בס"ד                                         
אני רמאי מבטן ומלידה, אם שאלת אותי אם עכשיו יום כדאי לך לבדוק... וזה לא שקר. כשבאתי להחלמה אמרו לי שאני שקרן, לא התווכחתי, היה לי הסבר הגיוני - לא הייתה לי ברירה, הייתי חייב. אם היית צריך לעשות את מה שעשיתי אני גם אתה היית מרמה כך... זה כלי ההישרדות הכי משמעותי שלי. מה רציתם שאשתי תשאל אותי למה אני חוזר באלף בלילה ואענה לה שהייתי ב...

ההסבר היה אמיתי, אבל בתוכי ידעתי שהוא פשוט מדי, שיש עוד סיבות לרמאויות שלי, מהותיות יותר. לדוגמא, ערך עצמי האדרת האישיות שלי, הייתי מספר סיפורים עם אמת 'משופצת' כדי להציג את עצמי טוב יותר בעיני הסביבה, כך שקיבלתי מבטי הערכה והערצה על מקצועיות נדירה, לב הרחום, או אומץ מפוקפק, כבעל זיכרון טוב ידעתי לטוות את הצ'יזבטים הייטב. אך גם שם לעיתים פיספסתי.

באחת הפעמים סיפרתי על בריחה ממרדף משטרתי עם מכונית ישנה... הפלגתי בתיאור הרגל שרעדה על הקלאץ', בן שיחי היה אדם שההובי שלו היה מכוניות ישנות ולהפתעתי הוא פסק שזה בלוף... בדגם הזה יש רק אוטומט - - - שקרן פתלוגי שכמוני לא התבלבל לגמרי (למרות שאני מסמיק גם עכשיו, שנים רבות אחרי) וגמגמתי משהו על זה שאולי התבלבלתי בדגם...

אני בא לומר ששיקרתי כל כך הרבה שגם כשהיה עדיף לומר אמת, עדיין שיקרתי, גם בהחלמה. פעם אחר פעם תפסתי ת'ראש אחרי עוד בלוף. זה הציק לי. באמת. היחיד שלא רימיתי היה הספונסר שלי, (זה לא שקר) ידעתי שאם אני מרמה אותו הלך עלי, זו היתה הפינה היחידה האמיתית שלי לחלוטין. והוא ענק שכמוהו, שתק, חייך, ומעיניו הטובות שפעה אמפתיה אוהבת, הוא אמר לי שגם אצלו זה כך.

באחת הפעמים שבאתי אליו הוא סיפר לי על אלכוהוליסט ותיק (אז הוא היה מפוכח ארבעים! שנה) שנתן מסר על כנות, ואמר שעדיין כשבאים אליו בטענות האינסטינקט הראשוני שלו הוא לצ'זבט איזה הסבר הגיוני... הדברים נכנסו לי ללב, רציתי להיות כמוהו (צ'אק סי - שמו) קיבלתי על עצמי שהבנאדם הבא שאני מרמה, אני שם לו את הדברים על השולחן. וזה הגיע מהר משחשבתי, אלא מה, שקרן שכמוני.

אני משנה קצת את הפרטים מפני צנעת הפרט אבל הדוגמא קרובה למציאות. חבר לעבודה ביקש שאמלא את מקומו ביחס למטלה שהיתה חשובה לבוס והוא יהיה חייב לי... יעשה בשבילי את מה שאני אצטרך. בחלקיק שניה הבנתי שאני יכול להרויח משני הכיוונים, גם לא אעשה מה שנתבקשתי וגם ההוא יהיה חייב לי... ואם במקרה יתברר שרצונו של הבוס לא נעשה אתפוס את הראש כמי שפתאום 'נזכר' שביקשוהו... אמרתי לו שזה בסדר 'והדיל' יצא לפועל.

כשהבוס שאל למה המטלה לא בוצעה שתקתי. כשהחבר הסביר לבוס שהוא דאג למחליף ואני הייתי אמור למלא את מקומו, תפסתי ת'ראש כמי שבדיוק הרגע נזכר... שניה אחר כך באמת תפסתי את הראש. נזכרתי. בסיכום עם הספונסר. שקיבלתי על עצמי לחשוף את האמת בפני מי שרימיתי. תפילת השלווה, טלפון להודות בחוסר אונים בגלל הפחד ממה שיקרה לפוזה שלי מול החבר ובעיקר מול הבוס. וניגשתי לעשות את מה שקיבלתי על עצמי.

הדגשה חשובה – מהנסיון שלי לא כדאי לאף אחד להחליט על דעת עצמו לעשות צעד משמעותי כל כך מבלי להיות על קרקע רוחנית מוצקה, ולהתייעץ קודם עם מי שמכיר אותו הייטב.

ניגשתי קודם אל הבוס, נבוך ומסמיק סיפרתי לו את האמת. פשוט הסברתי לו זו לא אשמתו של החבר אלא שלי, לקחתי אחריות. הוא הביט בי בהערכה (אמיתית) לחץ לי את היד ואמר שהוא יודע כמה לא קל לעשות את מה שעשיתי והוא שמח שיש לו עובד כמוני. החבר (מהתוכנית) הבין מיד, חיבק אותי והודה לי על הכנות...

הרגעים לפני שהודיתי על הרמאות שלי היו כואבים. הם נצרבו לי בתודעה כמשהו לא נעים שלא בא לי לשוב אליו. פחדתי מהחבר מהבוס. מעצמי. לא ידעתי מה יקרה לי כתוצאה מהוידוי הזה, לקחתי סיכון מחושב של פיחות במעמד בגלל שאני רוצה חיים אחרים. הסבירו לי שחוסר כנות ישלח אותי בחזרה לשם, שאין כזה דבר 'קומבינה' מותרת, שמי שמרשה לעצמו לשקר במקום אחד כי שם הוא חייב יתיר לעצמו לשקר בעוד מקומות. 

ידעתי שאני לא מוכן לחזור לתאווה, בשום פנים ואופן, ביקשתי וקיבלתי את מתנת הנכונות. זה עבד אז וזה עובד גם היום, בכל פעם שיש לי את הנכונות לעשות את ההשתדלות שלי, 'לנקות את המדרכה שלי', אני נוכח שאבאל'ה מלמעלה עושה את שלו. 

תודה לך אבאל'ה על הנכונות, על העזרה. בלעדיך לא היה מתרחש שום דבר בחיים שלי.

בהחלמה. 

יו! כמה מדהים! איך שהבוס שלי ביקש ממני לשים עין על א' מהעובדים מכיוון "שיש צפיות בתכנים בלתי ראויים" ולמרות הכפלת זהירותי הוא פנה אלי שוב ש"כנראה העובד ההוא חכם מכולם ומצליח להסתיר זאת" אז שאשמור על עין פקוחה.... עד לפיטוריו הסופיים...

אגב, מה שהביא להפסקה מוחלטת שלי לא היה פיטוריו אלא בשלב ראשון מצלמות שלא איפשרו לי גלישה חופשית וחייבו אותי לעבור לחומר כתוב.... ובשלב סופי לגמרי זה אתרינו.

אסירות ידידי היקר
קודם כל תודה על שיחתינו היום בצהריים היתה לי תועלת ממנה

הנקודה שהעלת נגעה בי במקום רגיש
גם אני מאדים שהאמת יוצאת ממני אצלי השקר הוא הברירה הטבעית
לדעתי גם מה שכתבת על שקר לספונסר נובע מאותו מקום חולה של ריצוי
אולי כדאי שתכתוב פוסט על דרך יצירת קשר נאות עם הספונסר
בלי לחזור על אותם דפוסים חולניים שהביאו אותי לשימוש

הזכרת לי נשכחות..

לא יודע מה איתכם, גם אני שקרן....
בזכות זה שאשתי קראה שהמכורים שקרנים, הגעתי איתה לאמת האמיתית, וזה לא מובן מאליו.

קשה לי עדיין להיות כנה, לחשוף נקודות רגישות, ולפעמים בדברים קטנים, מול כל אחד שאני עומד איתו בקשר. הצורך שלי להראות טוב (Looking Good), הוא ענק, ומתפלל לאלוקים שיעזור לי עם הכנות, כי אני רואה שזה מציל לי את החיים, וגם מעניק לי בסופו של דבר שלוה ורוגע.

אני עדיין משקר,
על עצמי,
על אשתי ועל כל העולם...
אני פחדן. אני פוחד להתמודד עם האמת שלי.
אני מדמיין שבהחלמה שלי אני עושה טובה לכל העולם. שוכח קצת את עצמי.

תודה לכם מתנת, מוישל'ה, מנחם, סברס ויעקב. מהנסיון שלי זה משתפר, כמו כל דבר בתוכנית המופלאה הזו, הפתרון מתחיל כשאנו יודעים שיש לנו בעיה, וממשיך עם הנכונות לפעול לפתרונה.

התפללתי על זה, בקשתי נכונות להתקדמות, ובצעד שש פתאום הרגשתי שאיני זקוק יותר לרמאות כדי לשרוד, או בשביל ערך. ואז השיג לי הבורא נכונות, בצעד השביעי בקשתי ממנו בהכנעה שיסיר ממני את הפגם הזה והתחייבתי לחשוף אותו לכשיצוץ.

עבורי זה עובד.
בהחלמה. 

פשוט מרגש וגם מרגש ופשוט....
כמו כל דבר בתוכנית הפרדוקסלית הזאת, זה כל כך מרגש לראות את התוצאות הצפויות באופן מחלים אחרי מעשה שנעשה בפחד מתוצאה הפוכה.
פחדת לספר לבוס כי היית בטוח שהוא יאכל אותך כולך או לפחות את ראשך, ובסופו של דבר הוא העריך אותך.
אילו היית שואל אדם שפוי על כך הוא היה אומר לך מראש שזו תהיה תגובתו של בוס נורמלי אבל הפחד שלך הוא לא נורמלי, בדיוק כמו כל הרגשות שלנו שמאבדים פרופרוציה...
תודה ששיתפת מתוך תפילה שאמצא גם אנכי הקטן את האומץ ונכונות להיות כנה לחלוטין ולא מתוך פחד אלא מתוך חוסר צורך בשקר.

אני חייב להודות- גם אני שקרן.
לקבוצה האחרונה של שמור עיניך (לפני שבוע ויום) רציתי מאוד להגיע (או יותר נכון, ממש לא רציתי...). איך אני אמור לצאת מהבית ולחזור מאוחר כ"כ בלילה בלי לשקר להורים? לא היה לי שום רעיון. בדיוק קיבלתי ספונסר חדש ולא הספקתי להתייעץ איתו בעניין, דיברתי עם כמה חברים והם אמרו לי לשקר- אז שיקרתי. המצאתי סיפור נפלא, אני כ"כ חולה שאני מאושר שהצלחתי לחשוב על כזה תרוץ נהדר. הוא היה מדוייק, ללא שום סיכון, פשוט התרוץ הנפלא. אבל אז הגיע הספונסר ואמר לי להגיד להורים שלי ששיקרתי להם, כל זה עוד לפני שנסעתי לקבוצה, כשהם עוד יכולים לעצור אותי. זה היה הדבר האחרון שרציתי. עכשיו אני צריך את זה? אני צריך עכשיו שהם יכעסו, יתאכזבו ממני וילחצו עליי? אני צריך שהם יתחילו לחקור אותי? אני צריך שהם יעצרו אותי ולא יתנו לי ללכת?
ב"ה, אין לי מושג איך, עשיתי את זה. אמרתי ששיקרתי ואני הולך מסיבה אחרת שלא נעים לי להגיד. ושום אסון לא קרה. הם קצת נלחצו, אבל לא לחצו עליי והיה בסדר גמור. ה' פשוט הציל אותי. בדומה קצת לשחרור עם התאווה, חשבנו שהכניעה תהרוג אותנו אבל היא הרגה את האובססיה, כך בדיוק קרה לי.

גם עכשיו, כל פעם שאסע לקבוצה של SA אאלץ לשקר. יש לי עכשיו אישור מהספונסר, אבל אחרי שקראתי את הפוסט הזה אני מרגיש כאילו זה לא טוב... מזל שאני לא עושה את הרצונות שלי ועושה מה שהספונסר אומר, כך שאמשיך לשקר.

תודה לך אישבהחלמה (ברוך הבא) זה לא קרה ביום. יש תהליך. הרעיון הוא להמשיך לצעוד. וליוסף, אני לא מכיר אותך או את הספונסר שלך. אם אני משקר. אני מת. נקודה.

אני לא מחוייב לספר את כל הסיפור, אבל לומר משהו לא אמיתי אני כבר לא יכול. לא משנה הסיבה.

בהחלמה.

בס"ד
ברשות חברי הפורום היקרים אפתח ב "דברי תורה"
ודובר אמת בלבבו כגון רב ספרא - מעשהו של רב ספרא מובא ברש"י במסכת בבלי מכות כ"ד ע"א "והכי הוה עובדא דרב ספרא היה לו חפץ אחד למכור. ובא אדם אחד לפניו בשעה שהיה קורא קריאת שמע, ואמר לו: תן לי החפץ בכך וכך דמים. ולא ענהו מפני שהיה קורא קריאת שמע. כסבור זה שלא היה רוצה ליתנו בדמים הללו. והוסיף אמר: תנהו לי בכך יותר. לאחר שסיים קריאת שמע, אמר לו: טול החפץ בדמים שאמרת בראשונה שבאותן דמים היה דעתי ליתנם לך".
אמנם יש סיפור אחר על רב ספרא בגמרא חולין צ"ד ע"ב "מר זוטרא בריה דרב נחמן הוה קאזיל מסיכרא לבי מחוזא, ורבא ורב ספרא הוו קא אתו לסיכרא, פגעו אהדדי, הוא סבר: לאפיה הוא דקאתו, אמר להו: למה להו לרבנן דטרוח ואתו כולי האי? א"ל רב ספרא: אנן לא הוה ידעינן דקאתי מר, אי הוה ידעינן - טפי הוה טרחינן; א"ל רבא: מ"ט אמרת ליה הכי, דאחלישתיה לדעתיה? א"ל: והא קא מטעינן ליה! איהו הוא דקא מטעי נפשיה."
אפשר עוד להאריך בשיעור ולתת מקורות על חשיבות האמת ואיסור השקר ומדבר שקר תרחק וכו'
אבל לצערי הרב  :-\ בוש ונכלם להודות על האמת... :-[ גם עבדכם הנאמן שקרן מדופלם...
כמו שאמרו זאת רבים וטובים לפני ידע זה לא כח... כלומר יש לי הרבה ידיעות על "חשיבות האמת וסכנות השקר"
אבל בפועל יש לי הרבה מה ללמוד (באופן מעשי) בעניין
אז תודה לך אסירותודה על הארת העיניים וגם לכל המגיבים והמשתפים
לצערי אין לי סיפורים של הודאה על האמת כי עדיין אני חי בשקר גדול וקשה לי עם זה...
(זה התחדד לי בפורים כשהגעתי לחבר קבוצה לתת משלוח מנות, אותו חבר לא היה בבית אז אמרתי לבנו "תמסור לאביך שמי אני [אמרתי לו את שמי השמור במערכת ;)] הביא לו את המשלוח מנות"... ואז הגיעה אשתו לדלת ובחצי לחישה היא שואלת אותי "אתה מהקבוצה?" "כן" אמרתי וקנאתי בלבי שאין לי מספיק כנות, נאמנות ופתיחות... :-\)

א) הייתי מחדד את דבריו של אסירות (הוא לא צריך את זה. אני צריך את זה. בשביל האגו הפרטי שלי) עם משפט ששמעתי: אין חובה לדבר אמת, יש איסור לשקר!

ב) מדהים אותי כל פעם מחדש לראות שבהרבה נושאים אנחנו פועלים באותם שיטות. לא אחת מתגנבת לליבי מחשבה "אולי אני לא מכור?" ואז אני נזכר! אין לי ספק בכך שהחברים כאן כן מכורים (הם עצמם הודו בכך) אז אם יש לנו יותר מידי מכנים משותפים כנראה שגם אני מכור!

גם אני סופר שקרן. ברירת המחדל שלי זה לשקר.
אתמול הייתי בספריה וקראתי כאן הודעות. ביו השאר גם את ההודעה הזאת. כשחזרתי הביתה ואשתי שאלה אותי אפה הייתי שעתיים המחשבה הראשונה היתה לענות לה "הלכתי ללמוד" אלא שאז נזכרתי במאמר הזה והחלטתי לא לשקר. אז רק אמרתי שהייתי צריך להשלים הרבה חומר למוד. אמת לאמיתה אלא שלא עניתי לה על שאלתה. רק סיפרתי לה סיפור מעניין בלי להודות על האמת.

מקפיץ