רציתי לשתף ב'טיפ', עצה קטנה שעבדה לי בימים האחרונים.
זיהיתי נקודת תורפה במכשיר הנייד שלי. (זיהיתי? מרחתי את רוב הלילה עליו)
ובשיחה עם הספונסר יצא לי שהיו לי ציפיות מהמכשיר שיספק לי עונג וערך וכו'... ואז משלא מצאתי את שציפיתי מהפלסטיק בעל המסך, נסחפתי לאתרים ואפליקציות שבהם המחלה סיפרה לי שאמצא את מבוקשי.
הרעיון הוא שינוי בציפיות מהמכשיר. לחדד ולזכור שזה כלי לשיחות טלפון וכדו' או אפילו מחשבון וג'יפיאס. אך לא משאבת חיים או מפעל לתענוגות.
כשהציפיה מהמכשיר יורדת, מצאתי את עצמי פחות משוטט.
גם מול המחשב, לפעמים אני בחוסר שקט פנימי באיזו סערת רגשות כזו או אחרת ואני בא ל'הירגע' אל מול המחשב. ופתאום משום מקום, אופס! חיפוש תאווה. איך זה בא לי?
הבנתי שאני מצפה מהמחשב להרגיע אותי. ומה לעשות המיילים לא הרגיעו, הלכתי לחדשות, גם שם אין רגיעה, (ההיפך, חדשות זה דבר מבאס מאין כמוהו). אז הדחף כבר בתנועה, קשה אז לעצור.
הנושא הוא שבאתי אל המחשב עם ציפיות...
אז המסר הוא במקום לבוא אל המחשב והמכשיר עם ההכנה הנפשית, שכאן אמצא את אשר חשקה נפשי, ורק שלא אגרר.
עדיף לבוא מראש בגישה שאיננו מחפשים שם כלום מעבר למטרה המקורית היבשה.
התאווה היא גישה. צריך לנסות להיפרד מהגישה הזו לפני הצומת המסוכנת.

כמובן שהדברים הם הבלים למי שבתוך קריז. אז המצב קשה.
אבל אולי יהיו לעזר למי שעומד במצב ביניים שבו הוא לא משחר לטרף אך מרשה לעצמו להיסחף עם רגשותיו ומעשיו (שזה כשלעצמו מסוכן).

ברור לי שזה לא פיתרון למחלה. רק בימים האחרונים, אם מאוחר בלילה אני בחוסר שקט נפשי, אני במודעות לא לצפות מהמכשירים שלי לספק לי את הצורך הרוחני הזה שנקרא - שלווה.

חזק ומעודד,
תודה רבה.

תודה הושיעה נא היקר
תמיד נעים לי לקרוא מדבריך ,
אצלי למשל , לאחרונה , אני בחוסר שקט , לא רגוע , מהקריז אולי , הראש שלי מספר לי שאם אפול לתאווה זה ירגיע אותי (אלק)
כשבלילה לבד אני נכנס למחשב , לפורום , ומתחיל לחפש באינטרנט...  עוזר לי מאוד אם יש חבר בג'ימייל שמעוניין לצ'וטט ביחד , מחליפים חוויות מהיום , מתחברים , מעבירים את הזמן בכיף ,
לי זה עושה טוב , ומרגיע (רק צריך גם בזה לא להגזים )
אוהבים

"שעיה" היקר
אני חדש פה ולכן כנראה לא הבנתי אותך.

מנסיוני רק אוכל לאמר. שתמיד, אבל תמיד. כשהתאוויתי ו[פעלתי כמתאווה], ידעתי למפרע, או אף מכתחילה, שההסברים שהיו לי רגע לפני, למה שאני מחפש פה, ולמה שאני נמצא שם, וכו' וכו' היו הסברים שקריים, רמאות עצמית עלובה.
הידיעה הזו היתה אי שם. פעמים היה זה עמוק בהכרתי, ופעמים היה זה אף ברמת המודע.

וכמו שכתבתי, היו גם פעמים שזיהיתי זאת רק אחרי, ובאמת לא הייתי מודע כי מה שאני מחפש הוא תאוה. באמת חשבתי והאמנתי שחיפשתי כל דבר אחר שהוא לא תאוה. אבל תמיד כשמצאתי תאוה גם חיפשתי תאוה!

הסיבה שזיהיתי זאת רק אחרי. היא,  כי כשאני מתאווה, היכולת שלי לשקר את עצמי  גבוהה מאד מאד ..... התאווה שקיימת בי מסממת את כושר הביקורת שלי, ומעוותת את הפרשנות שלי למה שאני רוצה ועושה.
חוסר היכולת שלי לעמוד מול עצמי, ולהכיר בכך שאני מחפש תאוה, אי הרצון שלי לוותר על תאוה מחד והפחד מלהתאוות מאידך, הוליד ויצר הסברים אחרים, שונים ומשונים, טובים פחות וטובים יותר .למעשי פעולותי וחיפושיי...

הבעיה שלי מעולם לא היה ההסבר שהסברתי לעצמי.כי ההסבר שלי היה רק הסבר,תירוץ טוב, [ובהרבה מקרים גרוע].
כך שגם אם אגדע את היד המפלפלת בסברא ובהסברת המעשה\החיפוש\הרצון וכו' גם אם אצליח להפריך את הסברא שחשבתי ואמרתי לעצמי באותו הרגע. זה יהיה נכון לאותו הרגע. אבל ברגע הבא תאוותי תספק לי הסבר אחר בחיפוש אחר, ובחפץ אחר.

כי הבעיה היא התאווה שמקננת ופעילה בי. וההסברים הם כבר מפעולות המחלה שלי.

הבעיה היא כי אני מאפשר למחלה שלי להיות פעילה,לצוף להיות קיימת ומקוננת. ולכך לא אוכל לשאול בהצטדקות "איך אדע לזהות אם מה שאני חושב הוא סברה חולה או סברה בריאה?"כי התשובה ידועה לי ומוכרת לי, אבחון אותה לאור המשפט שכתבת. אבל אולי יהיו לעזר למי שעומד במצב ביניים שבו הוא לא משחר לטרף אך מרשה לעצמו להיסחף עם רגשותיו ומעשיו (שזה כשלעצמו מסוכן). אדע אז שהסברות שלי הם סברות המחלה שלי, וזאת מהסיבה הפשוט כי במצב זה המחלה שלי פעילה!כי בשבילי מצב ביניים כזה משמעותו היא שאני מתאווה. ותחושת ה"אי שיחור לטרף" הוא רק רמיה עצמית.

במצב ביניים כזה, המחלה יושבת איתי ליד המחשב, הולכת איתי בדרך מושיטה לי את ידה בכל סיטאוציה שומרת עלי שאהיה איתה תמיד. ומשכך,למה שהיא לא תרצה לקבל את תורה בצפיה במחשב? למה שלא תרצה היא גם ליהנות ברחוב? ?! !

אני לא צריך לשנות את הגישה שלי למחשב,לברזל,וגם לא לפלסטיק. אני כן צריך לשנות את הגישה שלי לתאווה. כי אם לא אשנה את הגישה הזו, אזי אושיט את ידי גם לברזל רותח, לפלסטיק מטפטף, וכו' כי אין לי את ההגנה הבסיסית הזו.

ידעתי שצדקו דברי בשבילי. גם מתוך הנסיון שלי, גם מתוך דברי חברי וידידי האלכוהליסטים בספרם, אך גם מתוך מה שכתבת ותיארת כשסיפרת על המצב הנפשי בו היית נתון עוד לפני אותו חיפוש. תיארת זאת כחוסר שקט....וחוסר שקט זה הרי המחלה הבסיסית שלי

אדע רק לסכם במשפט אחד. חיפשת ומצאת תאמין

יש לי חבר וותיק שמצטט מחבר ותיק שמצטט מחבר ותיק וכו' שבחכמתו הרבה קיפל ותמצת את כל המגילה הזו במשפט קצר
"אצל המכור אין וואקום."

נראה לי שאני לא מצטט אותו נכון..  אבל אל דאגה, יש לי תחושה שהוא יתקן אותי כבר

כאוב היקר,
סליחה על הנימה האישית... אבל אני אישית גם מרוויח ממך המון...
כל דבר בסביבתך מתחדד ומתעצם. גם נהיה יותר פרקטי.
ובכן, אנסה להבהיר את כוונתי.
כשאני מפוכח, מלא מודעות למצבי, ועם יכולת חשיבה יותר בהירה, עם זמן תגובה ארוך יותר,
עדיין אני חווה בעצמה את ' חוסר השקט הפנימי '. ואני מאוד מודע לזה.
לפעמים אני מתקשר לחבר, מודה בחוסר אונים, אין מושג על מה.. אבל בטח חוסר אונים.
אני לא בטינות, לא בפחדים, לא בטרנס אגו, ואפילו לא בתאווה. רק חוסר שקט שזועק עד לשמים.
ובדיוק בנקודה הזו, בה יש לי צמא רוחני אדיר, בה הנפש שואפת למילוי,
בדיוק שם הזכרתי לעצמי, להיזהר מלחשוב שאפשר להירגע אל מול המחשב.
כי זה עוד שקר מבלבל של התאווה. של המחלה.
היא לא אומרת לך חפש תאווה. היא רק מחדירה לתת מודע שבמחשב נמצא האושר. עם תפיסה שכזו, אני כבר בכיס של התאווה. היא תתפוס אותי ב100 אחוז.
כי התאווה היא גישה. עם ארצה להשקיט את את החיפוש הרוחני העל טבעי על ידי מציאת פיתרון טבעי, שם תתפוצץ האובססיה.
מקווה שהובנתי והועלתי.
ומאחל לכולנו מפוכחות מודעות ונקיות.

כל החיים שלי עברו עלי ברגשות מהסוג הזה. הייתי אלוף בשינוי גישה רגשית לדבר כזה או אחר, אבל הכל היה קדחת. מה שכן, כשיש את התכנית ברקע זה כבר משהו אחר, ובתור פיתרון זמני זה נשמע רעיון מצוין ותודה על השיתוף לגביו.

שלום חברים יקרים

הנושא הזה , והתגובות , מאוד מענינות אותי כרגע , ממש אקטואלי ,
  בלילות האחרונים אני מגזים מול המחשב ,
אתמול התפתחה לי טינה לחבר , משהייה קצרה בקבוצה הטלפונית ,
ומיד אח"כ כמו אוטומט נכנסתי למחשב , ומיד התחלתי לחפש תאווה (במקומות הכי מגוחכים ), תודה לא-ל שלא מצאתי , אני נעול חזק ברימון , ולא כזה מוכשר לפרוץ את זה ,
  בעוד אני מחפש אני מודע לזה , מאיפה הגיע האובססיה לחיפוש הזה , נטו מהטינה שלפני ,
טוב שיתפתי חבר , ספונסר , מקווה לטוב , אני חולה ושרוט ,
מה שמעניין שבקלות אני יכול לפתוח לעצמי את החסימה , טלפון קצר לרימון, (עשיתי זאת בשנה האחרונה בלי סוף , לא מתבייש לפתוח וכו')
אבל ב"ה אני לא עושה זאת , כי אם הגעתי למצב הזה ואני אפתח , אני לא מאמין שאשאר נקי , בוודאי אפול ,
אז כיום ברגעים קשים , אני מחפש באינטרנט החסום ונעול , מחפש ולא מוצא  ב"ה

הרבה בריאות לכולם

שעיה יקירי.

הובנת והועלת לי אישית מאד. ויפה כתבת, כשכתבת "אם ארצה להשקיט.". וכו'. כי כשאני חסר שקט ומחפש להשקיט את הרעש שבי -אני בוחר לא לקבל את המצב הנפשי שמתחולל אצלי, בוא תבוא הרעה.. ומנסיוני גם אם אשנה גישה למחשב כדוגמא היא תבוא.

כן אוכל להקל על עצמי כשאסיח את הדעת, כשאבחר לא להקשיב לרעש, לחוש בדברים אחרים במקום באותו חוסר שקט נוראי שתיארת. אוכל לעשות זאת גם מול המחשב כדוגמא.  זה נכון לגבי מהסיבה שרשמת  "תאוה היא גישה".

ובנימה אישית אסיים, תודה על כך שאתה גורם לי להיות מוחמא

ובלי להתחנף.. אני רוצה רק לשתף.. שאני נהנה מהבהירות שבדבריך, מעטך המושחז, מהגיונך המחכים, וממילותיך המלטפות

[זה היה יותר מידי פוצי מוצי? ;)]