אני לא מאמין בנסים , למרות שאני ספרדי , יכול להיות שזה בגלל שלמדתי בישיבות "לדבקיות" אני יותר מחובר לשכל להיגיון , מה אני סבתא "פורטנה" ??? .
"אל תברח" "אתה הוא שבורא את המציאות של עצמך" "אתה אחראי למעשיך בלבד" "אם תרצה תצליח" - האמונות הללו עד היום גורמים לי הרבה תחושות של אשמה וביקרות עצמית קשה . "אני אחראי, אני הבאתי על עצמי את הפחדים שיש לי, ואת הבעיות שיש לי ,תתמודד אתם לבד!!! הרי זה ממש אמירה דתית אני אומר לעצמי : איך אלוהים יעניש אותי אם לא אני זה שהבאתי את עצמי למקום הזה ?
מעולם לא באמת התפללתי לה' "שישחרר" אותי מהבעיות שיש לי , "מה הוא פרייאר שלי?? יש לי אתגר ואני צריך להתמודד איתו לבד !!! מקסימום התפללתי ואמרתי :" אבא תעזור לי לעזור לעצמי" והרגשתי שהלכתי הכי רחוק .
לאט לאט אני באמת מרגיש חסר אונים מול עצמי ,מול החיים שלי, מול הפחדים שלי , באינסטינקט של לוחם קראתי מלא חומר על חרדות, אני הולך לפסיכולוג (וברור שזה מה שצריך לעשות)
אבל אני תמיד שוכח את ה'
לכולם אני אומר :" וברכתיך בכל אשר תעשה" תעשה!! שמעת ?! לעשות , אין פה "אוקוס פוקוס", אין קסמים , יש עבודה קשה .
אבל שכחתי שיש "וברכתיך" , שכחתי שיש פה מנהיג
וכדי שיברך אני צריך לתת לו מקום , אבל אני עשיתי פעלתי קראתי לחמתי אבל מה איתו ? נשאר מאחורה .
למרות שאת רוב הפחדים שלי "קבלתי " ממילא קשה לתפוס שגם הם יכולים "להיעלם" ממילא .
עדיין קשה לי להגיד " אבא שחרר אותי מהפגמים שלי , במיוחד מהפחד , קשה לי לבד , אל תתן לי לחיות בפחד מתמיד , תראה לי איך להרפות " כי תמיד יש לי את המחשבה הזאת "רגע מה הוא פרייאר שלך ,למה שישחרר אותך??? , מה תקום יום אחד בבוקר בלי הפחדים שלך??על מי אתה עובד ?
כמו בסיפור של אותו אחד שנופל ואוחז בעץ , אני תמיד תופס חזק בעץ -בפחד בבעיה, מתחנן מבקש "אבא תעזור לי , תרחם עלי " ולא נותן לו להיכנס אלי להרים אותי , לעשות ולראות שהקרקע קרובה אלי .
לאט לאט אני לומד לשחרר , לומד שיש קרקע , לומד שיש מנהיג לעולם , והכול מכוון .
תודה חברים נפלאים !!! ושבוע טוב