אתמול היתה לי מעידה. החלקה. כמו הביטוי, התחלקת על השכל? כן. זה מה שהיה לי.
היא הגיעה משילוב של עייפות, ריגושים גבוהים, שאננות, גאווה, ואי עשיית הפעולות.
(מלמלתי כמה פעמים את תפילת השלווה, אבל לא פעלתי. טוב, אולי לא זכיתי לאומץ לשנות...)
שאלתי את עצמי, בשביל מה להיות נקי? אפשר להמשיך ליפול בתאווה, ואחר כך להתמודד.
הרי במילא אני כרגע בקושי של תאווה, אז אפול ואחר כך אטפל בהתמודדות. אלגום, ואחר כך אומר את תפילת השלווה... מה הבעיה?
המוח החולה שלי תמיד מוצא רעיונות למה הכי טוב זה לנשום תאווה. קניתי את הלוקשים.
מבעד לענני התאווה, אדי הרעל, הסברתי לעצמי את הדבר הבא, תובנה מעניינת,
לפעמים אנו נקיים, מיובשים כמו חרס הנשבר, יבשים עד העצם, מרגישים בצום, אבל נקיים טכנית.
והשאלה תוקפת, אם כן למה לי חיים? מה העניין ביובש שכזה? הלזו תקרא נקיות? הזו היא החלמה? בטח שלא!
רק מה, צריך לדעת שיש ערך עצום ליובש הזה.
כיון שהתאווה היא בסך הכל פיתרון טעותי לבעיות אמיתיות. כל זמן שאברח אל התאווה אפתור לי למראית עין את הבעיות,
ובפועל הן ישארו תקועות לי כמו עצם בגרון, בלתי פתורות, צוברות ריבית ןמוגלה, ואפי' חלודה.
רק בזכות היובש, בזכות שאני לא בורח לתאווה, אני זוכה לקבל חזרה את הבעיות האמיתיות לשולחני, הם חוזרות לנגד עיני. קוראות לי להתייחס...
כמו הנרקומן, שברגעי היובש מגלה שמכנסיו קרועים, אפו שותת דם, ואשתו רוצה להתגרש... רק בזכות היובש, הוא נחשף לאמת המרה, אך כבר אמר החכם, ידיעת הבעיה היא כבר חצי פיתרון.
כשאני יבש, אני מגלה לתדהמתי, שאני מלא אגו, פחדן, חסר ביטחון עצמי, מסוכסך עם קוני, מנצל את אשתי, ועוד המון פגמי אופי שהסתתרו עמוק תחת אקומול התאווה.
אז ברוך ה' אני יבש, לפעמים זוכה לרגעי נקיות מחלימה, רוב הזמן דוקא לא. אבל בזכות היובש הזה, נפקחו עיני, לטפל בעצמי,
לתקן את מכנסי, לחבוש את אפי, ולעבוד מחדש על השלום בית שלי...
בקיצור, הכי טוב להיות נקי מלא חוויות רוחניות. אבל גם להיות יבש זה לכתחילה בתוכנית שלנו.
תובנה יפה? אני חושב שכן. האם זה עזר לי לא למעוד אתמול ולחפש תאווה במשך חצי שעה? לא! זה לא עזר!
ידע זה לא כח. תובנות אינם מנוע. בפעם הבאה, מקווה שה' יתן לי כח לעשות את הפעולות.
מאחל לכולכם עוד יום נקי, או לפחות יבש.

יפה הושיעה,
כמאמר התפילה.
תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם (יובש)
אומץ לשנות את מה שביכולתי (נקיות)
ואת התבונה להבחין בין השניים.
התרגשתי לקרוא שגם אתה בן אדם, וגם לך לפעמים יש מעידות
אוהב
יעקב.

הושיעה תודה על השיתוף, המחשבות האלו מנקרות רבות בזמנים שאין לי כח לעשות פעולות החלמה או שאני פשוט מרגיש מנותק (אתה יודע בשבילי להרגיש מנותק לא צריך סיבה)...
אתמול בערב הקריאו בקבוצה שהייתי בה מהסיפרון "החלמה מתמשכת" ברק השישי הוא מדבר על גילוי הפגמים מתוך הפסקת הפעילות על התאוה.
הוא מתאר שם באריכות את תהליך ההכרה והתודעה העצמית, והכל מתחיל ביובש, ככל שאני פשוט לא פועל כך צפים על פני השטח כל אותם דברים ששלחו אותי לפעול בתאוה, ואני רואה בבירור שהבעיה שלי רחוקה מלהיות התאוה אלא כל התנהלות חיי.

יומחלים

אם בארזים נפלה שלהבת?

ביער של ארזים, אין הבדל בין ארז לארז.