הספונסר אומר שכשהגענו למצב כזה אנו צריכים להודות בחוסר האונים שלנו ולהגיד לה' שרק הוא יכול לעזור לנו ואנחנו בידיו. ואז אנחנו יותר במודעות ומפוכחות כדי לא ליפול בקלות, וה' יעשה הטוב בעיניו.

אני מאמין לו, אבל אני צריך שיתופים, כדי להאמין לגמרי. מה קורה לכם בפועל אחרי השלב הזה. ברור שזה לא לחש קסם ופתאום התאווה מתנדפת.
אז מה אתם מרגישים בפועל אחרי ההודאה בחוסר אונים והמסירה לה'?

בבקשה שתפו אותי.

אצלי ההודאה בחוסר האונים מתחילה מול החברים

כשתאווה תוקפת אותי אני יודע שלבד לא אצליח לעמוד מולה! היא גדולה עלי! עצומה ממני! היא סוחפת אותי למחוזותיה!

אני יודע שברגע כזה אני חייב להתקשר לחבר לשתף אותו לספר לו את כל רצונותיי לתאווה!

מבחינתי זו התחלת הכניעה מול ה'!

אחרי שיתוף כזה ההתקפה דועכת והעניינים חוזרים למסלולם, אני קורא לזה "להשתנקר" על התאווה.. זו מבחינתי נוסחת הפלא שמעבירה ממני את רצונות התאווה רק להיום!

ב"ה, הרבה פעמים באמת התאווה נעלמה כלא הייתה. נס, אין הגדרה אחרת.
בפעמים אחרות עדיין הרגשתי את התאווה וזה היה יותר קשה ודרש יותר כניעה. מלבד להגיד לה' שאני נכנע ולהרגיש את זה באמת, הייתי צריך לעשות גם את הפעולות של הכניעה, להתקשר לחברים בזמן אמת, לקרוא, לכתוב, להגיד תפילת השלווה, להתפלל לה' ללא סוף וכו' וכו'... ואחרי כל הפעולות- התאווה נעלמה. כן, נס. פעם הייתי מסוגל להתאפק כמה ימים ללא תאווה, אבל היא תמיד הייתה ברקע והייתה מתגברת לאט לאט, עכשיו, בתוכנית, אני נותן את זה לה והוא לוקח את זה ואני נשאר ללא הקושי. לפעמים זה לוקח בדיוק שנייה עד להעלמות התאווה, לפעמים קצת יותר.

לא מספיק שאני מודה בחוסר אונים, עליי להתנהג כחסר אונים. אני יכול לומר מליון פעם שאני חסר אונים, אבל בפועל להתנהג כאילו יש לי כח נגד התאווה, ואז המפלה שלי מובטחת. אבל אם אני באמת מפנים ומקבל את חוסר האונים, אני מתנהג אחרת.

ראשית כל מול התאווה עצמה, אני לא נלחם ולא נאבק ולא מתקרב אליה - כי אני חסר אונים.

שנית מול אלוקים, כי ברגע שאני מבין שאני חסר אונים - אני פונה אליו באמת שיעזור לי.

לסוד הכניעה: ברור שקודם כל אני לא מגיע למקומות המסוכנים לי, כי שם אני חסר אונים.

אבל יש מצבים שהתאווה באה, ואני לא יכול לברוח. אני מוכרח לסדר כל מיני דברים בעיר, ויש שם דברים מסוכנים, ואפילו: אני נשוי, הולך לישון באותה מיטה עם אשה, שזה מספיק מגרה. מה קורה אז כשהתאווה תוקפת?

אתה פונה לאלוקים שיעזור לך כי אתה חסר אונים, ואז מה קורה?

סוד היקר - גלה לי את הסוד
בהתקפה אצלי - אני רואה פורנו בראש -סרטים עולים לי מחדש
וזה יותר מציאותי מסרט -אני השחקן
אני כל כך חסר אונים שאין לי כוח אפילו להגיד שאני חסר אונים
ניסיתי ואפילו דיברתי עם השם וזה עבר וזה חזר
ולא יכולתי לסבול את הסרטים יותר בראש
ופרקתי
איך מתמודדים אם זה ?

אכן שאלות חשובות עד למאוד!

והתשובה - פשוטה עד להפליא!

נסה - והיווכח!

ברגע שתנסה תקופה מסויימת - תראה מה התשובות לשאלותך.

(לדעתי אף א' לא יוכל לענות ע"ז כי הוא עונה על עצמו, לא על אחרים)

ולדבריו של סוד, - אכן הודיתי הרבה פעמים בחוסר-אונים ומעדתי שוב ושוב. ומדוע? כי כפי שהוא אמר זה לא מספיק. אני חייב להפנים את החוסר-אונים. וגם לעשות פעולות. ואני "שיחקתי אותה" חסר אונים כשבפועל בליבי פנימה לא הפנמתי זאת.

באופן אישי הדברים הסתדרו אצלי בלי הרבה הבנה. עשיתי מה שאמרו לי וזה עבד.

יחד עם זה, עזר לי מאוד לקרוא את הדברים כפי שמופיעים בספר הלבן. שם מתוארות ההתקפות שמגיעות וגם כיצד נכנעים ונחלצים לפעולה. אמונה ללא פעולה - תמות. לא מספיק לומר שאני חסר אונים אלא יש לפעול כחסר אונים. הן בדברים שמהם אני נמנע והן בפעולות אקטיביות.

יש כאן המון חומר המתאר את הרגעים של ההתקפה, אבל לי לא עוזר כאשר אני קורא את הדברים. אני חייב להיות בקבוצות שם אני ממש רואה וחש כיצד חברים אחרים ניצחו את האובססיה.

אשתף בנסיוני - הרעיון הוא לצאת מהראש. כשהסרט מתנגן כדאי לי לצאת מבית הקולנוע... הדרך הטובה ביותר לאיש כמוני לצאת מבית הקולנוע הפרטי היא להצמד לאנשים אחרים..

במילים פשוטות לא ניתן להשאר נקי רק בצעד הראשון. חובה לפנות אל הצעד השני.

בהחלמה.

אסירותודה- לא הבנתי את כל הקודים...

מה שאני מרגיש אחרי שאני מודה בחוסר אונים, ואחרי שאני מתקשר לחבר, מספר לו על הקושי. וגם פונה לאבא ומוסר לו את קשיי.
זה יציאה משיעבוד לאור גדול.
אצלי בכל אופן הבנתי שזה עובד גם בצורה הגיונית, ולא רק ניסית.
עד היום התרגלתי שאם יש לי צורך לברוח מעצמי, אני בורח לתאווה. מה שגרם לי כמובן צורך עז יותר לברוח, וחוזר חלילה.
היום למדתי שבשביל לשכך את הצורך ב'בריחה', אני יכול לבדוק מה המקור של הצורך שלי לברוח, על ידי זה שאני משתף על הקושי אצל חבר, ועל ידי שאני פורק את המטען בחצר של אבא שבשמים.
אצלי זה עובד בטבעי. במקום לפרוק את הקושי בתאווה, אני פורק את הקושי אצל אבא.
תודו שזה מתגמל יותר.

במקרה שלי -אוכל לציין כמה סוגי התקפות שעוברות אלי
1 - אני נתקל באישה שמושכת אותי - מסתכל או לא מסתכל -חושב על זה או לא חושב על זה  וממשיך קדימה
מאוחר יותר חוזרת המחשבה - אני מסוגל להתמודד איתה -אם על ידי כניעה ואם על ידי דחיה ואם על ידי תפילה ואם על ידי כוח הרצון
לפעמים חוזרות וחוזרות המחשבות והתהליך אורך כמה ימים
אבל בסוף זה עובר
2. כניסה למצב או מקום  או מצב רוח שמזכיר לי פורנו
התקפה קשה מרוכזת ונראית שכמעט איני מסוגל להתמודד איתה
עברתי כאילו והתמודדתי בהצלחה
לא על ידי הפעולות שהזכרתי קודם
אלא על ידי מעשים -מעשים הפוכים
טכניקה מדהימה שרכשתי אך ורק פה 
3. אבל הגרועות ביותר הם הסרטים
הם קורות ומגיעות משום מקום -לא צריך שום טריגר
זה משהו פיזי מטורף
זה שאריות של טינופת שנשארה במוח
ובתת מודע מוקרנים מחדש למוח
אפשר לדבר איתי -ואני יקשיב למה שאומרים
אבל אני בסרט -מהופנט -מורעל -קודח
והדבר היחידי שאני רוצה זה שההרגשה הזאת תעלם
אני לא משתמש כי אני מרגיש שאם לא אשתמש אמות
אני משתמש כדי לסיים אם הסרטים בראש
ולא אכפת לי הספירה או ימי הנקיון

מה עוד גיליתי שעדיף לי להתמודד עם ההתקפה מהסוג הזה  כשאני רק יבש  ולא נקי -אסביר את עצמי
במצב היבש -אני בכוננות מתמדת להתקפות -הם כל הזמן היו לצידי לאורך ימי הספירה  והחזקתי 55 יום  שאני לא בטוח אם הייתי באחד נקי לגמרי
בנפילה השניה שקרתה לאחר 21 יום - הייתי הכי נקי שאחד כמוני יכול להגיע
באמת לא חשבתי על זה היו לי כמה נסיונות ודילגתי עליהם כמו אילה
כשהסרטים הופיעו משום מקום -ביום שבת בבוקר בזמן שאני מבלה זמן איכות עם המשפחה
לא האמנתי - התפללתי -משהו שאני לא עושה הרבה פניתי לשם דיברתי
יצאנו לטייל -וזה הלך איתי
אי אפשר לגרש את זה -
הייתי כל כך חלש ומופתע מהתקפה-(שכחתי איך נלחמים)-קרסתי

אסירות-עצתך טובה וזה מה שעשיתי -לצערי גם ההקרנה הפרטית הצתרפה אלינו

טוב אז אם כבר מדברים על התקפת התאווה, אני עכשיו עובר אחת כזו,

זה לא נעים לספר, אבל אם כנות זו אחת מהתכונות החשובות זה מה שאני אעשה.
ליל פורים, היום הקדוש והעצום הזה, אני נקי בחסד ה', 17 יום, וב"ה טרם מעדתי, אבל אני מרגיש את הלחץ...
הרבה פעמים במוצאי שבתות אני מרגיש את המחלה הארורה הזו.
ה' קח את זה ממני, אני יודע שאני חסר אונים, ומתפלל לה', שייקח אותי בגל הזה ויחזיק אותי חזק שלא אמעד אפול ואטבע.

בספר הלבן כתוב שכאשר התאווה תוקפת - זה מכניס אותנו לפעולה, ומוזכר שם כמובן לצאת להשתתף בקבוצה. אצלי זה חלק מהכניעה וזה עובד בלי ספק.

בכלל, מומלץ לעבור על סוף הסוף הספר הלבן, שם ישנה רשימה של דברים שעזרו להתמודד עם האובססיה.