שאלה לכל שועלי הפורום הותיקים (והחדשים):

זמן רב חשבתי אם להכנס לפורום הקדוש הזה אם לאו, משהו מנע ממני משום מה, חשבתי לעצמי שזו סתם העצלנות המכורה שלי, היום נכנסתי, זה נחמד ואפילו כייף לכתוב ולקרוא בעניין ההחלמה בפורום כה רחב.
ולשאלתי: לימדו אותי להיות קשוב לאינטואיציות שלי בהחלמה, אני מרגיש מאז שנכנסתי הצהריים משהו לא יושב אצלי טוב, בבדיקה מעמיקה יותר עם עצמי, לאחר שירדתי על ברכי וביקשתי הכוונה נפל לי האסימון, אני מרגיש שהאנונימיות כאן, הסודיות הזאת מזכירה לי את התחושות שהיו לי בצ'אטים למיניהם, הכתיבה החופשית כשאף אחד לא יודע מי אני זה מזכיר לי נשכחות (או לא כל כך נשכח) מימים אפלים יותר כשהייתי שקוע בביצה.

כמו כל שאר הדברים שאני חש במחלה ובהחלמה אני בטוח שחלקכם יזדהה עם התחושות שלי היום, איך מתמודדים עם זה?

יש לי השערות לגבי התשובה אבל אשמח לשמוע מבעלי נסיון.
בהחלמה למדתי שהנסיון של הזולת הוא המפתח להחלמה שלי

שלום בהחלמה,
ראשית אינני שועל, בקושי אפרוח.
לעניין תחושתך, אומר 2 דברים סותרים.
1. יש ערך רב מאוד להרגשה הפנימית שלנו. אסור להתעלם ולהדחיק את הקול הזה...
2. אנו המכורים, אלו שאיבדו שליטה על חייהם ורגשותיהם, איננו יודעים תמיד לתרגם נכון ולפרש את ריגשותינו בצורה ישרה.
זה באופן כללי בנושאי רגשות.
לעניים האנונימיות,
אתמול כתב חבר חכם שאי אפשר לעלות לקומה שניה לפני שעברנו דרך הקומה הראשונה...
האם היית מגיע ישר למפגש חי?
עכשיו שאתה מרגיש זיוף באנונימיות, אפשר לדבר על קומה ב'.
אשמח לתת לך חיבוק גדול במפגש הבא

הושיעה נא תודה רבה רבה

אני מודע לפרשנות המוטעית שאני נותן לרגשות שלי אינספור פעמים, אבל למדתי גם שאני צריך להיות מודע לרגשות ולאחר מכן אפשר לחפש הסברים, שנים על גבי שנים הדחקתי רגשות עוד לפני שטרחתי לתת להם שם, כיום אני משתדל לדעת מה אני מרגיש להודות בכך שאני בכלל מרגיש ולאחר מכן לנסות להבין את הרגשות.

לגבי הקומות, במקרה אני עבדתי הפוך, אני חבר באס איי מזה זמן, אני הולך לקבוצות חיות מידי שבוע כמה פעמים, וזה אכן היציל את חיי, אולי אף אוכל להשתתף בקבוצה של שמור עיניך וכמובן אשמח לקבל ולהחזיר את החיבוק המוצע.

נפלת עלינו מהשמים...
אז נתקלת קודם בקומה שניה אחר כך בראשונה.
למען האמת המפגש האחרון שלנו היה בקומת מרתף מינוס 1....
מסכים עם ההגדרה שלך על רגשות.
האמת לא חייבים להסתתר כאן, אין צורך לבריחה לאנונימיות.
רק שכיון שזה פה מקום ציבורי, אחד המסורות בaa. זה לא להופיע בציבור כאישיות פרטית אלא כעיקרון.
ובנוסף אין טעם לתלות על דלת הבית שלט 'אני חולה'
תודה לך על הדברים הנפלאים
ערב טוב

אנונימיות היא ערך עליון. סודיות, פחד והסתתרות וחוסר כנות - הם מכשול.

הבלבול בין אנונימיות לבין סודיות הוא אכן מסוכן.

כמעט כל חבר שמצא את דרכו להחלמה דרך הפורום כבר עבר מזמן את השלב של הפחד וכולנו נפגשים הן בטלפון והן בפגישות חיות.

גילוי נאות שאינני יכול שלא לכתוב אותו. איש אהוב, אנחנו מכירים שנים רבות, הצלת את חיי, אני מאחל לשאר חברי הפורום לקבל ממך את מה שאני קיבלתי מהקשר איתך. 

ולשאלתך, מי שנכנס לכאן ושומר בסודיות על זהותו אכן יתקל 'בתקרת הזכוכית' שתזכיר לו נשכחות, יתכן שכעת משסודך נתגלה תחוש אחרת...

בהחלמה.
אוהב.

אסירות תודה לאסירותודה, אתה צודק, "כעת משסודי נתגלה" אכן חוסר השיתוף של חבר או ספונסר בכניסה לפורום גרם לי להרגיש את הרגשות שהזכירו לי נשכחות.
והושיעה וסוד הכניעה אני מודה לכם על המילים החמות ומייחל להגיע לקומה השניה שבמרתף

חבר יקר, יש קבוצות בהם נשארים בדקה של שתיקה בתפילה על אותם שלא זכו.
הרשה לי בבקשה, בתור 'שועל פורום וותיק' לזעוק לעזרה בשמם.
אני, חבר יקר, לא הייתי מגיע לSA.
זאת אומרת, אולי הייתי מגיע על ארבע בסוף הדרך, אבל בטוח לא בשלב בו הגעתי 'לשמור עיניך'.
אני הייתי מפוחד, ברור. אבל הרבה יותר ממפוחד - שנאתי.
שנאתי את איך שאני מתנהג.
שנאתי את איך שאני מרגיש.
שנאתי את איך שאני נראה כשאני שם.
ואני, חבר יקר, אדם שכלפי חוץ נראה אחד האנשים הנחמדים יותר שיצא לך לפגוש.
והסתירה הזו, בין איך שאני מתנהג, וה'אני' שלי של הבחוץ, לבין מה שאני עושה כשאני מגיע הביתה והמחשב פתוח פשוט הוציאה אותי מדעתי.
אבל לטפל בזה? לדבר על זה? .לעולם לא.
לטמון את הראש בחול, באותו האופן שבו הצלחתי לוודא שההורים שלי לא ידעו לעולם שהייתי בפורנוגרפיה במחשב של אבא שלי כהם נסעו לחתונה, באותו האופן בו אני אומר לאשתי ש'הכל בסדר' אחרי שעות של פורנוגרפיה ומאבק איתנים של 'ליפול או לא ליפול', כך קברתי את הסוד שלי עמוק עמוק בלב.
והוא נשאר שם. מפעפע כמו ארס, הורג כל חלקה של תקווה, מעורר לבכי ולאשמה רעילה, וממשיך לדחוף אותי למטה, להגדיל את המינונים של האקמול שלקחתי על מנת להשתיק את הכאב.
הייתי לבד שם.
ואז...אז הגעתי ל'שמור עיניך'.
***
חבר יקר, הרשה לי להיות פרובוקטיבי: לעזאזל עם המסורת על המשיכה ולא הפרסומת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
בניגוד לאלכוהוליסטים, שחבריהם מכירים את זהותם, בניגוד למכורים לסמים, שהחיים שלהם נהרסים כפשוטו, אצלנו, המכורים למין מימד ההסתרה וההדחקה מצליח לשמר תקופה מאוד ארוכה של חיים כפולים, של זהות בדויה.
אתה יודע למה SA לא גדלה? אתה יודע כמה בני נוער מתמודדים עם הנושא הזה באופן כה נואש אבל הם בחיים לא יגלו על SA?
אולי אתה יודע, אבל לדעתי,כמי שצמח בעידן האינטרנט בציבור הציוני דתי, אני מעריך שאני יודע יותר טוב.
אתה מבין מה זה אומר שעל המייל היומי של 'שמור עיניך' נרשמו כמעט שלושת אלפים אנשים?

ואף על פי כן, אתה, ושועלי SA נוספים, יושבים לכם על זרי הדפנה, נהנים מהקבוצה בירושלים השמחה והצוהלת, ולא נוקפים אצבע לעזור.
וכשאתם נכנסים לפורום,, הדבר השני אחרי שלום שאתם אומרים זה 'הלו, מה עם האנונימיות?'
חבר יקר, צר לי, אבל אני מדבר מדם ליבי.
אני צריך אותך כאן. אני צריך אותך ואת החברים שלך, הוותויקים, אני צריך הדרכה. אני צריך החלמה. אני צריך שהמקום הזה יאפשר לאנשים להגיע לתחתית האישית שלהם לפני שהם יתרסקו כליל. ואתה יודע, יש כאן כל כך הרבה כאלה שזה מעורר אצלי בין כעס לתסכול לאכזבה מכל שועלי הSA שלא מבינים מה קורה כאן, ואוהבים רק לדבר על 'האלה שמפחדים משמור עיניך'.
אתה יודע שאני חובבן, אתה יודע שאנחנו מחפשים כאן ספונסרים בכמויות שאיננו יכולים לעמוד בהם?
אתה מבין איזה כלי ענק לצעד 12 המקום הזה יכול לתת לך?

אין לי תשובה ברורה על שאלת האנונימיות, אבל אני יודע דבר אחד: בשנה שבה אני נמצא בשמור עיניך הבנתי עד כמה יש בעיה מובנית בניסיון ליצור קבוצות SA רק על משיכה ולא על פרסומת. עד כמה נפוץ הפרופיל של המכור שאינו 'במצב אנוש' ומצליח להחזיק את החיים הכפולים באופן שנראה כלפי חוץ כאילו הוא תקין.

חבר יקר, שחרר בבקשה את העיסוק בפגמים. תביא לנו החלמה. תתרום לנו מהניסיון שלך. תן לקהילה הווירטואלית הזו את היכולת לחצות את הכביש, ואולי, בזכותך, SA יגדל ב3000 חברים.

לילה טוב, מקווה שהצלחתי להעביר את הכאב שבדברי.
אשמח שתישאר כאן ותעניק לנו מניסיונך.
נתן במתנה.

חזק מאוד כתבת נתן
באופן אישי אני יכול לומר עד ליום זה השתתפתי פעם אחת בכנס הארצי של שמור עיניך, ובאותו שבוע פעם אחת בsa
ואני חושב, שלא הייתי מחזיק יותר מדי זמן בsa, הנוקשות, המסורות, הטקסיות, שעון הזמן שאוזל, כל זה לא בשבילי
בשמור עיניך הרגשתי בבית, וכך אני מרגיש גם פה בפורום, תחושה שלא היתה לי בsa
אולי יום אחד זה ישתנה, ואולי זה גם תוצאה מאי אלו פגמי אופי שלי, אך כך הם פני הדברים
אני מצטרף לקריאתו של נתן, השאר עמנו ותרום לנו מנסיונך המקצועי....
תכניס את הידע שלך לתוך תנור החימום של שמור עיניך... התוצאות יפתיעו גם אותך...

תודה נתן במתנה,

חבר וותיק מ SA סיפר לי שלפני שהגיע לשמור עיניך הוא שאל את הספונסר שלו (חבר עוד יותר וותיק ב SA). התשובה היתה שלילית, הוא טען שמדובר בחבורת פחדנים, אבל לבסוף הסכים לתקופת נסיון.

תקופה מסויימת לאחר מכן, נחשף הספונסר הוותיק לשמור עיניך באופן בלתי אמצעי והוא שינה את דעתו לחלוטין. היום הוא תומך לגמרי.

בוקר טוב

תודה רבה נתן על הכנות והכאב שביטאת, אני מבין כעת שלא הסברתי את עצמי נכון בתחילת הפוסט.
אנסה שוב, לא באתי חלילה להתריס ולא לבקר, לא באתי לשאול שאלות ריטוריות כדי לעורר אנשים למחשבה שונה מכפי שהם חושבים או פועלים כעת.
שאלתי שאלה פשוטה ותמימה, שיתפתי בהרגשה אמיתית שחוויתי.
אינני יודע למה אלוקים בחר עבורי את המסלול ההפוך משלך, למה הוא שלח אותי ל sa  ולא לשמור עיניך קודם, כנראה שבשביל ההחלמה הקבוצתית של מכלול המכורים הוא זקוק לכאלו שעברו מסלולים הפוכים לחלוטין איש מרעהו.
גם לא השוויתי בין נסיוני ב sa לבין הפורום, נפשי בשאלתי היתה אחת ויחידה, כאדם שהסתובב רבות בצ'אטים ובפייסבוק וכל מיני מרעין בישין מהסוג הזה, שם כמובן הייתי תחת שם בדוי והכל היה אפוף סודיות, התחושה ברגעים הראשונים שהייתי כאן הזכירה לי את התחושה שם, של הסודיות והמיסתורין.
שאלתי את וותיקי הפורום כיצד מתמודדים עם תחושה זו?! לא בכדי להתריס אלא בכדי ללמוד!!

כפי שכתבתי בהתחלה גם אני יכולתי לענות לעצמי כל מיני תשובות מהספר הגדול והלבן, מנסיוני כספונסי ומנסיוני כספונסר, אבל העדפתי לשאול, אתה יודע למה? כי כך לימדו אותי!!

לימדו אותי לשאול כיצד להתמודד ולא להחליט לבד!!

ואכן שאלתי, קיבלתי שטיפה הגונה ותוכחת מוסר אוהבת, וכפי שכתב אסירותודה אני מבין למה "אני" הרגשתי את מה שהרגשתי, כי נכנסתי בסוד, לא סיפרתי ולא שיתפתי אף אחד מכל אלו שיכולתי לשתף.

זהו, אני מקוה שהובנתי כהלכה כעת, ואם לאו רק זאת אכריז בקול גדול: אינני כאן כדי להוכיח, כדי להיות צודק, כדי להתריס, כדי ללמד אחרים איך לעשות משהו יותר טוב ממה שעושים כעת, אני כאן כדי ללמוד ולהבין עוד דרך בהחלמה, עוד כלי ליום נקי נוסף, ואם על הדרך אזכה לעזור למישהו אחר, אהיה המאושר באדם כי רק כך אוכל לשמור על מה שיש לי.

אוהב את כולכם

איש בהחלמה היקר.
לאחר בירור עם חבר נוסף, הגעתי למסקנה ששפכתי עליך קיתונות שאני שומר בשביל אנשים אחרים בהקשרים אחרים.
אני מצטער שהכאב שלי יצא עליך, ושהיית קורבן של התסכולים הפנימיים שלי.
זו הייתה טעות. היא כנראה קשורה לכך שלא התייעצתי עם אחרים מהי התגובה הראויה, ושפעלתי בצדקנות גדולה מדי.
אני מצטער אם נפגעת.
אני מצטער שבמקום קבלת פנים מחבקת קיבלת מקלחת צוננת ממי שהתיימר להיות 'שועל פורום וותיק'.
אני מקווה שיום אחד, אדע לקבל את העזרה שאני צריך גם כאשר אני חושב שאני צודק.
אוהב ושמח לקבל ממך את מה שיש ביכולתך לתת.
נתן במתנה

נתן במתנה היקר,
אני לא יודע במה זכאי 'איש בהחלמה' שגילגלו את הזכות על ידו.
אבל כתבת את הדברים הנכונים ביותר והחשובים ביותר.
בתור אחד שנחשף לנושא דרך שמור עיניך, ולא מצליח להתחבר רגשית לנוקשות של s.a. אני אומר לך שהדברים שלך ביטאו ממש את התחושות שלי.
אחד החברים בקבוצה של אס איי המליץ לי מאוד לעזוב את הספונסר שלי משמור עיניך ולעבור לספונסר של אס איי. אולי אסור לי להתחשב ברגשות שלי. אבל אני הרגשתי שאם אני עושה כעצתו של החבר היקר, תוך כמה ימים אני נופל ונעלם.
אני בהתחלה מאוד הייתי זקוק לאנונימיות, בלי זה, אין סיכוי שהייתי נכנס לזה. כן, באמת בהתחלה התייחסתי לפורום כאילו זה צ'אט חרדי. אבל שיבינו החברים באס איי שאם זה לא היה בצורה הזאת, היום הייתי חוגג עוד 72 יום של חיים כפולים. אם אני חווה היום 72 יום של נקיות, זה רק בזכות האנונמיות הזאת.
אני לא יודע למה לקבוצות של אס איי אני צריך "להביא רק את הגוף- והמוח יבוא אחר כך",
ואילו לקבוצות של שמור עיניך אני מתגעגע מהרגע שהקבוצה נגמרת. אבל ככה זה.

וישמעו רחוקים ויבואו.
אני כאן לעד.

(דרך אגב, מי שנמצא כאן תקופה לא נראה לי שהוא נשאר יותר מידי זמן אנונימי, בדוק.)

נתן יקר
ראשית תודה על ההבהרה ובקשת הסליחה, למרות שב"ה לא נפגעתי, הבנתי ואני מבין היטב את אשר על ליבך, מה שהפריע לי הוא שלא הובנתי (וזאת כנראה הבעיה שלי בהבעה).

נושא הדיון שהעלית הוא נושא חשוב ומתגובות כמו של יעקב אני מבין שזה עניין שמתמודדים איתו כאן, אולי ראוי לפתוח את זה כנושא חדש.

הנושא אותו העליתי לא היה דיון בעניין האם ראוי להיות אנונימי או לא, הוא גם לא היה בעניין האם יש עדיפות לפורוס וירטואלי מעל קבוצות פיזיות, ובודאי שלא היה בעניין מסורות של קבוצות שנים עשר הצעדים.

הנושא נטו היה כיצד אני מתמודד עם תחושות מהעבר בזמן שאני מנסה לעשות משהו מחלים, והאם יש משהו שאני יכול לעשות כדי לא להרגיש כך או מה עלי לעשות בזמן שהרגשות הללו תוקפים.

לסיכום, אני מבין ומרגיש את התיסכול בנושא אותו אתה העלית, אני מבין שזה עניין רגיש שאני כחבר חדש מאד ודאי לא אתיימר להביע דעתי עליו, אני עדיין מרגיש שיש לי מה ללמוד מהאנשים כאן ולראות כיצד זה עובד, וכמכור אמיתי כמובן יש לי מה להגיד בכל נושא ובכל עניין ועל פי רוב זה יהיה יותר מוצלח מכל מה שמישהו אחר יכול לומר או לחשוב....

אוהב אתכם ומייחל להחלמה משותפת

איש בהחלמה,
אתה איש יקר ואהוב,
תודה שהעלית את הנושא הכאוב הזה, גם אם זה היה בלי כוונה.
בכל אופן אני על העבר שלי לא סוגר את הדלת, אני לוקח אותו וממנף אותו הלאה לדברים טובים יותר.
בהחלמה
יעקב