הבנתי היום איזשהו עומק בכניעה

אקוה שאצליח להביע את עצמי כראוי

כשהגעתי לתכנית ושמעתי קצת מה הולך פה, שיש ספונסר ויש חברים, יש מנחה לפורום, ומנחה לקבוצות, וכו'.

ושמעתי גם על כך שמהיום צריך להיות כנים ולספר על כל דבר שקרה אתי, לספונסר או לחברים - כח עליון.

זה הסתדר לי בראש כמו עוד איזה סוג של בית ספר, או מקום עבודה, שיש מישהו בעל סמכות, שאני אמור ללמוד ממנו, לקבל ממנו, והוא בודק את התקדמותי, או עכ"פ מודע אליו, ואני צריך להצמד אליו ולהסתדר אתו.

הואיל וכך, בבית ספר כמו בבית ספר, לפעמים עולה רצון להחליק ענינים, לסבן את הסמכות שמעלי, להסתדר אתו או לסדר אותו, ולהמשיך הלאה.

ולדוגמא כל העסק הזה של הנפילות המעידות, שימוש בתאוה וכו', נתפס אצלי כענין של אשמה, האם אני אשם במעידה הזאת, האם הבאתי אותה על עצמי או לא.

אבל אם נגיד הלכתי ברחוב, והגיע למולי איזה מושא תאוה שחזק ממני, ולא כ"כ הסתדר לי בקלות לזוז הצידה, אז זה כבר בסדר להשתמש כי אני לא אשם בזה, זו סיטואציה שלא אני הבאתי על עצמי, זה קרה לבד.

ומכאן הדרך קצרה, לעשות מה שנקרא בלשון התלמוד, 'מכניס עצמו לאונס', ללכת על קו התפר ולקוות, שאכן תתפתח אותה סיטואציה שאני אכן לא אשם בה. (ולדוגמא אני זוכר בתקופת המחלה, היו פעמים שלא כ"כ רציתי ליפול, אז הייתי מחכה לאוטובוס, ועושה איזה מין הסכם מוזר עם הקב"ה שאם בחמש דקות הקרובות יבוא אוטובוס, אות הוא שהוא מעונין שאפול, ואז כעבד נאמן הייתי ממלא את 'רצונו', אם האוטובוס הגיע מה נפלא, אם לא בדר"כ הייתי נותן לקב"ה צ'אנס נוסף, ואז עוד אחד, ועוד אחד...).

כך מצאתי את עצמי המון פעמים עומד מול עצמי, וחושב איך אני מדווח לחברים או לספונסר על מה שהיה, שישתמע שאני בסדר בכל הסיפור, שלא אקבל הערת אזהרה, שלא יעשו לי נו נו נו.

מה שהבנתי היום, שהחיים הם לא בית ספר, ואם אני רוצה לחיות, אני צריך להפנים חזק חזק, שתאוה בשבילי זה רעל (ציאניד, כלשון חבר ותיק), וכל טיפה הכי קטנה ממנו, שתחדור אלי, יכולה להרוג אותי, את גופי, רוחי ונשמתי, וזה לא משנה אם אני אשם או לא, אם הרעל נכנס אני אבוד לנצח.

ובשביל זה אני צריך להכנע, שזה אומר לוותר לעכשיו לחלוטין, על כל אופציה של תאוה, דהיינו דבר ראשון לא להתחיל איתה, וגם לא לזרום איתה, לוותר גם על האופציה המענגת שהיא תבוא אלי בלי יכולת להתחמק, כן גם על זה לוותר, איך בדיוק באיזה כוחות, אני לא יודע, אבא יתן לי את היכולת לזה, כשזה יבוא, אם יבוא, אבל אני כרגע מוותר על הכל הכל הכל....

הלואי עלי.

תודה חבר יקר.

אצלי " דבר ראשון לא להתחיל איתה" זה אומר לא לברוח אפילו לדברים שהם לא תאווה. כי משם הדרך מהירה מאוד אליה. אחרי שברחתי לדברים שהם לא תאווה, הם כמובן לא סיפקו אותי אז אלך לדבר ש'בטוח' יספק אותי... ולשם אני ממש לא רוצה להגיע. (אגב, לצערי לא מזמן ברחתי לדברים שהם לא תאווה ואני רוצה להמשיך את הבריחה. מקווה שה' ייקח ממני את זה...)

תודה על הכנות,
על ההרחבה של המושג הקטן שמשתמשים בו ללא הרף - 'כניעה'.

בהחלמה. אוהב, אביתר.

נכנסתי שוב לקרוא את מה שכתבתי
לקרוא ולנסות לחוות את זה שוב
כי אני מתחיל קצת לשכוח את זה

תודה,
נקודה חשובה,
אני גם עובד על זה, להיות כנה עם הספונסר כי אני רוצה לחיות.
פעם אחת כשהייתי על סף נפילה אמרתי לעצמי שאני הולך להחליק. אין לי כח יותר לאפס את הנקיון...
מיד אחרי שנפלתי קלטתי איזה משוגע אני עוד צריך להיות כדי לא לשתף את הספונסר שלי...,
מה שאני רוצה לומר זה שגם ההתחמקות המטומטמת הזאת היא חתיכת מחלה, זה עלה לי בכמה נפילות ללמוד שאני באמת רוצה להיות כנה, וכבר לא עולה לי בראש מחשבות כמו להעלים מהספונסר. אני בורח ממחשבה כזאת כמו ממחלה. כי זה הפיל אותי בפעך הקודמת.

תודה לך רוצה לחיות

דבר אחד אשמח להוסיף כאן..
שאלת "מה הכוח שיכול לעזור?"
יש לי תשובה. כן תאמין לי שהיא התשובה הנכונה.
השמחה!!!
תהיה שמח במי שאתה! כן, אין עוד אדם כמוך ולא יהיה!
לכן אנא שמור על עצמך, בשבילך, וגם בשבילי, אני לא רוצה עוד חבר שחי חצי חיים.
לא רוצה עוד חבר יקר שנכנע! לא זו מילה לא יפה, זה מילה לא נכונה. אדם שנכנע הוא פשוט...מת
אתה לא. אתה חי! ותמשיך לחיות.
שמחה חבר, השמחה תגרום לכך שלא תיפול!
יש עוד המון מה לומר אבל כדי שיהיה לך כוח לקרוא אסיים בזאת..
בהצלחה!

בראזר אהוב,
פחות או יותר מה שאנחנו מדברים כאן זה בהקשר לתוכנית 12 הצעדים,
הייתי ממליץ לך לקרוא קצת על התוכנית, היא עושה נפלאות אצל הרבה אנשים.
יש ספרות שהיא הבסיס לתוכנית, אני ישמח לשלוח לך אותה במייל אם תרצה.
בהצלחה.

תשלח אשמח לראות.. אבל זה עדיין לא סותר.. ואני באמת חושב שלא הכל זה התוכנית! יש הרבה דברים שיכולים לעזור... אני לא סתם אומר.

ברודר אחי היקר
אני מסכים שעם אמונה מוחלטת ושמחה עצומה גם חולה סרטן יכול להירפאות בדקה.
והרבה סיפורים שמעתי על ניסים בזכות האמונה והשמחה.
הרי אבא הוא כל יכול. בורא העולם שמחדש בטובו בכל רגע מעשה בראשית, מה הבעיה בשבילו לחדש את הרגע הבא ובו אהיה בריא?!
הבעיה היא, שלפעמים הנפש כה מיובשת , והגוף כה כאוב, שאין טיפת כח. אין מקום בלב הקורס לפתוח לאלוקים להיכנס, והמחלה יושבת בדיוק במקום הזה.
חולת אהבה אני. האהבה שלנו חולה. התפיסה שלנו באלוקים התעוותה והתנוונה. ורובינו רואים הרבה מאוד חושך סבל אכזבה וכאב.
אז למרות שצדקו דבריך, ועל הנייר כולם יחתמו, אבל אי אפשר להכניס לאדם את האור האלוקי בהודעה בפורום...
לא מספיק לי לקרוא שורה ובה כתוב שאם אשמח מאוד אז ארפא.
בשביל זה נועדה התכנית. תכנית של כניעה לה',  אמונה, חשבון נפש, ענווה, כנות, ושאר מידות טובות...
עבורי התכנית ה'מעשית' הזו, שרובה פעולות טכניות, היא המקרבת את כל ספרי החסידות שלמדתי אל תוך ליבי. היא הנותנת לי רגע של שלווה, שבאותו הרגע אוכל להאמין, לשמוח, ובכח אלוקי זה להחלים.
שבת שלום

אני מבין מה שאתה אומר.
אבל אתה לא הבנת אותי.
כשאמרתי לשמוח לא אמרתי שתבין שה' איתך, לא , פשוט תהיה שמח!
עזוב את אלוקים בצד.
העצה המעשית הכי חשובה לדעתי זה השמחה בלי קשר לאלוקות!
כשאדם שמח זה משפיעה על הפנים ועל החוסר שנוצר בפנים וממלא אותו.
השמחה היא דבר מיוחד והשפעת על האדם היא ענקית.
אם קשה לך לשמוח אז הצעתי היא אפילו לרקוד או להשטטות כפי שר' נחמן כותב, או אולי לשמוע שירים שאתה אוהב...
העיקר להיות שמח וכך עוד יום יעבור ואני יכול להבטיח שהוא יהיה נקי, אבל לזכור שכשאתה נכנס למקומות מסוכנים תדע למה אתה נכנס ותציב יעדים כי באמת השמחה עוזרת אבל היא יכולה מאוד בקלות ללכת ואתה לא שם לב...והופ נפלת...
מקווה שהבהרתי את עצמי קצת..
שבת שלום ומבורך.

אני לא מצליח להיות שמח. ריק לי בפנים. ככל שאני רוקד יותר חזק ככה אני מרגיש יותר ריקני ונהיה יותר עצוב,
פעם הייתי מסוגל לשמוע מוזיקה, היום זה משגע אותי.
בקיצור כשאני מנסה להתמודד לבד אני רק הולך ושוקע בעצמי, וודאי שאני לא מצליח לשמוחץ
במיוחד אם אני חושב שאני חוטא גדול מאוד ועשיתי מעשים נוראים, איך אני יכול לשמוח???
יש לך עיצה, אח?

אחי היקר,
זה אכן טיפ טוב. אבל לא דרך חיים.
אין שמחה אמיתית בלי קשר לאלוקים.
ואי אפשר לקפוץ ולרקוד כל פעם שאני בלחץ.
זה פשוט לא יכול להחזיק. מה תהיה המוטיבציה לשמחה שכזו?

אתם שואלים שאלות מקסימות. ממש.
שאלות מגלות את הרגשות שלכם.
אני רוצה לעשות כאן משהו שאיני יודע אם יפעל אבל אין מה להפסיד, נראה לי,
נסו לחשוב: הושיע- מדוע אתה חושב שאין לך מוטיבציה? כי חטאת כל כך הרבה? אז מה? מי אמר שצריך מוטיבציה בשביל לשמוח? חבר שלך?!
כל מה שצריך זה להתחיל לחייך לא צריך מוטיבציה..תתחיל עכשיו לחייך..יופי...הרגשת הרגשה טובה פתאומית נכון? לא יודע כי אני כשכתבתי את המילים האלו כן הרגשתי משהו. ואולי אני כבר "מכור" לשמחה.. לא אמרתי שצריך רקוד זה רק עצה אפשרית.. אם יש ילדים גם לשחק איתם זה יכול לגרום לשמחה, להסתכל עליהם, לראות איזה פלא, אני חי, אני קיים, נכון אני לא מושלם אף אחד לא מושלם! אבל תלמד לאהוב את עצמך אם החסרונות שבך.
לא שללתי את התוכנית ההפך היא נפלאה אני מציע אותה לכולם אני רק מנסה לפרוץ עוד דרך שיכולה לעזור.(יש לי עוד המון בראש, אבל מעטה היריעה מלהכיל כרגע). אני מנסה...
חוסר אונים- סליחה, אבל בבקשה תנסה להבין את מה שאני הולך להגיד וזה יהיה קצת אולי חריף.. אם אתה רוצה אתה לא חייב לקרוא.
עצה ראשונה לצאת מהמקום שאתה נמצא בו! תסתכל איך הכינוי שלך באתר! נכון אתה חושב שאתה חסר אונים אבל למה השליליות???
למה אתה לא מנסה לראות את החיובי, ואם אתה חושב שאני טועה, תדע, דבר כזה נראה לך לא משפיע אבל הוא כן, הרי גם התוכנית אומרת, תגיד אני נקי ליום אחד, יש! עברתי יום נוסף ואני נקי!, כי זה הכל לראות באור חיובי, ברגע שתסתכל כך אני בטוח שתוכל למצוא את הכוח, תשנה פאזה!

אנסה להסביר,
אני מסתכל חיובי מאוד. אבל, רק כשאני בתוכנית.
הכינוי שלי "חסר אונים" הוא חיובי מאוד. זה מדהים להיות חסר אונים מול אלוקים. כי כל עוד שאני לא חסר אונים מולו, ואני עדיין חושב שיש לי יכולת לשלוט, אני בעצם עדיין לא נותן לאלוקים להכנס אלי. כשאני מזכיר לעצמי שאני חסר אונים אני שמח להבין שאני בכוחי שום דבר, והוא בכוחו הכל!!
אבל את ההרגשה המדהימה הזאת אני יכול לחוש רק כשאני מחובר אליו, את החיבור אליו אני מקבל אך ורק דרך התוכנית.
כשאני מנסה להתמודד לבד אני פשוט בורח. אני לא יודע להתמודד עם החיים שלי, כל קושי מייד מניס אותי חזרה אל מקלט התאווה.
לכן כמה שאני ינסה להיות שמח בצורה מעושה, אם אני לא יעשה את זה ממקום של מלאות פנימית, זה שום דבר.
ואילו אם אני נמצא במקום של מלאות פנימית, אני לא צריך לרקוד, ולא להסתכל על הילדים, אני פשוט שמח, כי אני אני. וכי אני מחובר ושליו.
זאת התורה על רגל אחת.
מקווה שהובנתי.

יש סיפור על אדם שהגיע לבית חולים וראה שם בן אדם יושב וכולו בדיכאון. הוא שואל אותו למה הוא בדיכאון ועצבות, והוא אמר לו שרע לו בחיים והוא מרגיש ריקנות. אמר לו אותו אחד "יש לי עצה בשבילך, שמעתי שכאן בבית חולים מסתובב ליצן רפואי הגדול והמצחיק ביותר בארץ, אולי תכנס לאיזו הופעה שלו ותקבל קצת שמחה"?! ענה לו האיש בדיכאון, "הכל טוב ויפה, הבעיה היא שהליצן הוא אני"!!!
תחשוב על זה.
חסר אונים.

(דרך אגב הסיבה שאני אומר שאני רוצה להיות נקי 'רק להיום' היא בגלל שאם אני ינסה לתכנן את מחר ואת עוד מאה שנה, בחיים אני לא יתקדם מילימטר מרוב פחד. לכן אני מצמצם את ההתמודדות רק להיום. על היום עוד יש לי סיכוי לוותר. מה עם מחר? זה נשאיר למחר)

אני מאוד מסכים אם מה שאתה אומר.גם לגבי האמירה של היום אני נקי.
והבנתי יותר טוב מה אתה אומר.
אבל עדיין קשה לי לגבי מה שאתה אומר שאין לך יכולת להתמודד לבד.. אולי כי לא הגעתי עמוק כמוך לחולי אולי..
אני מאוד בעד התוכנית שלא תבין אותי לא נכון בכלל לא. אני חושב שהיא מצויינת ואם אתה אומר שהיא טובה אז מצויין.
אני ב"ה אכנס אליה בהמשך, אני רק רוצה לשאול מדוע אתה חושב שאינך מסוגל לבד? כי ניסית, הבנתי, אבל ממה נראה לך נובע חוסר ההצלחה שלך? אני יודע זה קשה, להתמודד, זה קשה, כשהפיתוי מעבר לסיבוב.. אז האם בגלל דבר זה אני חייב להיות תלוי באחרים? אם בדבר זה אני לא מצליח להתמודד לבד אז מה בנוגע לשאר דברים? אני מעלה כאן שאלות שיוצאות מהלב שלי בעקבות דבריך... מה מבטיח לי שלא אפול שוב? רק התוכנית?? לא יודע, אולי, אבל אני מנסה אולי למצוא דרך לכך שאני ואתה וכולם בסוף נסיים את התוכנית ונוכל להתמודד לבד ולא להיות תלוי במשהו.. להראות שיש בי כוח... לי בכל אופן נותן הרבה כוח לדעת שאני נלחם בלי עזרה, שאני יכול לבד, יכול להיות שאני טועה וכדאי לי לחבור מהר לתוכנית לפני שיהיה מאוחר. אבל בכול זאת... זה אני שיוצא מזה. לא אף אחד אחר, אין לי בעיה לבקש עזרה ממש לא. אני אולי כן כועס שעד לפני שנה אף אחד לא עזר לי, אבל היום אני קצת שמח בכך שבכוחות עצמי אני יוצא מכך לאט לאט. נכון יש עדיין תמונות שרצות בראש וכדו'. לא יודע. השאלות שאני שואל באמת באות לי תוך כדי כתיבה.. איני חושב אלא כותב בספונטניות...
יש לי קצת התנגדות לביטול שלך כלפי עצמך, איפה אתה בכל הסיפור? איני מסכים אם זה, איני רוצה להוציא אותך מכך אם זה מה שעוזר לך אבל אני שואל יותר בשבילי..
ואני לא מסכים שאינך יכול לשלוט ואם כל זה שה' יהיה שם איתך! ואני לא חושב שזאת התורה על רגל אחת, כי התורה היא הרבה יותר עמוקה מלומר תתבטל כלפי ה'(אולי לא הבנתי אותך באמירה זאת)
אבל את עניין זה אשאיר כבר לדיון במכתב הבא...