בס"ד

אני זוכר את אותו היום שהכרתי את שמור עניך , כתבתי בפורום שאני מרגיש מוזר , מין שלווה או רוגע כזו.. שהגעתי את המנוחה והנחלה . ושהינה אני פה אפסיק..
נרשמתי למסע של 90 יום .  שמי מופיע בטבלה . . .
אבל פתאום בשבוע האחרון , אני מרגיע שאני לא מסוגל יותר .. כל  יום  אני רועד מפחד ,  אני לא רוצה ליפול , אבל  אני לא יודע איך היום הזה הולך לעבור עלי . אני מנסה לא להיות לבד , לא להיכנס למקומות שיש שם  נשים יפות ומתוקות . להיות כמה שיותר במקום שיש גברים . אבל גם  זה משאיר לי קושי.
עכשיו אני כותב את השורות האלו , כי אולי כך אני אוכל לעבור את היום הזה כמו שצריך , ובע"ה מחר בבוקר אני אעדכן את הטבלה  .
אני לא יודע אין אני אשלים את המסע הזה .
הרבה פעמים  אני חושב , כמה אני רוצה לעשות לה' נחת רוח. .  אבל  90 יום .. עד סוף השבוע זה נראה לי כמו נצח.  אולי לזה מתכוונים שאני חולה ?  ?  ?
מה? אני (!) חולה ? לא מאמין . אני לא חולה רק קשה לי.
אין לי כח למסע הזה , זה המון  זמן. למה אין מסע ליום אחד ? אבל שיום אחריו יהיה יום מנוחה . שלא יגידו  לי שמחר יש עוד יום מסע ?

דובידקו היקר,
הכאב הזה שאתה מדבר עליו, זה עצמו המסע.
אין עניין לעבור x ימים נקיים. למה זה נפק''מ?
רק הקושי הזה שאתה חווה, הוא שיחזק אותך. בבחינת כל מה שלא הורג מחשל.
אל תצטער על הכאבים... אלו אולי פרפורי גסיסה של השליטה הארורה - גברת תאווה.
זכית להגיע לצומת. לא רבים הגיעו לזה. ובצומת יש לך 2 אפשרויות.
1. להילחם. להילחם כל כך קשה עד שתשכח אפילו עבור מה אתה נלחם. למה להלחם בכזו תאווה מתוקה? מרוב מלחמה נפצעים נשרטים, אחרי שנים של מלחמות נגמר הכח. הלוואי שהיינו צריכים להילחם רק יום אחד, ואחר כך לנוח על זרי הדפנה ועלי התאנה...
2. להיכנע. להודות שהתאווה גדולה עליך, חכמה ממך, שאתה חסר אונים. לא יהיה לך ברירה, כדי לחיות תהיה חייב להזעיק עזרה, להתחבר לאלו שה' זיכה אותם לנקיון, לחברים מחלימים. אז תראה איך ה' עושה ניסים גלויים דרך תוכנית הכניעה שלנו.
מקווה שה' יעזור לך לבחור בדרך הכי מתאימה לך.
אוהב
הושיעה נא

להגיע למפגשים  הא  ?
אני מכיר אישית שניים שנמצאים שם ... אם הם יראו אותי שם , יהיו לי בושות כאלו , שבאותו רגע בת קול תצא מהשמיים ותאמר שדוביד מזומן לחיי  העולם הבא .

כן, תגיע למפגשים...
גם אני הייתי בטוח שאני אקבור את עצמי חי, ברגע שאפגוש מישהו שאני מכיר
וזה אכן קרה, פגשתי שתים שאני מכיר, ואיתם הרגשתי הכי בנח במפגש ההוא, וגם אח"כ.
המפגש עימם הקל עלי מאוד את הנוכחות במקום.
בהצלחה

שלום לך, פגשתי לא מעט אנשים גדלתי. (בקצב הזה הם יתרבו מהשערות שיש לי על הראש, לא בגב...) וברצינות - אחרי חוסר הנעימות הראשוני המובן היה נעים. מאוד. הפכנו (בעל כורחינו) לשותפים.

בתחילה הלכתי למפגשים כי הרגשתי שאין לי ברירה.  כיום אני מאוד נהנה בהם. לא יודע עם הדבר הנכון לך הוא ללכת למפגשים, כן ברור לי שאם אתה לא הולך רק מחשש שיזהו אותך אתה עלול להצטער על כך.

וביחס לבת קול, היא תצא גם כך לכשיגיע זמנך...

בהחלמה.

נ.ב.
יש מסע ליום אחד. היום. מחר תנוח.