שלום לכולם

המחלה שלי

מגיל אפס אני זוכר את עצמי נהנה מאוננות נהנה ממגע אישה  בילדות זה היה ילדות כי הייתי ילד
כול החיים שלי היו סביב זה בכול תחום חברים משפחה בכול מקום שבו הייתי זה היה שם להציצ לראות לחשוב
וגם לעשות
מגיל גן ממש 5 בערך כן 5 אני זוכר סיטואציה הזויה לחלוטין שאני בגן חובה נראה לי גיל 7 בערך מסתכל למורה שלי בחריצ החולצה לראות לה מה יש מתחת ושראיתי וואו עפתי ילד בגיל 7 מה העיניין וחברות בגן מה שעשינו טרוף פשוט ומשם לגיל הנעורים המוקדמים 10 עד 13 גם מכול הבא ליד אוננות מציצנות ובנות
משם לתקופת המחשב גיל 15 התחיל התמונות ואז הסרטים בנוסף למציצנות והבנות איפו שרק הלכתי
אני זוכר בגיל צעיר את האובססיה להסתכל מתחת לחולצה של בת דודה ממש בקנאות והתמדה עד לרגע הסיפוק
מגיל 15 עד גיל 20 כול מה שזז ברחוב ובמסך זזתי יחד איתו ואוננות אוננות אוננות בכיתה הייתי בורח הביתה לאונן כי לא הייתי יכול כבר להתרכז בכיתה שחצי מהבנות בה היו חשופןת עד הרמות הדקות
זה התיכון ואז התגייסתי ובכלל שם זה כבר היה "סמים קשים" היו ימים שכול היום הייתי בלוף של פנטזיות ומחשבות מיניות
חשבתי שאני הולך להתפוצץ כבר אפשר לסכם את הצבא שלי בסיפור הבא
דיברנו חברה בחדר על אוננות ודברים מיניים ואחד החברים אמר שהוא בכלל לא מאונן פעם בחודש אולי !!!
ואני לא הבנתי מה כוונתו הוא אמר לי זה לא קטע בשבילו הוא כן נמשך וכאלה אבל לא ממש מאונן עשה
רושם שזה לא קטע בשבילו אוננות ופנטזיות ומה אני אמרתי לו
ככה בדיוק . מהההההה אתה לא מאונן למה חייב איך אפשר בלי אני לפחות פעם ביום עם לא יותר
לדעתי מי שלא מאונן הוא לא מרגיש טוב וצריך בדיקה .
אתם קולטים מה אמרתי לא בדיוק ההפך אני הייתי צריך בדיקה
בקיצור הצבא היה מלא מלא מלא פנטזיות ומציצנות מטורפת על בנות בטרוף ממש

ואז בום ..... התחלתי להתחזק ולמדתי לאט לאט שאסור לאונן ולגעת באישה עד החתונה !!!!1 בום בום בום
סטירת לחי עצומה עד שקלטתי את זה והחלטתי  לא לאונן ולא לגעת לקח לי כמעט שנה וחצי
ואחרי
4 חודשים של אורות בלי כלום
זה התחיל שוב הפעם הייתי מתפוצץ מלראות שער של אישה ברחוב חשבתי שאני הולך להשתגע
חזרתי לעבוד עד החתונה נפלתי ונפלתי וכיויתי בחתונה זה יעבור .
היום אני אחרי חתונה קדושה בחסדי ה' עם אישה מדהימה שהיא כול חיי
אבל .
אני לא מפסיק ליפול כול כך רוצה להפסיק אבל לא מפסיק נופל ונופל ונופל

אין ספק שאני מכור ברמה כזו או אחרת אישה אחרת לא נגעתי בחסדי הבורא
אבל המסקנה שלי שבגלל זה רשמתי את כול זה היא

אני חולה יש לי מחלה וקוראים לה מכור לאוננות כפייתית אני כופה על עצמי אוננות והאמת
כול כך נמאס לי מזה ממש אבל אני רוצה להתרפות אני לא רוצה לאונן לא לא לא ....
אבל כול פעם אני נדהם מהכפיתיות שלי בנושא האוננות
אנא ה כך מימני את המחלה הנוראית הזאת זה רע זה לא כייף בכלל ממש לא

תודה רבה לאתר הזה שאפר לשפוך את המוגלה הזה כאן זה כואב זה חוסר שליטה וזה לא כייף זה אונס
אני אונס את עצמי לאונן ...

מצפה לכיוון כאן מהחברה לניסיון שלכם ...אתם היחידים שיכולים להבין את החוסר אונים שלי

מני- חולה שמייחל לימים של רפואה אמיתית ...

שלום מני אח יקר,
הסיפור שלך מוכר וכאוב עד דמעות,
כל אחד מאיתנו עבר כאן את החוויות שלו,
המכנה המשותף הוא שכולנו רצינו להפסיק בכל מאודינו, ולא הצלחנו.
עכשיו כשאתה כאן כבר תקופה, ונוכח לדעת שיש אנשים שהצליחו, שהפסיקו, זה נותן תקווה.
אנחנו צריכים לעשות את הפעולות היבשות, גם בלי להבין. את התוצאה נשאיר לאלוקים.
השאר עימנו, זה עובד, וקורים כאן דברים טובים.
רק בהתמדה, נראה נצחון גובר והולך על התאווה.
זה גם משפר את החיים בכללות. ההחלמה נותנת שלווה. היא יוצרת אותנו מחדש, שפויים יותר, ומפוכחים יותר. בכל התחומים.
בהחלמה.
יעקב

הי מני,

תודה על השיתוף הלא פשוט. אני ממש חדש פה אבל כבר מקבל חוזק מהאנשים כאן.
לא רק מאלו שמתמידים, אלא דווקא מאלה כמוך שנופלים וחוזרים ולא מתייאשים.

שהרי ממה נפשך? אם אנחנו יודעים ומרגישים שאוננות כפייתית ופורנו הם לא טובים לנו יש שני ברירות:
א - לנסות כל פעם מחדש להפסיק
ב - להפסיק לנסות

אנשים עם מוגבלויות מתמודדים כל הזמן עם המגבלות שלהם, אבל הם נשארים איתה בסופו של יום.
אנחנו לעומת זאת, יש לנו את האפשרות והפריוילגיה יום אחד להקום מהמגבלה שלנו.
יש גם אפשרות נוספת, לחיות כמה שיותר ימים בין נפילה אחת לשנייה.
אני בטוח שכל "עיוור", "חירש" או בעל מגבלה אחרת היה שמח לחיות רק יום-יומיים ללא המגבלה שלו.

קשה לנו, קשה מוות, אבל אנשים כמוך נותנים תקווה.

חזקחזק