שלום חברים

אני אסיר תודה לאלוקים לכתוב בפורום, לאחר שנבצר ממני לכתוב במשך זמן מה.

ברצוני לשתף אתכם שבערב הזה אני מאוד מבולבל

זהו ערב יום העצמאות, ונושא ההזדהות וחגיגת יום זה, וכן אמירת ההלל ואי אמירת התחנון לא עניין אותי בכלל. (היום אני יודע לומר שזה בגלל שבתקופת המחלה והשימוש כלל לא עניין אותי כל הנושא של הדת, כמו שגם נושאים אחרים לא עניינו אותי כלל).

והיום, בשמחה על כך שאני בתוכנית ובהחלמה, הנושא הזה מעסיק אותי מאוד.

מצד אחד איני מעוניין לומר תחנון, אך מצד שני איני מרגיש שאם אומר את ההלל, זה יהיה מתוך מקום שלם, ועדיין לא התייעצתי עם רב בנושא כדי לא לעשות דברים על דעת עצמי, כך שהעדפתי לשבת בבית ולא ללכת להתפלל בבית הכנסת בכלל, בקיצור-ברחתי. (מכור או לא?)

בערב הזה עומדות בפניי 2 אפשרויות:

1. לשבת בבית ולשקוע בדיכאון וברחמים עצמיים.

2. לנצל את הערב למטרות טובות-לבצע משימות שיש לי לעשות, לכתוב, לקרוא, פעולות, בקיצור-לשנות גישה, הן מבחינה מחשבתית והן מבחינה מעשית.

אבא, מתפלל אליך לנכונות לעשות את הדברים הנכונים, לדעת את רצונך האוהב והאכפתי, ולבצע אותו-אמן!

תודה לכם שאתה פה חברים יקרים.

בחסד.

בשלווה, ובהצלחה.
אוהב.

שה' יברך אותך בשלווה!
למרות שאני כבר תקופה לא מתפלל במנין, אני מתגעגע לדבר אחד - תחנון.
לא כי אני מרגיש אשמה ואני צריך לכפר, אלא כי שמעתי שיש בתחנון סודות גדולים, שהרבה מהצלחת האדם תלויה בהם.
אני לא בא להוריד מחשיבות ההלל למי שזה חשוב.

בהצלחה ובהחלמה

מבלי להכנס למהות הדילמה, כי זה לא ממש חשוב, הייתי מתיעץ עם הספונסר שמכיר אותי ואת מה שמאחורי החזות היפה (?) שלי, כדי שיאבחן מאיפה זה בא באמת, ויעזור לי לקבל החלטה נכונה..