אשתדל לעשות את זה ברור ולכן אפתח בהבהרה: המחלה שלי (מחלת ההתמכרות למין) איננה מחלה דתית והפתרון שלה הוא לא פתרון דתי. בדיוק כפי שאדם ששבר רגל צריך רופא ולא לימוד תורה, ובדיוק כפי שאדם שחולה בסכיזופרניה או כל מחלת נפש אחרת צריך פכיכולוג ולא ייעוץ מרב, כך גם במחלה שלי. יתירה מזו, במחלה שלי ישנה חשיבות רבה יותר לפנות לאנשי המקצוע וזאת כיון שהיא משלבת שלושה מרכיבים שונים: פיזי, נפשי ורוחני, וכך היא הופכת למחלה שהסיכויים לפתור אותה בעצמי או באמצעות שיחות חיזוק הם אפס מאופס. זאת הסיבה בגללה בקבוצות של 12 הצעדים לא מדברים על דת בכלל, כיון שהנסיון לפנות לעזרה דתית יכול לתת לנו את הרושם המוטעה כאילו זה במקום ללכת לרופא - והתוצאות הרסניות.

(במאמר המוסגר ובקצרה אסביר שהמילים דת ורוחניות למרות שהם דומות, בפועל הם מייצגות מושגים שונים לחלוטין. ישנם אנשים דתיים מאוד שאינם רוחניים בכלל, וישנם אנשים מאוד רוחניים שלא שייכים לשום דת. בויקיפדיה מתוארת רוחניות בערך כך: רוחניות היא דרך חיים המטעימה את המימד הנפשי והפנימי של הקיום. מרבית ההשקפות הרוחניות רואות את חיי הרוח כעיקריים ואת החיים החומריים, הפיזיים, החיצוניים - כמשניים בחשיבותם. השקפות רוחניות רבות נסמכות על אמונה בקיומה של מציאות על-חושית כמו אלוהים.)

ובכל זאת, לפן הדתי יש מרכיב חשוב במחלה שלי והוא נמצא ברקע גם בהחלמה.

למה הגעתי להחלמה? כי כאב לי נורא מהשימוש בתאווה. למה אני נשאר בהחלמה? כי היה לי רע במחלה. נקודה. אני לא כאן כיון שזה אסור או כיון שאשתי תפסה אותי או כיון שזה לא מוסרי או כל סיבה טובה אחרת. אני כאן רק בגלל סיבה אחת: רע לי בתאווה ואני רוצה חיים נורמליים. לומר שהגעתי להחלמה בגלל שהתאווה אסורה על פי התורה, זה כמו לומר שאני נושם רק כיון שכתוב "על כרחך אתה חי" אבל אם זה היה מותר - הייתי מפסיק לנשום ומת. נראה לי די הזוי לומר שישנו אדם שלא מתאבד רק בגלל סידורי הקבורה שלו או בגלל שזה עבירה. אדם נורמלי לא מתאבד רק כיון שהוא רוצה לחיות. למה הוא רוצה לחיות? זאת שאלה טובה אבל די מוזרה ואני משאיר אותה לפילוסופים ואנשי האקדמיה. זה לא נוגע לי.

אז למה אני בהחלמה? כי אני רוצה לחיות, ורוצה חיים נורמליים בלי כאב אין סופי. מה כאב לי בהחלמה? הכל. טוב, באמת הכל כאב לי, אבל אפשר גם לנסות לפרוט את זה לפרוטות ולדלות מתוך המכלול כמה סוגי כאב שונים. לא כל סוגי הכאב ליוו אותי לאורך עשרים שנותיי במחלה, חלקם באו וחלקם הלכו. למשל כאב הבגידה באשתי הגיע רק אחרי החתונה, ולאידך כאב העבירה והאיסור עזבו אותי שנים רבות לפני שהגעתי להחלמה כיון שבשלבים המתקדמים הייתי כבר כל כך מסומם מתאווה שהאיסור כבר לא תפס מקום בכלל.

אחד מסוגי הכאב היה הכאב הדתי. אני לא מדבר רק על הכאב מכך שזה אסור, אלא בעיקר על הכאב שנגזר מכך, והוא הכאב של פיצול האישיות הנורא. גם אם בתוכי כבר השלמתי עם העובדה שאני עובר עבירות (כך חשבתי לתומי לפני שהבנתי שאני חולה), עדיין לא יכולתי להרגיש אדם שלם. ההרגשה הזאת של שני בני אדם שחיים בגוף אחד היה מרכיב חשוב בכאב אותו לא יכולתי להמשיך לסבול. במשך שנים הסתכלתי על החברים שלי, הידידים מבית הכנסת וכל החברה שבה אני חי ולא הרגשתי קשור ושייך. איך אוכל להרגיש שייך בזמן שאני נופל שוב ושוב בדברים שהם היפך גמור מהחזות אותה אני מציג כלפי חוץ? אז היו זמנים שניסיתי להיות כמו כולם ולהילחם מלחמת חורמה בתאוות, והיו זמנים שבהם החלטתי להתעלם מהעולם בו אני חי כיון שמצב אחר היה בלתי אפשרי. שתי הדרכים - למותר לציין - נחלו כישלון מהדהד.

ואז הגעתי לתכנית וראיתי אנשים כמוני, אנשים טובים, שומרי תומ"צ, אנשי משפחה נורמטיביים ובעלי מעמד בחברה הדתית והחרדית, והם חולים. בדיוק כמוני. זה היה הלם לא פשוט, אבל כשהסתכלתי עליהם יכולתי לראשונה לראות את עצמי במראה. כשראיתי אותם ואמרתי לעצמי "לא יכול להיות. אין מצב שהם עשו דברים כאלו", הבנתי שהם אומרים את אותו דבר עליי. ושנינו צודקים... אין מצב שאני או הם עשינו את מה שעשינו.

אבל אנחנו חולים.

אז נשארתי בהחלמה ומאז - בחסד אלוקים, לגמרי לא מובן מאליו - אני נקי, 447 ימים, כל יום רק להיום.

תודה רבה
בפסקה החמישית לכאורה צ"ל במקום "מה כאב לי בהחלמה" - "מה כאב לי במחלה". ודפח"ח.

תודה סוד
התסביך  שלי כרגע הוא שאני לא רואה דרך להפריד בין רוחני לדתי,
כמו שאני לא רואה דרך להפריד בין יחסים מתוך אהבה לתאוה,
אולי בתאוריה זה אפשרי אך כאן למטה בתחתית עולם העשיה...
זה נראה רחוק ,,
מוטי

תודה סוד. תודה מוטי.
אם יורשה לי להציע, דת ורוחניות אולי אחת הן במהותם. בטח עבורנו כיהודים שומתו''צ.
אבל הדת היא שם מושאל לרשימת המצוות והחוקים. זהו מדד של תוצאות, האם עשינו V על כל רשימת המטלות.
ורוחניות היא הרגש החוויות והתחושות שנובעות מהנ''ל. כאן אין מבחן התוצאה, רק שפה של חיבור, תובנה, חוויה, חיים ומוות.
אז לפי זה,
לפי התוכנית, אין כרגע ערך למבחן התוצאה הדתי. לא כי הוא אינו חשוב או אינו אמיתי, אלא כי הפן הזה הוא היפך ההחלמה. בהחלמה אומרים שהתוצאות לא בידינו. רצונך יעשה.
אך בכל הקשור לחוויות והרגשות, כאן יושבת הרוחניות שבתוכנית, ונוטעת בנו את החוויה שחיפשנו.
ובמילים פשוטות יותר,
במחלה חיפשנו רוחניות ולא דת. כך צריך להיות בהחלמה.
מה דעתך?
שוב תודה

תודה סוד על הפוסט החשוב הזה.
תוחדה למוטי והושיעא על התגובות.

בעבורי דת היתה הדרך היחידה להגיע לרוחניות.
כלומר, לפני שהגעתי לכאן, הדת בעבורי היתה דרך להגיע לרוחניות.
למדתי כל השנים שבאמצעות המעשים הטכניים של עשיית מצוות, תפילה ולימוד תורה ישנה אפשרות להגיע לדרגה רחונית גבוהה יותר מאשר למלאכי השרת.

היום אני יודע שני דברים:
א. למרות המעשים הטכניים שעשיתי במשך השנים, הייתי רחוק מאוד מלהיות רוחני.
ב. ישנה דרך נוספת להגיע לרוחניות. - 12 הצעדים !!!

בהחלמה

הושיעא נא.
תודה, כשקראתי את הפוסט תכננתי להגיב בדיוק את מה שכתבת.
שמח להיות אתך בדרך

תודה, סוד, על התזכורת.
בשולי הדברים אוסיף הערה קטנה: בספר הגדול מופיעה האימרה : "אמונה בלא פעולה - אינה אמונה".
גם ב12 הצעדים צריך לעשות פעולות (בבחינת 'מצוות'?), אלא שמטרתם של הפעולות היא לחבר אותי אל האמונה.
האם מצוות אמורות להיות אותו הדבר? ע"פ המהר"ל בהקדמתו לספר 'תפארת ישראל' כן, וכך על פי 'חובת הלבבות', אלא שהדברים קשים לביצוע עד מאוד. בשבילי, כדתי, פרויקט החיים שלי הוא לחבר בין האמונה לבין המצוות. וכולי האי ואולי..

לסוד היקר

קראתי את הפוסט שלך ואני חייב להגיב אולי זה נכון לגביך , אבל תסלח לי אני לא מבין איך כתור בן אדם דתי ומאמין אדוק בתורה ובשם יתברך
איך אפשר להפריד בין הדברים
אני לפחות יכול להגיד על עצמי שבחיים לא הייתי נכנס לאתר הזה ולא לתוכנית אם לא הייתה לי את הבעיה הדתית שבדבר
כל חיי חייתי אם יסורי מצפון על כך שאני לא מפסיק לחטוא בעברה הכי קשה בתורה ועד כמה אני רשע
ולכן כל חיי הפכו לכאלה מסורבלים וקשים ואיך אומרים אבדתי שליטה על החיים , אבל שורה תחתונה אם לא הייתה הבעיה הדתית נראה לי שהייתי מסתדר
די טוב אם התאווה טוב אז יש לי יצר מיני גבוה וחזק אבל לא הייתי רואה בזה בעיה
ולכן אני חושב שאי אפשר פשוט לנתק את העבודה הזאתי מהתוכנית
טוב נכון שמי שכתב את התוכנית וכל מהות התוכנית היא לא באה מהדת
אבל אם אני לא מחבר אותה לדת בצורה כל שהיא אז אבדתי את כל הטעם שלשם כך הגעתי לכאן הרי הייתה לי בעיה דיתית (שדרך אגב עד היום היא קיימת אבל במינון פחות כשאני מבין שאני חולה)
אני חושב שאסור לנו כתור אנשים דתים לאבד את המשמעות הזאתי , נכון אם היינו סתם אנשים בלי דת שסובלים ברמה קשה מהתמכרות לתאווה
ונהרס לנו החיים בגלל , זה אז נכון לך אם התוכנית ומה לך לחשוב על דת מה זה יעזור לך ??
אבל אנחנו רובינו ככולנו לא כך הם אורח חיינו
אני רואה את התוכנית כתור מתנה משמים שנותנת לי כלים להתמודד אם המחלה הזאתי
כלים שאת כולם אפשר היה למצוא בתורתנו הקדושה פשוט פה בתוכנית הם מיושמים בצורה הנכונה על ידי אנשים בעלי ניסיון שחבו את הבעיות שלנו
לסיכום לי לא נראה שאפשר לנתק את הקשר הדתי שלנו לתוכנית וטוב שכך 

brit.kodes היקר.

שאלתך לסוד היא לא כאדם דתי וירא כפי שפתחת.
אלא כאדם שחווה את הבעיה שלו כבעיה דתית בשונה מסוד שחווה את בעייתו כבעיה פיזית נפשית ורוחנית ולא בהקשר הדתי.

אבל גם אם אתה מרגיש וחווה את הבעיה בגלל המצפון הדתי שלך, עדיין ייתכן כי נכון הוא שבעייתך היא פיזית נפשית ורוחנית בדיוק כמו אצל סוד. רק שתשובה לשאלה כזו, כמובן שרק אתה תדע לענות.

ברית קודש היקר,
גם אני כאן בגלל שזה רצון ה'. אם הוא לא היה רוצה את זה ממני, אם אלו לא היו "עבירות" אז מה הבעיה להמשיך? מה רע להנות קצת בחיים?
אמת, שיש מבינינו שאיבדו את השליטה על חייהם. סוד כתב כמה פעמים שבלי ההחלמה הוא מת פיזית. וחלק היו נתפסים ע"י הנשים ומתגרשים. וחלק הועפו ממקומות עבודתם...
אבל אני לכאורה לא איבדתי את השליטה המוחלטת. ובמילים אחרות, "היית יכול לשתות כמו ג'נטלמן"!!!
אם הבנתי נכון, זוהי שאלתך. איך מי שכאן מסיבות דתיות יכול לזרוק חלילה את הסיבות הדתיות?

ישנו משפט חביב עלי. "כולנו הגענו מהסיבות הלא נכונות ונשארנו מהסיבות הנכונות". במקרה הזה יש פה טוויסט, זה קצת הפוך. אנסה להסביר.

גם הרוחניות וגם הדת עבורי זה יידישקייט. הררוחניות זה החלק הנפשי, ההרגש, האמונה, החיבור, מצוות שבלב, אהבת ה' ויראת שמים.
והדתי זה קיום המעשי של המצוות. שבת, תפילין, ציצית, מניין, (ולאטקעס בחנוכה  ...)
שניהם הם יהדות. שניהם מתקיימים האחד עם השני, ואי אפשר להפרידם מהיהדות.

אצלנו המכורים, התחיל מן תהליך מוזר שבו הרוחניות שבי מבינה מאוד שתאווה זה מוות. ומצד הרוחניות אני שונא את זה. אך מצד הדת, בפועל, אני לא מצליח להפסיק.
אז כשבאים להציב את המניע והמוטיבציה להחלמה, אי אפשר להשתמש במוטיבציה של דת. כי שם נכשלתי. המעשה האסור, אף פעם לא עצר אותי.
אך כן אפשר להשתמש בחוויה הרוחנית הכואבת שבי, הנפש שטעמה את טעם המוות שבתאווה, היא יכולה להיות הסיבה להישאר נקי היום.

וכמובן שזו הרוחניות היהודית ששומרת אותי נקי. (לרוב הגויים אין את העדינות הרוחנית הזו, ואצלם צריך ממש איבוד הצלם כדי שהרוחניות שלהם תתעורר לרצות להיגמל)
ואת אותה רוחניות צריך לדעת להאיר באור נכון. צריך לדעת להפיק נכון את הנקודה הרוחנית.
להיזהר מרגשות אשמה, מצפון פחד, כישלון, תבוסה דתית, או כל רגש שלילי. כי זה לא יכול להיות מנוע להחלמה. כי זה חלק מהדלק של המחלה.

המנוע הנכון להחלמה, הוא כי אנו חפצי חיים! הנשמה רוצה לחיות קרוב לריבונו של עולם. הנפש מרגישה כאב פיזי כשהיא שקועה בתאווה. אבא בוכה כשאנו רחוקים.
אלו ההשגות הרוחניות שהם הסיבה להיות כאן. לא סתם כי כתוב בדת שאסור ואז יהיה גהינום. זה לא עזר אף פעם. זה לא יעזור היום.
אלא כי מבחינה רוחנית - יהודית, חיים בתאווה זה לא חיים. וכיוון שאיננו רוצים למות, הנפש רוח נשמה שבנו רוצים להיות נקיים.

רק הרצון הכי בסיסי ופנימי שבנו, הרצון לחיות! רק הוא עמוק יותר מהמחלה. רק הוא יכול להיות רצון יותר חזק מהרצון להתאוות.
כמו תוכנת הפעלה שנגועה בוירוסים, חייבית להגיע לבסיס של התוכנה, למקום בו הוירוס עוד לא הגיע, ומשם לשכתב מחדש את התוכנה.

באנו לכאן מהסיבות הלא נכונות - מצפון ואשמה, נשארנו מהסיבות הנכונות, לעשות נחת רוח לבורא יתברך שמו. זו היא הרוחניות של התוכנית עבורי.

ובכלל, כל המניע שלי להיות דתי, זה המניע הרוחני. אז גם המניע של נקיות חייב להתחבר להיכן שהדת מחוברת = רוחניות = קרבת אלוקים לי טוב.

ברית קודש, זכותך לכתוב את החוויה שלך אבל אני כתבתי את החוויה שלי.

אצלי אין שום קשר בין הדת לבין הבעיה שלי. גם אם הדברים היו מותרים במאה אחוז (וגם אם הם היו מצוה) הייתי סובל בדיוק באותו אופן. בקבוצה שבה אני משתתף רוב החברים הם גויים שלהם "מותר" הכל, ובכל זאת הם מתמודדים בדיוק כמוני עם אותה בעיה. אני רואה גויים שמגיעים ומספרים על התמכרות לאוננות וזה מפריע להם באותה מידה שהאוננות מפריעה לחברים הדתיים.

עבורי, אין שום קשר בין המין לבין העבירה. הבעיה שלי היא לא המין אלא ההתמכרות. לצורך הענין יכולתי להיות מכור למשהו מותר (כמו אוכל או אלכוהול) וזה היה מפריע לי באותה מידה. אם ישנה התנהגות כפייתית שאני לא מצליח להפסיק אותה - זה עבורי הבעיה.

שלום סוד
אני יכול להבין אותך למה אתה לא מקשר את הדת לתוכנית וכך אולי נכון לפי שיטת הצעדים המסורתית
אני אישית לא מזכיר ענייני דת כשאני בקבוצה למרות שיש הרבה שאוהבים לתת דוגמאות מהדת וכמובן אפשר להבין אותם
אבל שורה תחתונה אני לא יכול להתעלם מהבעיה הדתית ,נכון שיש את כל הדברים מעבר שהתוכנית נותנת אבל הכי חשוב לי זה להיות קודם כל להיות נקי
אני מסכים אם שזו בעיה של התמכות ולא סתם עבירה אבל אני לא יכול להתעלם מי זה
פשוט אני מרגיש שאם כן אני מפספס פה את מי שאני באמת = אדם דתי שרוצה לעשות רק את רצון השם ולעשות לו נחת רוח

אציין שאני משתדל לחיות את התוכנית ואני לא חולק עליה בכלל היא טובה לי ורק היא עזרה לי בחיים אבל אני מרגיש את הצורך לחבר אותה לדת
כך טוב לי 

ברית, אולי זה ישמע יומרני מידי,
אבל בתור מכור, גם כשאני נופל אני עושה את רצון ה'. השד יודע למה.
אבל תברר אצל חולי סרטן מה יש להם לומר על ההקרנות ועל רצון השם. אולי זה יתן לנו זוית ראיה למחלה שלנו.
חסרונים

חסר אונים יקר.

אם אתה עושה רצון ה' כשאתה נופל\משתמש, למה שלא תמשיך לעשות את רצונו וליפול\להשתמש?

ברית,

כפי שכתבתי - כל אחד מספר את החוויה שלו. אצלי ההתמכרות החלה לפני שידעתי שזה אסור, ובמשך רוב השנים זה לא הטריד אותי (חוץ מכמה שנים בודדות באמצע). הבעיה שלי היתה ועודנה ההתמכרות למין, ועל כך אני כותב.

התכנית נתנה לי המון דברים ואחד החשובים הוא התקדמות גם בדת, אבל זה נושא אחר שנידון בהרחבה בפוסטים אחרים.

שלום לכם ידידי,
הנושא הטעון והמורכב הזה קרוב לליבי. אני נהנה מהאתגר שבו...
אשמח לתרום לדיון ממה שכתבתי בעבר בנושא,
והרי ההעתק:


"אין עוד מלבדו"... ה' הוא זה שמשגיח בהשגחה פרטית על כל העולם. הוא מכוון אותנו, שם אותנו, מעלה ומוריד, נותן ולוקח...
אנו מאמינים באמונה שלימה, שהוא בורא ומנהיג לכל הברואים. והוא לבדו עשה עושה ויעשה לעל המעשים.
הרי הבורא עולם, הוא בורא הכל. מי בורא ומחייה ומהווה את המחשבות והרצון שלי? מי מפעיל את האלקטרונים במוח לכדי מחשבה? מי יוצר ומתחזק את הדמיון? הרי העולם לא רץ מאליו, בורא עולם מחדש בטובו את העולם בכל רגע נתון. מי מערבב את האטומים שמרכיבים את הזוהמה שבעולם? בלשון חז"ל, אין עוד מלבדו אפי' כשפים...

מי שבוחר לבחור, ומחזיק לעצמו את הבחירה בידיים, והוא נלחם על התואר צדיק, הרי הוא לא שם עצמו תחת ההנהגה הנ"ל. ולכן אם חלילה חטא, עוונו ישא.
אבל מי שמוסר את נפשו על האמונה שאין שום מקרה בעולם כלל. אז באמת גם החטאים והנפילות שלו נכללים תחת השגחתו של הקב"ה, והם בכלל רצונו ית'...

עלינו לדעת בוודאות גמורה שאנו בתהליך שכולו חלק מרצון ה'.
עלינו להבין שכל מה שעובר עלינו זה חלק מרכבת הרים שה' הכניס אותנו אל תוכה. ואנו לא מחפשים להיות צדיקים, או לחדול מלהיות חוטאים, אלא פשוט להתמזג עם רצון ה'...
כיוון שאני לא רושם לעצמי חטאים במחברת שלי, אני נותן לקב"ה לדאוג לרשימות והסטטוסים, אז לכן זה לא נרשם בשום מקום. אין לי צלקות. אף פעם לא היה חטא.


בטח תשאל חבר יקר, מה עם בחירה? הרי כתוב שיש בחירה?
אענה לך ב-4 סגנונות.

1.  התשובה הפילוסופית.
העבר והעתיד הם מהדברים שאין ביכולתי לשנותם. מנקודת ההווה בודאי שאין עליהם בחירה. ואין אז את הקונפליקט. בעבר ובעתיד אין לי שום בעיה להבין שהכל בגזירת עליון. רק בנקודת ההווה שבו ניתן לי הכח לשנות דברים, שם קשה לתפוס שיש רק את השגחת ה' בצורה מוחלטת, ולכן שם יש לי בחירה. האם לעשות ברגע זה את הפעולה הנכונה, רק להווה יש בחירה. לפעול הרגע. כשעבר הרגע, אסור להצטער עליו או להתגאות בו, הוא כבר לא שלנו, העבר שייך רק לה'.


2.  התשובה שאמר לי חבר ותיק.
מהרגע שיודעים שיש פיתרון, הבחירה זה להיצמד אל הפיתרון. אם התכנית עובדת, והכניעה אל ה' שהוא הכל יכול יכולה לתת לנו את מתנת הניקיון, אז שם מתחילה ונגמרת הבחירה.


3.  התשובה שאני עונה לעצמי.
ברור לי שהעולם מונהג אך ורק בידי בהשגחתו הפרטית של ה'. ומה עם בחירה? לא יודע. לא מבין. אני מאמין שיש כזה דבר בחירה. אולי כשיבוא משיח אדע מה זה בחירה. עד אז אני עסוק רק בידיעה שאין עוד מלבדו.

4.  התכל'ס.
הפילוסופיה לא חשובה. יש תכנית, וזה עובד. התכנית היא להיכנע אל ה' להתחנן לפניו. לדעת שהכל ממנו. וזה עובד. זה האיך. הלמה לא קריטי להחלמה.



חבר יקר,
גם אם הנך מרגיש באיזושהי נקודה את כובד החטא, זכור נא את הכלל, הבחירה היא רק בנקודת ההווה.
אל תהיה טיפש לרשום לעצמך בחשבון את עוונות העבר, אל תיקח אחריות מצפונית על מה שהיה. העבר נוהל בידי אלוקים.
אל תחשוב שהעתיד בידך לשנותו, אל תלחץ ממנו, אל תדאג עליו, אל תפחד מפניו...
אחוז בידיך רק את נקודת ההווה. שם נתן לך ה' את הבחירה, הבחירה לעשות פעולות שיבטאו שאין בחירה, שאין מקרה, שאין עוד מלבדו.
וזהו אולי פן נוסף ב"רק להיום". אל תאחז אלא את ההווה. רק הוא שלך לפעול בו, לפעול בו פעולות הפוכות, פעולות שמגלות את האלוקים.
תרי"ג מצוות, נקראים בזוהר תרי"ג עצות. אלו עצות איך להגיע להכרה שה' הוא האלוקים ואין עוד מלבדו!
גם לתכנית שלנו יש כמה עצות ופעולות איך לתרגל מסירת החיים לאבא אוהב... כל התכנית הינה כניעה, אמונה עיוורת בכך שהכל חלק מרצונו יתברך.

הנושא לא פשוט. יש הרבה מה להאריך. אבל חייבים לזכור, שתכלית כל עבודת ה' היא כדי לגלות את ה' בעולם, להאמין שהכל חלק מתוכנית שלו.
שאין מקרה בעולם, לא איש קל ויכזב, אין אצל אבאלה פאשלות, אם אני חוטא אז התכנית של אלוקים התפקששה! אסור להאמין בזה.
נגלה להפתעתנו, שכמה שנתמיד במסירת החיים לאבא שבשמיים, לא נוריד מעצמנו אחריות, אלא להפך, באופן פלאי, האדם פתאום מקבל כוחות מחודשים לעבוד את ה' ולהכיר לו טובה ולפרסם את חסדו של בורא העולם. אבא אוהב שלנו.

וכל אלו שמחזיקים את לפיד הבחירה בידיהם, ומתעקשים להיות כאלוהים יודעי טוב ורע, הם דוקא אלו שמאמינים בחטאים שלהם, וממשיכים הלאה להעבות את רשימת העוונות... וכמות הנפילות...


בהחלמה