בס"ד                                               
איזו חוצפה, חשב לעצמו, נאנק מכאבים. רגעים אחרי שנחבט כהוגן, בא החובט, הציג עצמו כאורטופד ואמר שלדעתו המקצועית המכות הנמרצות גרמו לשבר המצריך מנוחה וגבס למשך זמן... אם תבקש יפה ותאמר תודה אהיה מוכן להיות לעזר... הכיתיך כי אני רוצה שתכיר לי תודה - - - ידידנו היה בהלם. נעתקו המילים מפיו. מהיכן הוא שואב את העוז – להכות ואז להציע עזרה? ועוד יש לו דרישות, להודות? על מה? שהחטיף? סלח לי לא מדובשך ולא מעוקצך...

הוריד אותנו היוצר בעל כורחנו למצרים, העביר אותנו סבל בלתי נסבל במשך מאתיים ועשר שנים... גם כן הכרת הטוב... הלא בלעדיו הצער לא היה קיים מלכתחילה. ארבע מאות שנים קודם הוא הודיע לאב האומה על מה שיתרחש, יצר לנו מציאות ללא יכולת בחירה, ועכשיו אנחנו צריכים להודות לו על זה שהוציאנו משם? ולשם כך יש לנו לילה שלם, מצה מרור, ארבע כוסות, דיינו...

אמת, לא היה נעים, האתגר גדול, לעיתים נדמה היה שזה בלתי אפשרי, אבל ככה זה כשנבחרים. כל תהליך התהוותנו כעם, לווה בניסים, בכל תהליך היציאה ממצרים לא היתה יד בן אנוש גורם מכריע, שלא ינכס אי מי לאורך הדורות את ההצלחה אליו. המכות כולן הונחתו משמים, הים נקרע בידי שמים. ההליכה במדבר הפכה אפשרית שוב, בידי שמיים, הן על ידי המן והבאר והן על ידי ענני הכבוד. הכל כדי להטביע ב DNA היהודי – הכל בידי שמים, אנו נמצאים בידי כח עליון.

בלעדי השהיה במצרים שהיתה כור ההיתוך של העם היהודי, זה לא היה קורה, אין עוד אומה במהלך ההיסטוריה שספגה את שספג העם היהודי והמשיכה להתקיים, למרות שגלתה מארצה כמה פעמים, התפזרה נהרגה נשחטה הועמדה בפני הכחדה פעם אחר פעם ו... שרדה. חפשו בדברי הימים האם ישנו עוד עם אחד כזה, שספג כך ושב לאדמתו. אנחנו בקושי נקודה על המפה ומעסיקים את העולם 24\7 במשך אלפי שנים...

כך מחשלים את הנפש, זו הצורה שמייצרים חוסן נפשי, זה מה שהפך אותנו לעם כה מיוחד. ולכן עד עד כמה שזה בנאלי ופשוט, התשובה היחידה היא, כן. להודות. על הדרך, ועל המטרה. זו גם הסיבה 'שמתחיל בגנות ומסיים בשבח' -  כי בתוך הזמן עצמו לא היה קל, בעת השיעבוד, הדברים הרגישו 'גנות', אבל המתבונן במציאות במרחב הזמן, מבין שעליו לסיים בשבח, וככל שההבנה גדלה השבח גדל, 'כל המרבה הרי זה משובח' – זו הסיבה שקוראים למצה נקראת 'לחם עוני', לא רק בגלל שזהו לחם של עניים, זהו לחם שעונים עליו, שנותנים דרכו תשובות.

הרש"ר הירש זצ"ל מסביר שאוכלים את המצה לפני המרור, למרות שלבני ישראל היה מר הרבה לפני המצה... כי היא העיקר, היא זו שדרכה ניתנת התשובה - יציאת מצרים היתה מעל לטבע, זו המציאות של עם ישראל, בנס, בלי כח עצמי, לא יצאנו בכוחות עצמנו, גורשנו משם. אפילו את 'הצידה לדרך' את הבצק האחרון לא נתנו לנו להכין כמו שצריך, כדי שגם בעתיד לא יוכלו לומר כוחי ועוצם ידי... לא יצאנו, גירשו אותנו, כמי שתלויים בכח העליון לחלוטין, עלינו לספר בדיוק מהיכן יצאנו ואיך יצאנו, אז יש סיכוי שנחוש את הטובה שעשה עימנו ה' ברוב חסדיו.

- - - - -

כמו רבים וטובים מהמכורים טענתי כלפי בוראי לא פעם, אל תחבוט בי ואז תציע עזרה, אין לך דרך אחרת להראות שאתה כל יכול? עזוב אותי, את ההוכחות שלך תשמור לאחרים, בראת אותי מכור ועכשיו אתה רוצה שאבקש ממך שתציל אותי... כשטענתי כך הייתי בתוך 'הגנות', אבל הוא ברוב רחמיו לא שעה לטרוניות שלי, רצה בשבח שלי, ובאהבה אינסופית כרחם אב על בנו, הראה לי את הדרך, משל לחש לי - נבחרת בני, זהו כור ההיתוך הפרטי שלך, כך תלמד שאין עוד מבלעדי, אני רוצה שתחוש את המילים. כשאתה תאמר את 'חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים', תרגיש את היציאה עצמה. 

מיוחד אתה, הודיע לי אבאל'ה, חושלת, פיתחתי אצלך חוסן נפשי כדי שתוכל להתקיים, שלא תכחד למרות פגעי הזמן, שתעביר זאת הלאה.

נתחשל ונודה.
בהחלמה.

:'(  תודה!!

אם אני מבין נכון את דבריך, אז ה' שם אותנו במצרים כדי ללמד אותנו להיות עבדים, מה שאפשר לנו להיות אחר כך עבדים-בני-חורין באמת. כלומר: חוסר אונים מביא לכניעה, וכניעה מביאה לחירות אמיתית

אכן כן, 'עבדי זמן עבדי עבדים הם, עבד ה' הוא לבד חופשי'... מצרים היתה סוג של נסיוב, מה שמאפשר 'למערכת החיסונית' לתרגל עמידות מול...

תודה רבה אסירות.
על פניו נראה, שהמכות מכות. והישועה ישועה. וכמו ניתוח כואב בדרך לרפואה הגלות הארוכה היא הדרך לגאולה השלימה.
אך במבט נוסף מתגלה, שהמכה אף פעם לא היתה מכה. והגלות אף פעם לא איכזבה. ההסתר פנים מעולם לא היה. הקושיות מעולם לא היו קשות. והכאב היה תמיד תענוג.
עד שלא נגיע לסוף הדרך קשה להבין את זה בדיוק. על בוריו.
אבל דווקא מכור בהחלמה יכול להבין את העומק הזה, לא נסגור את הדלת על העבר. להיפך. נחבק אותו, נודה לו. חברינו הטוב שבזכותו הגענו לאן שהגענו.
מה שהיה נראה כדיעבד, התגלה כלכתחילה.
נס פסח!
תודה

תודה רבה!
ריגשת אותי...

תודה בן אהוב, הושיעה יקר, זו מהות האמונה. בתוך הקושי להפנות את המבט אל המעבֶר.
לדעת שיש תכלית, לא מובנת כרגע אבל בעלת משמעות שעוד תתגלה.
שנאמין. היום.
בהחלמה.

תודה אסירות על הפוסט הנפלא.

זכיתי עד לפני כחצי שנה ללמוד במחציתו של חברותא נפלא ביותר במשך כשנתיים.
ממש תלמיד חכם מופלג.

אחת השאלות ששאלתי אותו היתה:
"האם הקב"ה מביא את האדם לירידה רוחנית, כדי שאח"כ תבוא ממנו או מצאצאיו גאולה רוחנית גדולה הרבה יותר?"

הוא שלל את הסברה הזו מכל וכל.

היום אני מרגיש שלפחות בעניין המחלה שלי - זה כן נכון.
הקב"ה ברא אותי או הביא אותי למצב של חולה למין כדי שאוכל להתחבר אליו הרבה יותר טוב.

תודה שמואל. אותי לימדו קצת אחרת. הייתי שואל את החברותא שלך על משמעות זימונן של לוט ובנותיו במערה עם היין... או על המשמעות של מעשה יהודה ותמר, עד לקיץ הימים במהרה בימינו.

בהחלמה.

שאלתי אליו נסובה סביב עניין השואה (בהתמקדות על תקופת ההשכלה) מצד אחד
ועולם התשובה הפורח מצד שני (שהחל לפרוח כשהדור השני לניצולי השואה הגיע לבגרות).

אלו בדיוק שתי הדוגמאות שהבאתי לו על מנת לבסס את סברתי.
הוא טען שאי אפשר לומר כך.

יש לי כיום ראיות חדשות.
אבל נראה לי שאשמור אותן לעצמי... בנתיים.

אסירותודה יקר

יצירת מופת נוספת יצרת כאן, רעיון עמוק ונפלא העלית פה.

עושה רושם שאלוקים מנענע את אצבעותיך על המקלדת ואתה רק יושב בוהה ומתפלא על האותיות שהופכות למילים...
כי מאמר כזה ועוד אחרים שלך פה ובכלל הם בהחלט סוג של משהו כזה שתיארתי.

לענינו, אני רק רוצה לשתף בנקודת מבט מסויימת שהיתה לי ביחס לשאלה זו שאגב התחבטתי בה שנים ארוכות ורק בשלב מסויים בהחלמה [כשהחלמתי באותה התקופה], וידעתי וחוויתי מהי ההתפייסות עם אלוקים שנדרשת בצעד 2 כמבואר בספר שנים עשר ושתים עשר [זה היה רק בשביל הדוואין שאני יודע משהו מספרי הקודש ;)]

אחרי הרבה זמן של טרוניות ומרמור עליו יתברך הגעתי לשלב של כניעה והבנה שאני באמת רק משחק פונקציה פה בשבילו, בשביל להרבות בכבודו, כי אני רק כלי בשביל גילוי אלקותו, ובאמת אהיה כלי לגילוי אלוקותו גם כשאעשה רע אבל זכות תהיה לי אם אזכה לגילוי זה בעשיית טוב. כי אני רק כלי שרת פה בשבילו ותפקידי הוא להיות כזה.

או אז חוויתי אכן תחושת השלמה עם כל מה שעשה ויעשה איתי ובשבילי. כי לא אני פה הסיפור, אני מהווה רק דמות בסיפור שלו!

ולכך כשהוא מכאיב לי בשביל שאגלה אותו מתוך החושך, כשאצעק אליו מתוך העבודה הקשה וישמע את זעקתי כמו ששמע את זעקתם.
אני מאפשר לו לגלות את מלכותו דרכי, בצורה הנעימה יותר.כי יכול הוא גם להשתמש בי ככלי לגילוי ייחודו גם בצורה הכואבת יותר ומבלי להיוושע. וכן גם במצרים כמו היום, אני יודה לו שהוציאני מאותו שעבוד כי זו היתה המטרה בשעבוד אני יודה לו כי גילוי ייחודו יתברך יכול יהיה גם אם לא אשתחרר מהשעבוד,אודה לו שבחר לגלות את ייחודו בשחרור דוקא.

כן היה שווה לו לאבא אוהב להכאיב לי בן אהוב בשביל שאגלה אותו שם. שאגלה את אלוקותו שאספר את גדלותו. כי הכל חייבים להודות להלל לשבח לפאר ולרומם. וכו'

מקוה רק שכבר אגלה אותו בשביל שלא יכאיב לי יותר כי זה ממש כואב..אחחחחחחח....

כאוב, אחי האהוב, אני כואב איתך יחד. מאוד. תודה לך. אתה לא רחוק מהאמת, יש פעמים שאני חש את הרעיון קורם עור וגידים דרך המקלדת כשאני משתדל לא להפריע... לא פעם קראתי את מה שכתבתי אחרי זמן (במיוחד מה שמגיע במייל) ולא זכרתי שזה מה שיצא תחת מקלדתי.

שרצונו יעשה בחיינו תמיד. שנזכור שאבאל'ה אוהב מתאווה לתפילתנו, אחרת הוא לא היה יוצר ילדים מיוחדים שכמונו.

בהחלמה.
אוהב.

היום בין ניעור ספר לנעיצת דיבל נחתי, נכנסתי לפורום וקראתי את הפוסט הזה והתרגשתי. עברתי במחשבתי על 'החישול' השנתי... על אירועים שונים שחוויתי במהלך השנה החולפת, יכולתי לזהות במבט לאחור את הצמיחה דווקא מתוך האתגר. מכור ההיתוך הפרטי שלי, ולכן בעוד זמן קצר, כשאסב ליד שולחן עמוס, ואספר לילדי את סיפור יציאת מצריים, כשאגיע כבכל שנה אל ההודאה, ואתחיל למנות את 'המעלות הטובות למקום עלינו',  את כל 'האילו והדיינו', כשאכריז על כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת...  אנסה לכוון לאסירות התודה הפרטית שלי...

אילו לא נתן לי להתקרב אליו ללא ניקיון דייני,
אילו נתן לי ניקיון ללא ספונסר דייני,
אילו נתן לי ספונסר ללא מפוכחות דייני,
אילו נתן לי מפוכחות ללא נוכחות דייני,
אילו נתן לי נוכחות ללא שלווה דייני,
אילו נתן לי שלווה ללא חיבור דייני,
אילו נתן לי חיבור ללא שפיות דייני,
אילו נתן לי שפיות ללא אישה טובה דייני,
אילו נתן לי אישה טובה ללא ילדים בריאים דייני,
אילו נתן לי ילדים בריאים ללא שמחה דייני,
אילו נתן לי שמחה ללא חברותא דייני,
אילו נתן לי חברותא ללא ספונסיים דייני,
אילו נתן לי ספונסיים ללא חברים דייני,
אילו נתן לי חברים ללא בריאות דייני,
אילו נתן לי בריאות ללא פרנסה דייני,
אילו נתן לי פרנסה ללא קורת גג דייני.

על אחת כמה וכמה שנתן לי במתנה חסד וברחמים טובות גדולות ומכופלות - להתקרב אליו, ניקיון, ספונסר, מפוכחות, נוכחות, שלווה, חיבור, שפיות, אישה טובה, ילדים בריאים, שמחה, חברותא, ספונסיים, חברים, בריאות, פרנסה, קורת גג.

תודה אבאל'ה. 

"וכוונת כל המצוות שנאמין באלוקינו ונודה אליו שהוא בראנו... ואין לעליון חפץ בתחתונים מלבד זה שידע האדם ויודה לאלוקיו שבראו". (הרמב"ן בסוף בפרשת בא)

אולי אני במצב רגיש היום,
אבל ה"דייני" פירק אותי, אני עם דמעות בעיניים על מה שעברתי ששה חודשים אחורה,
מזדהה עם כל "דייני"
אפי' שאין לי ספונסים באסירות תודה זכיתי לשמש כספונסר מהצד להרבה חברים חדשים.

רק שאלה אחת, מההבדל בין "חברותא" ל"חברים"?

בכל מקרה תודה על הכוח והתקווה (צעד 2)!!!!!!!!!!!!!!

תודה לך, עבורי ההבדל פשוט - החברותא היא הקבוצות, עיר המקלט בזמן 'שכל הקופים קופצים לי', שם אני לומד לצאת מעצמי, לעשות שירות (וגם לקבל ביקורת..) ובעיקר איך להתנהל בחברת אנשים, להשתייך לקהילה. חברים הם אותם אלו שאני יכול לשתף בין הקבוצות ובדברים שאי אפשר להרחיב עליהם בקבוצות...