האחת: דרך קצרה שהיא ארוכה.
השניה: דרך ארוכה שהיא קצרה.

דרך קצרה שהיא ארוכה: ידיד טוב פגע בי, אשתי עשתה מעשה שהפריע לי. מה שעשיתי זה להתחפר. לא רציתי להתמודד עם הכאב. היה לי קשה מידי לפרוק אותו. שמרתי אותו בפנים. בעצם עשיתי כאן דרך קצרה. פגיעה= הכלה אישית פנימית.
התוצאה היא, הדרך הארוכה. הטינות שהולכות ונאספות בפנים. הכאבים שהולכים ומתעצמים. תחושת הפגיעות שהולכת וגוברת, כמו כדור שלג שמתגלגל במדרון. אני הולך ושוקע בתוך עצמי. אני פורק את הכאב על ידי שימוש. כי זו הצורה הקלה ביותר שאני מכיר  לפרוק את הכאבים שלי. אבל השימוש מוסיף לי מצפון על כאב. יאוש, וחידלון.
רציתי ללכת בדרך הקצרה- להתעלם, ולשמור בפנים. אבל הדרך הקצרה הזאת הלכה והסתבכה. היא גררה אותי לפגיעות, לכעס, ללבה רותחת של אש, שיושבת לי על הלב. ובסוף היא גרמה לי להשתמש, ולהתגלגל הלאה במורד בלא יכולת לעצור.

דרך ארוכה שהיא קצרה: ידיד טוב פגע בי, אשתי עשתה מעשה שהפריע לי. מה שעשיתי זה להתמודד. בחרתי בדרך הארוכה. הלכתי לנקות את הכאב. פעלתי לפי תוכנית 12 הצעדים. הלכתי לעשות פעולה של ניקוי טינות. שיתפתי חברים, מסרתי לאלוקים. והלכתי לנקות את הטינה בפני מושא הכאב. זו דרך קשה מאוד. במקום לברוח מהקשיים, פשוט להתמודד איתם פנים אל פנים. לא במלחמה, בכניעה. לפרוק את הכאבים בצורה מבוקרת. לנקות אותם לאט לאט. לפתוח את המורסה, לנקות את המוגלה. לפעמים גם לצרוח אייייייי, לפעמים גם לבכות. לנקות ולטהר. דרך ארוכה מאוד. אבל הדרך להחלמה קצרה. יום אחד התמודדתי עם הקושי, התמודדתי עם הקשיים של הפריקה. אבל מייד אחרי הנקיון פושטת בי תחושה של שלווה. תחושה של שלמות. פתאום כל הקשיים מתגמדים, המבוך מתיישר לקוים משורטטים.

הדבר היה לפני הרבה- הרבה שנים,
והחכם הגדול רבי יהושע בן- חנניה הלך בדרך בלתי ידועה לו, כדי לבוא לעיר אחת ולאסוף שם כספים בשביל תלמידי חכמים.
בהגיעו לפרשת דרכים, לא ידע לאן לפנות ובאיזו דרך ללכת. ראה ילד יושב בצד הדרך והוא ניגש אליו ושאל:
-"בני, הלא תגיד לי באיזו דרך אלך ואבוא אל העיר" ?
"כן, רבי, ברצון אגיד לך את הדבר" השיב לו הילד-
הנה שתי הדרכים מובילות אל העיר, אך זו ארוכה וקצרה וזו קצרה וארוכה.
לא ירד רבי יהושע בן- חנניה לסוף דעתו של הילד ואמר בלבו:
"הלוך אלך בדרך הקצרה והארוכה, שכן היא הקצרה מן השנייה". וכך עשה. ועד מהרה אמנם נראתה לעיניו העיר.
אך הנה מצא כאן את העיר מוקפת קוצים ודרדרים, גדרות סלעים ומשעולים, והשבילים מתפתלים הנה והנה.
"לא, לא טובה היא הדרך הזאת", אמר אז רבי יהושע בן- חנניה
וחזר על עקביו, עד שהגיע שוב לפרשת- הדרכים.
כאן פגש אף הפעם את הילד והוא ניגש אליו ושאלו:
- "בני, למה זה אמרת לי כי זוהי הדרך הקצרה" ?
- "לא, רבי, אני אמרתי ' קצרה וארוכה '."
עתה ירד רבי יהושע בן- חנניה לסוף דעתו של הילד והוא נשק על ראשו ואמר:
- "אשריכם ישראל, שכולכם חכמים אתם, מגדולכם ועד קטנכם" !
ועתה הלך רבי יהושע בן חנניה בדרך הארוכה והקצרה.
הוא אומנם הלך עתה שעה ארוכה יותר, אך דרך זו הובילה אותו ישר לשערי העיר,
והוא הגיע למחוז- חפצו ללא כל מכשולים.

היום בחרתי בדרך הארוכה.
אבא תזכני לראות את האור בקצה הצינור.
אני מוסר לך את קשיי ואת תאוותי.
תן בי את האומץ לשנות את מה שביכולתי.
אמן.

יפה מאד יעקב
ישר כוח

אתמול בחרתי בדרך הארוכה שהיא קצרה.
ואבאל'ה עשה לי נס אמיתי.
הנס של "ונהפוך הוא" קטן עליו.
תודה אבא שנתת לי את השכל לצעוד בדרך הישרה והטובה.
מתן שכרה בצידה הגיע מהר הרבה יותר משחשבתי.
יש אלוקים!!! והוא אוהב אותי באמת.
יעקב