אז המושג השתינו לי בבירה נשמע מגוחך לחלק מהאנשים..
אבל אצלי זה היה כ"כ נכון.. בפעם הראשונה שנגעתי בבירה שלי.. בפורנו שלי.. אחרי שהיה מעורבב שם כמות ענקית(קוקטייל מטורף!!!)של מי שופכין.. זה היה כזה דוחה.. דוחה כפשוטו... אני באמת הקאתי...

מהיום שהגעתי לשמור עיניך נכנסתי למרתון של החלמה.. כתיבה.. נקיות.. אושר.. כך במשך טיפה יותר מחודש..
ואז הגיעה הנפילה.. בכיתי הרבצתי לעצמי.. הקאתי.. עישנתי בלחץ.. ניסיתי מאז(כמעט שנה..)לקום מאות פעמים מחדש.. אבל שוב.. באופן קבוע אני מגלה שיש לי מסטיק שדבוק לאחורי.. בכל פעם שאני מנסה לקום.. בום!!!
אני חוזר בספרינט מטורף לקרקע!!עוד נפילה!!

כמה ניסיתי לחתוך את המסטיק הזה שדבוק לי במכנס ומושך אותי לרצפה.. לקרשים.. זה לא הולך..!!
אני בוכה.. נשבע.. כואב.. עצוב.. דואב.. מדוכא.. (לא!!טיפש זה שיחשוב שאני מבקש כאן רחמים או שמא אני מרחם על עצמי כרגע..)נשבע שבפעם הבאה אשתף!!אבל שום דבר..
פשוט מגלה שכשאני בטירוף.. מי בכלל זוכר את מה שהבטחתי???(לא מתוך רצון לעבור על שבועה חלילה!!פשוט התאווה מוציאה אותי מהעולם.... לא זוכר שום דבר..)

מלא בפגמי אופי!!!מלא!!!
לכל דבר אני ימצא טצדקי!!אם נניח מישהו יראה לי:"היי!תראה.. מחקר מפורש מראה שטעית בדבריך שאמרת אמש,הנה.. תראה.." מה אני יעשה..?!אני לא יאמר.. "וואלה צודק אח שלי..!"
לא..!אני יגיד לו חכה חכה.. ואז אקח לי שבוע שלם בחיפוש מטורף אחר מחקר שמוכיח אחרת.. ואז אבוא אליו עם הדף.. מנופף בו בחיוך ענק.. "אתה רואה!!!לזה התכוונתי!!!!"

שונא את עצמי.. את האופי שלי... את המחלה שלי.. את כל כולי..


לא נסחף..
מי שהיה אי פעם במצב שלי יודע שזו הרגשה מוכרת.. קשה לי להוציא זאת תחת ידי בטח כשאני יודע שיש כאן חבר'ה שמכירים אותי מהקבוצה..
אבל.. די.. מרגיש שקצתי בחיי.. לא מוצא את עצמי בקבוצה.. ולא בטלפון.. לא בספר הלבן ולא במדריך.. אין לי כוח לכלום.. פשוט כלום כלום כלום..


קרבן

אמנם מי אני שבכלל אענה לך?!
אני אפי' לא בדרגה שלך, לא ניסיתי עדיין כ"כ לצאת מהבור כך שגם לא נכשלתי...

אבל דע אח יקר! שדווקא אתה צריך לשמוח מזה שאין לך כח לכלום!!!
עד כמה שזה נשמע סותר את עצמו, אתה צריך לשמוח מהיאוש כי הוא מראה על חושים בריאים שפועלים נכון.
חוץ מזה שהיאוש וההעצבות שאחרי החטא היא. כבר מכפרת על החטא (כמובן זה שלב החרטה+יסורים, אך עדיין יש את השלב המעשי בעתיד של לא להיכשל...).
אך אל תזלזל בשלבים הראשונים! גם החרטה הייא כבר חלק עצום מהדרך.

    ממני החדש והקטן בפורום.

אני מאד מאד מזדהה איתך בתחושה הנוראית והמדכאת הזו, אני אישית חווית אותה מספר פעמים בחודשים האחרונים לאחר נפילות כואבות, וכמו שאתה מתאר, חסרות טעם ממש כמו התיאור שלך, כי תוך כדי השימוש אני מודע לכמה אני מתנתק מאלוקים, אבל מצד שני גם בלי יכולת להפסיק.
אני רוצה לומר לך משפט ששמעתי מחבר ששהה בחג הפסח בצרפת ושמע את הדברים מחבר SA בקבוצה בצרפת.

להלן הציטוט:
"אני חב את כל חיי לתאווה שלי, כך אותו חבר מצרפת, אני לא שונא אותה אלא בדיוק להפך, אני מאד אוהב את התאווה שלי, בלי התאווה סביר להניח שלא היתה לי כל דרך להתמודד עם החיים ואז הייתי פשוט מתאבד, (בלי התכנית, כמובן), לפני התכנית התאווה נתנה לי כלים לברוח מהחיים, והיום התאווה נותנת לי כלים, או יותר נכון גורמת לי להתחבר לאלוקים"

בספרות זה כתוב בלשון יותר מתומצתת: "עד שלא קיבלתי את הסקסוהוליזם שלי לא יכולתי להישאר מפוכח"

אחי היקר והאהוב, אני יודע שזה לא קל, אבל זה מה שאלוקים שאוהב אותנו רוצה מאיתנו, שנקבל את התאווה שלנו, שנאהב אותה, הוא רצה אותי סקסוהוליסט כי זה מה שהוא החליט בשבילי, ורק כך נוכל ביחד לפנות למקור האור, רק להיום, שימלא אותנו במקום לפנות אל התאווה...

אוהו, כמה שאני מכיר את המסטיק הזה.

אני נקי היום כבר שלושה ימים ועם כל יום שעובר אני יותר במתח - עד כמה יחזיק הקפיץ מעמד. מתי הוא יעבור את נקודת השיא ויעיף אותי חזרה למטה.

אוי קרבן. מכיר ממש את התחושה הזאת מקרוב. גם לי זה נמצא בראש בימים האחרונים.

יותר מעצבן אותי כאשר אני חושב לי כל מיני מחשבות שאני זה שלקחתי חבילות של מסטיקים, לעסתי אותם בעצמי, ירקתי את הגוש שיצא לרצפה והתיישבתי עליו...

אבל אני מנסה להחדיר לעצמי שאת זה רצה הקב"ה. את המחלה את ההתמכרות את הפגמים...

אותי.

מקווה שיהיה לנו הרבה החלמה.
                                    אביתר.

תודה לכם חברים אמתיים..
ואין מה לעשות נגד תחושות הדחיה מעצמך?תחושת הריקנות?חוסר ההתחברות לאף מסלול?

נכון
אין מה לעשות,
היאוש האיום הזה לופת את הנפש ללא מוצא,
זה בדיוק המקום הנכון לפנות למי שכן יכול לעשות משהו,
מישהו כביר , אשר לו מלא הכח,
מי יתן ותמצאהו עכשיו,
אמן
מוטי

בסוף הספר הלבן זה נקרא "לבסוף הפסקתי לנסות להפסיק". עדיף להתייאש ולהכנע סוף סוף.

כן, גם לי יש חוסר אונים מול קבוצות וספרות וכל מיני דברים, אבל נכנעתי מול התאווה כי היא חזקה ממני פי אלף ותהרוג אותי אז אני עושה מה שצריך והרגשות יבואו אחר כך (ואם לא יבואו - גם לא נורא, העיקר שאני נקי).

קרבן היקר!

אני אוהב אותך!
אני אוהב אותך ומזדהה כ"כ עם המחלה והפגמי אופי שלך!!

תדע לך, יש ניסים!
עברתי ג"כ תהליך דומה מאד של יאוש ונפילות, קצתי בחיי! אבל אחרי הכל תדע לך שיש ניסים.

עצתי לך(מה שעבד בעבורי)תתקשר הרבה לספונסר גם ברגעים טובים, ומתי שהזבוב הקטן מתחיל לדגדג בבטן, לפני שזה מתחיל לרקום עור וגידים, תרים טלפון בכל עת גם מאוחר בלילה! זה פיקוח נפש!!

אוהב מאד!

בס"ד
ולקרבן אקריב לו את נפשי היקר!
זה באמת כואב לשמוע את מילות היאוש שלך!
אבל אני חייב לספר לך שדווקא ברגעי היאוש שלי אתה היית שם
נתת לי יד (דרך הנייד) תמכת עודדת והחזרת לי את השפיות לחיים...
תמשיך ללכת בדרך תחפש את הפיתרון באמת! בסוף ה' יתן לך אותו...
בהחלמה רבה מכל הלב!

כמה שהרגשתי כמוך לפני חודש!
ומה שהוציא וניער אותי היה כשחבר אמר לי:

אחרי היאוש ותחושת חוסר האונים הנוראה - הגיע הזמן לצעד שתיים:

להאמין שיש כוח עליון שיכול לעזור.

אולי לנסות לכתוב אסירויות תודה, לראות שיש לי תקווה - שיש כוח עליון שיכול לעזור!

בהצלחה!

הטוב היחיד שאני יכול לכתוב זה שאתמול אחרי תקופה מטורפת של זמן..
הייתי נקי.. יום אחד... קטן פצפון ועלוב.. (למה עלוב?כי גם הוא לא עבר חלק... כל שניה דחף מטורך לעבר התאווה...)

אחי היקר והאהוב
אבא שלי, הוא גם אבא שלך,
תאמין שהוא יכול להוציא אותך מהבוץ הזה שאני מכיר מקרוב כל כך, רק שלפעמים הוא פשוט רוצה שנתחנן אליו שוב ושוב ושוב.

ידוע המדרש "למה עשה הקב"ה את אמותינו עקרות, כדי שיתחננו לפניו, כי הקב"ה אוהב תחינתם של צדיקים"

תחשוב מה זה, אחי היקר, שרה אימנו במשך עשרות שנים התחננה להקב"ה שיושיע אותה מצרתה, והסיבה היחידה שהקב"ה לא שלח לה פרי בטן היא בגלל שרצה שתתחנן שוב ושוב.

לענ"ד לנו המכורים יש נשמות גבוהות ואבאל'ה לא רוצה כ"כ מהר להוציא אותנו משם כי הוא מחכה שלא נפסיק להתפלל אליו.

אוהב אותך.

תודה אח יקר!תודה..
מקווה לסיים יום שני בנקיות..