אין לי מושג מה אני מרגיש
אני קורא ספרי פסיכולוגיה מגיל 8 בערך. מודע לעצמי הרבה מעבר לממוצע (וגם מסתכל מלמעלה על אנשים שאינם מודעים לעצמם). לומד על הנפש, לומד חסידות, נהנה מניו-אייג', מנגן, חושב, מדבר ומתכתב עם אנשים בעבודת ה', הולך לטיפולים יקרים –
ולמרות הכול, אין לי מושג מה אני מרגיש.
כלומר, אני יודע שאני לא מרגיש טוב. אני שם לב שאני איטי במיוחד, שאני דוחה כל מה שאפשר, שאני מתרגז מאנשים, שאני רוצה לברוח לבקתה מבודדת עם ספר ותה וגלידה וכיסא נוח, ובלי בני אדם.
אבל אין לי מושג מה אני מרגיש.
אז אני מתחיל לעבור על רשימת הרגשות האפשריים: פחד? לא. אכזבה? לא ממש. כעס? אין לי על מה כרגע. ייאוש? לא. תפילה? לא, ברגש הזה אני מרוכז בעצמי, ולא פונה כלפי חוץ. אז מה לעזאזל אני מרגיש?
יש תסכול, אבל הוא בעיקר על חוסר היכולת להבין את עצמי, ולא הרגש המקורי שהתחיל את כל הסיפור.
פעם הייתי מתייחס לזה בביטול. עדיף לא לחפור יותר מדי. אם אדע מה בדיוק אני מרגיש עלול להיות לי תירוץ טוב להמשיך להרגיש את זה. ניתן לזה לעבור לבד. כמו כאב ראש.
אבל היום אני מבין שחשוב לשתף. וכששואלים אותי מה אני מרגיש אין לי מושג מה לענות. לא נראה לי שזו בעיה של כנות – אני לא מרגיש שיש לי מה להסתיר. אבל בפועל זה נסתר ממני.

ברור שזה קשור לפורים. אבל כבר מתחילת פורים לא הייתי במיטבי. החברים היו צריכים להכריח אותי להשתתף בריקודים, ולשתות, ולחייך. עשיתי כמה שטויות נאות, אבל יחסית הפורים הזה היה די מעפן. החיזוק היומי שנשלח בבוקר פורים היה ממש במקום (קראתי אותו בהמשכים בזמן הרעש של הכאת המן), ומצאתי שם הרבה נקודות שאני מכיר מעצמי. בעיקר את חוסר היכולת להיפתח ולספר באמת את הסודות שלי. אנשים חושבים שאני מאוד פתוח ומשתף וחושף את עצמי, ולא מבינים שאת ה"דובדבנים" אני משאיר לעצמי בלבד...
למרות זאת שתיתי פחות מהרגיל, והשתכרתי פחות מהרגיל, ויצאתי מפורים עם תחושת החמצה גדולה.
אולי זה מה שאני מרגיש? החמצה? אבל החמצה של מה? לְמה ציפיתי? ואם זה אותו רגש שהיה כבר מתחילת פורים, אז לא ייתכן שזה החמצה.

עצות? רעיונות? מישהו מכיר את הבעיה?

שלום לך דוקטור, איני מכיר אותך ולכן קח את הדברים שלי בערבון מוגבל, אבל אם אהבת את המייל של פורים יתכן ואנחנו מדברים על אותו הדבר, על ריקנות חוסר משמעות, בידול וחוסר שייכות, שנים הרגשתי כמתבונן מבחוץ על החיים והאנשים.

מצד אחד מאוד רוצה להיות שייך, להרגיש כמו מה שאני רואה בחיצוניות של אחרים ומהצד הפנימי שלי יודע בתוכי שלעולם לא אהיה כמוהם, מפחד שידעו על 'הדובדבנים' הללו שאני שומר לעצמי...

בכל מקרה, כאן יש כאלו שלא נותרו להם דובדבנים שלא חלקו עם אחרים, עצת ידיד - מצא לך מישהו איתו אתה יכול להיות כנה לחלוטין ופתח את סגור ליבך. לי הדבר הועיל מאוד.

בהחלמה.

תודה רבה אסירותודה.
כל פעם שאומרים לי להיות כנה לחלוטין (ועוד בבולד) זה מעצבן אותי. אני מרגיש כמו בחקירת שבכ, שמאשימים אותי בדברים שלא עשיתי כדי שבסוף אאמין שעשיתי אותם.
אני כנה. לחלוטין. לפחות ככל שידי משגת. אני רוצה להגיד מה אני מרגיש. רק לא יודע מה אני מרגיש...

דוקטור יקר, כתבתי מראש שאיני מכיר אותך, ואילו לא ביקשת החרשתי, אינך בחקירה, ולא הואשמת בדבר. (זכור, אתה מתכתב עם אבי אבות השקרנים ומאחזי העיניים, אני השקרן הגדול ביותר שאני מכיר, וזה לא שקר...) לא אמרתי שאינך כנה, כתבתי שכדאי לך למצוא מישהו לדבר איתו בכנות מוחלטת, על כל הדברים שעשית בעברך, אתה יודע מה, אפילו על סוג הפורנו שאתה אוהב, כן, לפרטים, הוא צריך להיות מישהו מחלים. (שאל אותו קודם אם הוא מספיק מחובר כדי לשמוע את זה)

מנסיוני הדברים שאתה כותב מנובעים מחוסר שייכות. אם אתה רוצה להרגיש שייך, תשתייך, נוכחתי לראות אצלי ואצל אחרים, למרות האתגר המשמעותי בהתחלה, שהדרך הטובה ביותר להשתייך היא להחשף מול מישהו בעל בעיה דומה. לא רק בכתיבה. בדיבור. אם ניסית ולא הצלחת, כנראה שטעיתי.

תתפלל על זה. מי שענה לי יענה גם לך. לכח העליון אין נכדים, כולנו ילדיו.

מקווה שהועלתי.
בהחלמה.

לדוקטור פינחס...

פורים שמח ונקי

מאוד התחברתי למה שכתבת ,
בעיקר בחוסר היכולת להרגיש , 
גם עלי הפורים עבר בלי לשתות (בדרך כלל אני הפוך לגמרי)

אבל במחשבה נוספת , מה עזר לי לחיים כל פעם ששתיתי ?  הוסיף לי ביר"ש  , בקדושה בטהרה ?  בתוכנית .   
נראה לי שממש לא , אלא באותו רגע הרגשתי בין מסמרי הערב , תותח וכו' .  איזה מן רצון תמיד להרגיש ...

מה שהגניב אותי הפורים הזה ,  אחד מהמשתתפים במסיבה שהתווסף למשפחתינו לאחרונה ,

טיפוס מאוד חברמן , ממש בולט בכל אירוע, מלא שמחת חיים וכו' משהו מיוחד .  ניסה לשתות והקיא ,
ולא הבנתי למה ?  מה חסר לו שהוא רוצה לצאת מעצמו ?  ושאלתי אותו את זה

מסבר שמה שרואים מכאן לא רואים משם ,  ויש פה הרבה חיצוניות , ונדמה לנו

בהצלחה

אתה צודק. את זה טרם עשיתי. יהיה רצון שאהיה מספיק חסר אונים כדי לעשות את זה.

באמת שאף פעם לא הבנתי למה לשתות. עשיתי את זה כי ככה כתוב, וגם כי כך החברה מצפה ממני. הרגשתי שיש משהו מתנשא בלא לשתות בשעה שכולם שותים. אבל אולי אתה צודק. אולי צריך לפתוח לעצמי את האופציה לא לשתות.

שמעתי פעם בקבוצות שחלק מהתוכנית , וגם למכורים לא לאלכוהול , להתנזר מאלכוהול

תודה

דוקטור יקר

"אם בארזים נפלה אש" אם הדוקטור לא יודע מה מפריע לו איך ידע מה מפריע לאחרים?

גם אני נמצא באותה סירה. "דואג ואינו יודע ממה" המטפל שלי עבר דירה וקשה לי לתפוס אותו

הדוקטור בעיקר מתפלל שלא יהפוך למיסטר. אין לו שום יומרה לטפל באחרים....

שלום חברים. במקרה התגלגלתי לפוסט הזה שכתבתי אחרי פורים לפני שנה. לא זכרתי שהחוויה של פורים שעבר הייתה כזו, וזה רק מדגיש לי את גודל אסירות התודה שיש לי היום.
הפורים האחרון, פורים תשע"ד, היה טוב מאוד. אולי הטוב בחיי. לראשונה לא הרגשתי מסוכסך אתו. הסכמתי לקבל אותו כמו שהוא: יום שבו השמחה לא נופלת עליי מלמעלה (כמו בפסח למשל) אלא מוטל עליי לבחור בה מלמטה. לא הרגשתי שזה לא בסדר לשמח את עצמי מבחוץ. לא הרגשתי מחוץ לעניינים. לא הרגשתי שאני מכריח את עצמי לרקוד. ה' ריחם עליי ועזר לי לקום מוקדם בבוקר ולשמוע מגילה מהירה, וככה הרווחתי עוד שעה בבוקר פורים, שתמיד מאוד מלחיץ אותי (זה נס כפול ומכופל, כי כל השנים פחדתי מאוד שלא אקום למניין הכי מאוחר, שמתקיים בשמונה לפנות בוקר, והשנה קמתי לקריאת מגילה שהתחילה בשבע, למרות שהלכתי לישון מאוחר ואחרי שתייה). ה' ריחם עליי וזכיתי לסיים בפורים ובשושן פורים את הכתיבה של צעד 4, שאני דוחה כבר הרבה מאוד זמן.
ומה לגבי הכותרת? האם אני יודע כבר מה אני מרגיש? אני לא יכול להשיב לגמרי בחיוב, אבל ברוך השם המצב הרבה הרבה יותר טוב.
כי הרבית טובות אליי, כי הגדלת חסדך עליי. תודה רבה ה'
גם לגבי המשך הדיון אני מרגיש שחלה אצלי התפתחות. פעם הבנתי את הדרישה לכנוּת כדרישה להגיד את כל מה שאני חושב בלי להסתיר. היום אני מבין אותה כתביעה לאפשר לעצמי להרגיש. לאפשר לעצמי לדבר מהמקומות הכואבים שלי. את התפילה של ברסלב "זכני ה' לדבר דיבור של אמת" אני מבין כתפילה לזכות לשתף באמת - את ה' ואת החברים - במה שאני חווה ומרגיש, ולא רק חושב על עצמי.
אז... כנראה שזה עובד...

תודה רבה דוק '. זה מפעים לקרוא ולראות את הפער מבימים ההם ועד לזמן הזה... נס פורים!

אצלי אחד הדברים שהשתנו זה לאו דוקא הידע מה אני מרגיש. אלא היכולת להרפות מזה.. להבין שאיזה פגם אופי מציק לי. ילקבל את זה שיש לי כשל במערכת. אני לא מושלם. ככה יש לי יותר שלווה אני כבר לא חייב להילחם עם עצמי על השלמות.

אסירות תודה שגם הרגשות נפתחו, ואחרי צעד ארבע גם יותר קל להצביע על מה בדיוק יושבת התחושה הלא נוחה.

אני במתח. מה נכתוב כאן עוד שנה? ( אינשאללה )

אוהב מאוד
הושיעה