שלום חברים.

ברצוני לשתף אתכם במה שאני חש בשעות האחרונות.

אני מאוד סובל מפגם של תלות בבני אדם. בעבר, כשהייתי בקשר עם אנשים והתחלתי להתקרב אליהם אני בדר"כ הייתי בוחר את אחת משתי הדרכים הבאות:

1. בורח מהקשר ולא מממשיך אותו, כי אני מפחד מקרבה לאנשים, לא מסוגל לעשות זאת.

2. לפתח תלות חולנית עם אדם שעימו אני בקשר.

זמן מה לאחר שהגעתי לתוכנית, גיליתי דרך נוספת-להתמודד.

כן, להפסיק לברוח-זאת עשיתי עשרות אלפי פעמים במסגרת הבריחה אל התאווה בגלל שאיני יודע להתמודד עם רגשותיי, ובכדי להקהות את רגשותיי אני בורח אל התאווה, אל "השיכחה האקסטטית" כפי שכבר נכתב בספרות.

היום הייתי צריך לחשוף בפני אדם מסוים את התלות שלי בו. לא היה לי קל בכלל לעשות זאת. הרי כשאני חושב על זה כעת-רציתי להיות תלוי, להידבק, למרות הכאב שהפגם הזה גורם.

כאב לי שקשרים מסוימים עם אנשים בחיים שלי, אנשים שאותם אני אוהב ויקרים לי, הופכים להיות קשר תלותי.

כשחשפתי את התלות הזו בפני אותו אדם הרגשתי את הקושי שבחשיפה, זהו דבר שלא רציתי לחשוף, אך לאחר שחשפתי את הדברים ובאסירות תודה לאלוקים פרסתי את הדברים כהווייתם, והוחלט להתנהל בצורה בריאה ונכונה בקשר זה.

אני? לא אהיה תלותי באדם ולא אברח מהקשר? בזכות התוכנית הנפלאה הזו אני מרגיש בפנים שזה אפשרי.

בעזרת ה' יתברך קודם כל, ובעזרת הכלים הנכונים, אני מאמיין שאפשר לבנות קשר בריא.

היום אני יודע, שלהיות תלותי בבני אדם זה אחד הדברים ההרסניים בשבילי בתור מכור

אני מזיק לאחרים והורס את חייהם דרך תלות זו, אך אני מזיק גם לעצמי. מספיק הזקתי לאנשים בתקופת השימוש, היום איני מעוניין להזיק לאנשים נוספים, במיוחד אנשים שאני מרגיש קרוב אליהם-לא מעוניין להזיק להם מכיווון שאיכפת לי מהם, על אמת.

מתפלל אליך ה' יתברך שתיתן לי את ההכוונה כיצד ניתן ליצור קשר בריא עם אדם זה, כדי שאוכל להיות מועיל לו, לך, ולאחרים.

תודה לכם שאתם פה, שאו ברכה ולילה טוב.

תודה לך חבר.
כתבת בדיוק עלי. היטבת להגדיר הרגשה שאינני מצליח לבטא.
אתמול שמתי לב לגודל התלות שיש לי באשתי.
הייתי כל הזמן חייב לרצות אותה. הרי היא השער לטעם החיים!
כשלאט לאט נפרדת לה האהבבה והתאווה, יורדת גם התלות.
אני עושה את שלי, כבר לא מחוייב לעשות את שלה.
כשיורדת התלות, עוטפת השלווה...
תודה לך על עוד פוסט מחכים.