ללכת ישר ולדבר נורמלי, זה היה דבילי) אך לא לשכרה, הייתי בחושיי. אני עדיין מפחד ממה שיש בפנים.
הצלחה מרובה,
אין יאוש.

מתחבר מאוד לדברים שנכתבו כאן,

שנה שעברה בפורים הייתה לי חויה רוחנית כשדיברתי עם חבר בטלפון וקלטתי
שלראשונה אני לא חייב להשתמש בפורים ולהרגיש בודד, יש פתרון,

מתפלל לחיבור גם בימים אלו ולהבין שמבחינת חולה כמוני פורים הוא עוד יום רגיל של פעולות
ורק כך אני יכול להשאר שפוי,

חזק מאוד.
מבקש מאלוקים להתחבר אליו בפורים לקבל את התורה מאהבה ולהיות שלוו רגוע ומפוכח. 
רק לפורים.

גם רק להיום וגם רק לפורים...