אני רוצה להעלות נקודה שחידדה אצלי לאחרונה, כמה עמוקה ההתמכרות:

א. שמעתי סיפור בשם הרב שלמה הופמן זצ"ל (נפטר ביום ראשון שעבר, אישיות נדירה, וחבל על דאבדין), בשם הגאון ר' אייזיק שר שסיפר שפעם טייל עם הסבא מסלובודקא ברחובות ברלין, והסבא שאלו לפתע מה הוא חושב על האומה הגרמנית, ענה לו ר' אייזיק שמאוד מפריעה לו חיי התערובת שלהם בין גברים ונשים, זה גורם לו סלידה וריחוק, הסבא הגיב על אתר 'אתה מקנא בהם'???????, ר' אייזיק שלל זאת במקום, והוסיף ר' אייזיק שלאחר כמה עשרות שנים הוא הבין כמה הסבא צודק בגישה זו.
הסיפור הזה המם אותי כששמעתי אותו, כמה פעמים אני רץ לבדוק מה קורה שם, איך היא מתלבשת, נורא ואיום, מי היה מאמין, שהבת של פלוני תראה כך....
היטיב להגדיר זאת 'יעקב של אבא' בפוסט אחר, ואני מצטט: "שמתי לב שאצלי הרבה פעמים המבט השני בא לי כביכול מהיותי עובד ב'משמרת הצניעות', אני רואה איזו שכנה שלא לבושה מספיק צנוע, ואני מייד צריך לבדוק למה לא צנוע, וכמה לא צנוע, ואוי ווי איך היא מתלבשת וכו' בלי תיאורים מפורטים. אךךךךךך איזו שקרנית התאווה הזאת".
אכן ערמומית היא התאוה, ועמוקה מאוד, ההתמכרות אליה.

ולראשונה התחלתי לחשוב על המשמעות האמיתית של המילה 'מכור', זה כמו עבד שנמכר לאדונו, שמרגע זה ואילך כל ישותו משועבדת אליו, במחשבה בדיבור ובמעשה, כך אני כל ישותי 'מכורה' לתאוה, עד לרובדים הכי עמוקים של הנפש.
הפתרון לכל זה, הוא פשוט להחליף 'אדון' להתקשר בחוזה, עם בעלים חדש - כח עליון - אבא שבשמים, ולהמכר אליו.

בתקוה ובתפילה שיום יבוא
ואהיה מכור לאבא
לפחות באותה מידה בה הייתי מכור לתאוה
(על יותר מזה אני לא מעיז לבקש)
תודה אבא

תודה יעקובלה.
כעומק ההתמכרות לתאווה, כן עומק האהבה של אבא אלינו.
אל אותו העומק חודרים ניסי ההחלמה,
ואלוקים נתן בלבך להרגיש רגש דק שכזה.
עלה והחלם!

תודה
הסיפור מוסמך מאוד

פשוט וברור

נזכרתי היום בפוסט הזה.

הבוקר הייתי ליד מנין שחרית. השץ התפלל בצורה שהרגיזה אותי מאוד.
קול יבש, נוסח הפוך, בלי רשות הגבאים, לאט! אוך התמלאתי עליו טינה. הרגשתי סלידה וריחוק.
שאלתי את עצמי, אולי אני מקנא בו? אולי?
עניתי. מה פתאום. בטח שלא.
אבל קול פנימי אומר לי, שאולי עוד כמה עשרות שנים אגלה ש......

אינני יודע?!

חזק מאוד