בסייעתא דשמייא

אחים שלי, אני אוהב אתכם.
הרבה זמן רציתי כבר לכתוב את מה שאני הולך לכתוב, החלטתי לעשות זאת בשבילי ובשביל כל מי שיצטרך את העזרה הזאת. כל מה שאני כותב זה דברים שיצאו לי להיפגש איתם והתמודדות שעברה עלי, אני מאמין ומקווה שהעצות והרבה מהדברים שאכתוב יועילו לאחרים, אני כותב כמה שיותר ספונטני כדי שכל אחד יוכל להתחבר, כל מה שאכתוב כאן לא בא לפגוע ח"ו אלא לעזור.
ראיתי הרבה שאלות שנשאלו וכל מיני אנשים שכותבים איך אני מתמודד אם- הרחוב, הבית, החברים.. וכו' אז אנסה לתת עצות שעזרו לי להתמודד וממשיכים לעזור בכל העניינים ואני מקווה שאחסה את הכול ומה שלא אתם מוזמנים לשאול ואגיד את מה שאני עשיתי באותו מצב.
כן לי זה קרה סתם ביום בהיר הייתי אז כיתה י' (כן עד כיתה י' לשמחתי עוד הייתי נקי) אני זוכר עד היום כיצד ואיך נפלתי, אמנם לא בדיוק עד הפרט האחרון אבל הרבה מאוד אני זוכר, בהתחלה אפילו לא ידעתי שעשיתי משהו לא בסדר. ידעתי שלהסתכל בדברים לא צנועים זה לא בסדר אבל לא ידעתי למה זה יכול לגרום. אף אחד לא דיבר איתי אף פעם בנושא, לא היה לי מושג הייתי תמים וחמוד.
היום אני יודע שכבר אז זה תחילת הטעות, נכון לא שלי אבל זה לא משנה עכשיו אני יודע שצריך לדבר על זה וכמה שיותר מהר מתוך הבנה שהדבר הזה הוא טהור ועליון ובגלל זה יש בו גם את היכולת לרדת כל כך עמוק (חשבתם פעם על כך ששלג זה הדבר הכי לבן שיש אבל כשהוא נשאר הרבה זמן בחוץ הוא יכול להפוך לדבר הכי שחור ומגעיל שיש). כן הדבר הראשון שאני אומר הוא לדעת לדבר על הנושא בלי בושה ובלי רמיזות ואמירות עקיפות, לדבר דוגרי! זה חשוב להיפגש בזה בדיבור שאדם מעביר לך מאשר שאתה לבד תיפגש בכך במחשב או בכל מקום אחר. אז אם אתם מסוגלים לדבר על זה דברו אבל תזכרו שאתם באמת צריכים לדעת מספיק טוב על הנושא בצורה טהורה וקדושה כי אם לא אתם רק תהרסו. אתם חושבים לדבר על זה אם משהו אבל אינכם יודעים אז תפנו אל מישהו שידבר איתו במקומכם. כל האמור הוא כמובן לפני שהוא הספיק להיפגש בפורנוגרפיה.
מי שכבר נמצא עמוק בפנים, כן זה קשה מאוד, הרצון להפסיק אבל תמיד יש את ה"אבל" הזה שאומר לנו בראש אולי נמשיך רק עוד קצת, ועוד קצת , וקצת.... לא אבל.... זהו שכן אתה לא שם לב ואתה עמוק בפנים, לא רציתי להגיע למקומות האלו אבל הגעתי בלי כוונה.... רגע מה אני עושה כאן איך לעזאזל אני נמצא במקום הזה, איך אני הולך לחזור לאבא, לאישה, לילדים שלי, לחברים שלי, איך אני יסתכל להם בעיניים?!. קשה. אתה חושב שזה לא תלוי בך, זה משהו חיצוני, לא יכול להיות שזה אני, איך?!. אז זהו זה אתה, ולך ורק לך יש את הכוח לצאת מזה, נכון אולי אתה צריך הכוונה אבל בסוף הכול עבודה שאתה צריך לעשות, אף אחד אחר לא יעזור לך, יעזרו בעצות יעזרו בכל מיני דברים אבל ההתמודדות היא שלך אין אף אחד אחר שיכול להתמודד במקומך. הלוואי שהיה.
איך להתמודד, הינה זה מגיע אני מרגיש דחף כזה, משהו לא מוסבר כל כך משהו שדוחף אותי להסתכל, אני מנסה לדחות אותו אבל הוא חזק... אני אומר לעצמי טוב אני רק פותח את המחשב למשחק קטן, פתאום אני מוצא את עצמי במקום אחר שלא רציתי להיות בו.
נשמע מוכר, כן אני מאמין, מה אני יכול לעשות זה בא פתאום ואני נכנס לטרנס שלא עוזב עד שאני מוציא את הזרע החוצה ואז זה נרגע, זה היה כיף אבל עכשיו כולי מבואס, זה היה ממש מספק, אבל עכשיו כולי עצוב, זה היה ממלא, אבל עכשיו אני שקוע בגועל נפש, צריך לנקות מעלי את כל האיכס הזה או אולי להשאיר אותו שיתייבש, נו למי כבר אכפת גם ככה אני עוד שניה ייפול שוב אז נחכה אחרי הסיבוב הבא... לא תעצור מספיק די אל תיכנע!
אז איך אני מתמודד? נמאס לי שהגלגל חוזר על עצמו. קראתי מלא ספרים בנושא, כן התחזקתי מהם למשך תקופה אבל אחרי התקופה הזאת חזרתי שוב ונפלתי, שוב עצבות והמעגל חוזר..
אתחיל לדבר מן החוץ אל הפנים, הרבה מהדברים שאני כותב הם כהשראה משני ספרים שקראתי ועזרו לי במעט( כן רק קצת כי אחרי נפלתי שוב אבל קמתי והצלחתי להתמודד..) ספר אחד שנקרא "והייתם קדושים" בצבע כחול יש שם כל מיני מאמרים של רבנים ובמיוחד ארבע עשר מכתבים שאח כתב לאחיו בעניין קדושתה של הברית. ספר שני שקראתי ממש לאחרונה של הרב אלי שיינפלד "היצר הלב והאדם". הרבה דברים אני מביא משם אך את הדברים החשובים באמת אני חושב שלצערי לא קראתי בשום ספר אלא חוויתי זאת על בשרי ולכן חשוב לי לשתף אותכם בהם כי אני חושב שהם יעזרו.
הרחוב- איך אני יכול לצאת לרחוב הרי הוא מלא מראות שימשכו אותי ויגרו אותי אני לא מסוגל, לא, אני פשוט ישאר בבית. אחי תהיה מציאותי היום אין דבר כזה א"א להשאר בבית אתה חייב לצאת לא משנה לאן חוץ מזה אם כל החיים שלך אתה רוצה להישאר בגטו אז יבושם לך כי אני לא מתכון להישאר בגטו ולברוח כי קשה, כן זה לדעתי גם להיכנע!. (יכול להיות שיהיה תקופה שבאמת יש מקום לדבר ואולי נכתוב על כך בהמשך).
אתה יוצא לרחוב, אל תחפש מה לעשות בו, לפני שאתה יוצא מהבית תדע לאן אתה הולך, תהיה מרוכז כל העת מדוע ולאן פניך מועדות, אינך צריך להשפיל מבט פשוט גם כשאתה רואה משהי לבושה לא צנועה תוריד שניה מבט עד שהיא תעבור, אל תנעץ בה עיניים, אתה מרגיש שזה עדין לא עוזר אולי תחליט זמן מסויים שאתה יוצא מהבית עם כובע כל הזמן ומשתדל להסתכל נמוך ולא להרים מבט. שמירת העיניים זה לא אומר שאתה צריך עכשיו להסתגף ולהסתכל בריצפה כל הזמן, גם אם היא יפה זה לא נראה לי כיף כל כך, פשוט, כן פשוט תדע מה אתה עושה ולאן אתה הולך ותהיה מרוכז במחשבות טובות ולא של פריצות. ראיתי משהי אל תלחץ כך את המושכות ותזיז מבט תגיד לעצמך שלא בשביל זה יצאת לרחוב. נפלת, עיינת בה לא נורא תמשיך הלאה וב"ה פעם הבאה אתה לא תיפול, אפשר גם לפני היציאה מן הבית להתפלל תפילה קטנה.
אתה בחברה שיש בה בנות לא צנועות( גם לבנים יש חובה לשמור על צניעות אך אני לא בא לדבר על כך כי זה לא קשור) יש לך כמה אופציות: להחליט שאתה יותר לא מגיע לשם או שאתה מנסה להגיד להם שזה מפריע לך ואם רוצים שאתה תמשיך להגיע אז שיתלבשו בצניעות ( נקודה שאפשר להעלות אך אני לא אפרט כרגע מפאת זאת שקצרה היריעה מלהכיל וזה שהחוסר צניעות שלהם צריכה להפריע להם בעצמם יותר מי לך כי הם פוגעות גם בעצמם שאנשים מסתכלים על החיצוניות שלהם ולא על הפנים) יש עוד כמה דרכים שאפשר לנסות לעשות.
אחרי שדברתי על החברה אכנס פנימה יותר אל העבודה. כן זה ההתמודדות אולי הכי קשה שיש והיא עובדת על אותו רעיון של הרחוב רק ביתר שאת ויתר מיקוד של מה באתי לעשות כאן..
הרבה מאוד אפשר לפרט אך אומר בקצרה- שים תמיד פניך מדוע אתה עושה את מה שאתה עושה(זה נכון בהרבה דברים ואחד הדברים שיכולים לעזור רק צריך באמת להשתדל לחשוב על זה)
דיבור לנשים, כן הרבה פעמים נפגשים עם נשים שלא לבושות כמעט וצריך לנהל איתם שיחה. השתדל כמה שיותר איך השיחה תהיה מתומצתת והכי מועילה שאפשר כמובן בלי לפגוע בצד השני. נסה לחפש מקום שתוכל להסתכל עליו בלי להיראות בחוסר נוחות (לפעמים העיניים זה מקום טוב).
אז יצאתי מהרחוב וחזרתי הביתה ועכשיו יש התמודדויות לא מעטות בבית.
הבית מלא בפיתויים לפעמים זה מתחיל בעיתון ונגמר במחשב.
יש עוד המון מה לומר החלטתי לפרסם את מה שכתבתי עד כה ולראות אם יש רצון לעוד או שאין בדברי תועלת,
אשמח לתגובות והארות.
דבר אחרון רק שאומר והוא להיות בשמחה תמיד!!!
תאמינו אבל זה התרופה הכי טובה לדעתי, לא להיכנס לעצבות

עוד נשאר לדבר על הבית- לבד, אחיות, אינטרנט, חדר, מיטה, עצבות, שמחה, סיפוק....[/center][/center]