הוא הסתכל סביבו בתמיהה רבתית. כולם היו עסוקים בנקיון הבית ובצחצוחו. אלה מביאים לביתם  עגלות גדושות ומלאות פירות וירקות ואלה סוחבים איתם קופסאות עם קרקרים גדולים ורחניים. הרגע יצאו מהתנור. בתמיהה הוא שאל את חברו היהודי: "אמור נא לי מושק'ה, מה זה כל התכונה הזאת? מה מתרחש פה?" ויהודי ענה לו במתק-שפתיים: "עוד ימים ספורים יחול חג-הגאולה והיהודים יכינו סעודות ענקיות ויזמינו גם אורחים לבתיהם. שאיש לא ישאר רעב." בתשובה לשאלתו כיצד יוכל גם הוא להצטרף לסעודת-החג ענה לו חברו: כל שעליך לעשות זה לעטות ע"ע ארשת-פנים יהודית ולהופיע בביהכנ"ס בליל התקדש חג. הגבאי כבר ידאג לשבצך אצל משפחה מכניסת-אורחים. בהתרגשות ובשקיקה שמע הגוי על מהלך הערב שידע לקראת מה הולך וכיצד עליו לנהוג במהלכה והתכונן לרגע הנכסף.

אלא שכאן התרחשה  תקלה בלתי צפויה. משום מה שכח החבר להזהיר את הגוי מפני המרור.

והגוי אכן עשה כנדרש. חבש כיפה לראשו ואף עטה ע"ע זקן והלך לביהכנ"ס. שם הוא נפגש עם חברו היהודי שרמז לו מי הוא זה הגבאי אשר אמור לסדר לו משפחה וכך נפרדה דרכיהם כשהגבאי מסדר את כל א' משניהם אצל שני משפחות שונות.

קריאת ההגדה עברה ללא תקלה. כך גם שתיית שני הכוסות הראשונים. ואז הגיע תורו של המצה. הגוי מסתכל בערגה ורואה איך שמוציאים את אותם "קרקרים" ומחלקים לכל א' מן המסובין. במידה ובמשורה. המשיך להמתין. בוודאי עוד רגע יוציאו את שאר המאכלים ושם יהיה  להם מספיק. לא יתקמצנו. והנה זה מגיע. הירק ההוא. מעניין, לא אמר לי שיש גם ירק! או קיי, שיהיה! העיקר מה שבא אחריו. מכניס הוא חתיכה הראויה להתכבד לפיו וזה מר כלענה. שורף  בפה. שורף במעיים. יותר הוא כבר לא יכול לשאת והוא קם ויצא מעם השולחן בחרי-אף.

בבוקר השכם הוא רואה את חברו היהודי ומטיח בפניו: "חוצפה יהודית! לא די שנתנו לי לקרא ולקרא בלי סוף עד השעות הקטנות של הלילה אלא שכשכבר הוציאו את האוכל התחילו עם הקרקרים הקשים ועברו למאכל שורף בפה ובבטן!"

חייך היהודי חיוך של רחמים ואמר לו: "אוי מסכן! נשארת לסבול את כל ההכנות שלפני ובדיוק כשהאוכל הגיע - ברחת!"
----------
אני נמצא בפורום כבר תקופה לא קצרה, עובר הרבה תהפוכות. את היחץ כבר עשיתי. אני כבר חצוי בין להשאר בתוכנית לבין המחשבה שאולי אני לא ראוי לכך. הנה אני רואה סביבי חברים שהגיעו הרבה אחרי לתוכנית ועקפו אותי בגדול. צברו הרבה יותר ימים. התקדמו בצעדים. ואני עדיין מדשדש מאחור. צברתי 83 יום ומאז אני בגל של מעידות שמסתיימות שוב ושוב בנפילות כואבות. לא מצליח להחזיק את הראש מעל המים. גם את המרור כבר הספקתי לאכול. כל פעם מתאכזב מחדש לראות שמשהו פה לא מסתדר לי. ואני רואה את חברי היקרים כורכים את המצה במרור ומצביעים על כך שהמחלה בעצם היתה לטובתם. היא הביאה אותם למקומות שלא היו מגיעים בלעדיה. ואני אנא אני בא?

תקוותי איתנה שהבורא יתן לי את הכוחות להשאר כאן ולחוות את הניסים שהתוכנית מציעה ולא להצטרף לכל אותם שנעלמו מן הפורום והתוכנית רגע לפני השולחן-עורך.

'מתנת', תודה. אני מאחל לך שתשאר גם מעבר לשולחן העורך. יש כאן בשבילך המון 'צפון', אני מאמין שגם אתה עוד תזכה לברך, יהי רצון שתשיר את ההלל, ותחוש נרצה..

בהחלמה.

מתנת היקר אוהבים אותך
83 יום היו מתנה מהבורא,  להראות לך שגם אתה יכול לזכות למתנת  הניקיון, אל תשכח ידידי שהתכנית איננה ספירת העומר, אנו לא צוברים ימים, אם היום לא אעשה את הפעולות הנכונות אפול, לא משנה כמה מחלים הייתי אתמול. כל המטרה והכח של התכנית נובע מיום אחד בודד, היום, אין שום מטרה או ערך בספירת הימים, לבד מלזכור ולהזכיר לעצמי להודות לאבא על כך וכך ימים שהוא שמר אותי רק להיום, מרווח הזמן שבין המעידה לנפילה, שבו יש לי מעט יותר זמן לעשות את הפעולות הנכונות.
אוהב ומעריך
מוישל׳ה

מתנת היקר!
כל כך מבין אותך, אני גם נפלתי אחרי הרבה ימים... והמשכתי ליפול... עכשיו נקי 9 ימים בחסד אלוקים.
הגעתי למסקנה שיש פה משהו שעובד. אני רואה חברים שהיו באמת כנים ובאמת עשו ב100%
את כל מה שאמרו להם ונשארו נקיים. לי היה חסר בכנות ובנכונות, אבל אני רואה את ההחלמה ורוצה אותה גם.
עכשיו אני מוכן לעשות הכל כדי להחלים. מתפלל ומתחנן לאלוקים שייתן לנו את הכח לעלות בחזרה על הדרך!
אוהב מאוד.

בן אהוב.

נ.ב.
אהבתי את המשל...

מתנת היקר.
אוהב ומקווה לזכות לשיר אתך את ההלל הגדול.
נתן

מזדהה מאוד.
אני מרגיש שאני אוכל כבר הרבה יותר מכזית מרור ושולחן עורך נראה רחוק מתמיד...
אני כבר לא כ"כ מאמין אפילו שאגיע לשם... אולי נגזר עליי לאכול כל חיי מרור ולהיחנק מרוב מצות?
איבדתי לגמרי את הדרך ואין לי אפילו מושג איפה התחנת רכבת...
מיואש לגמרי, אבל כנראה לא מספיק בשביל לבקש עזרה...

תודה לכולכם. קראתי ודמעתי. לאחר שהייתי מנוע מלהכנס לכאן במהלך החג הגעתי במוצאי אסרו-חג (שלנו) ופשוט "בלעתי" את כל התגובות המעודדות מאוד ומראות את הכיוון. ונותנות את התקווה.
יוסף (יהודה), אני מאמין שגם אתה תצטרף למהללים.