ביום חמישי אחרי הקבוצה החיה שלנו בחוף המזרחי, דיברו החברים על כל הענין של התאווה וההתמכרות, ובין היתר עלה הענין של היפנוטזה מה שהביא את אחד החברים לשאול למה לא יהפנטו את המכורים ויכניסו לנו לראש שתאווה זה איכסה (או בסגנון של אלכס חולה אהבה: בחורות ערומים זה חולירע) והכל יבוא על מקומו בשלום?

חבר אחר סיפר בתגובה שהוא שמע מחבר OA (אכלנים אנונימיים) שפעם הוא עבר תהליך כזה, כאשר הלך למהפנט שהכניס לו לראש שכל המאכלים המשמינים הם בטעם וריח של חתולים מסריחים. הוא סיפר שכאשר הוא פתח את המקרר הוא כמעט הקיא כי היו שם חתולים מסריחים. "ומה אתם חושבים", אמר החבר "אכלתי חתולים מסריחים!".

מסתבר שהצורך של המכור הוא לא בגלל שפורנו זה מגניב אלא צורך פנימי הרבה יותר, וגם אם אשתכנע לגמרי שאישה היא חמת מלא צואה או שהיא חתולים מסריחים או מה שזה לא יהיה - אמשיך לצרוך את התאווה, כל זמן שלא אטפל בבבסיס של ההתמכרות, ולא משנה כמה זה יגעיל אותי וכמה אני יודע שזה רע ואסור וכמה אני מבין שזה רק יהרוס לי את החיים ואצטער על זה אחר כך. אין לי ברירה, אני חייב ליפול.

הרב ד"ר אברהם טווערסקי בספרו המצויין Addictive Thinking מספר משהו מעניין על הענין הזה בדיוק. היה לו סטודנט שהתעניין בהיפנוזה והוא היפנט אותו הרבה פעמים בקשר עם כך. פעם הוא אמר לו שכאשר יוציא אותו מההפנוט הוא צריך לשים את הכיסא במרכז השולחן סביבו הם יושבים, אבל הוא לא יזכור את ההוראה הזאת. כאשר הוא יצא מההפנוט הוא החל לנוע באי נוחות בכסאו. הד"ר שאל למה הוא לא מרגיש בנוח, והוא אמר שעוברת עליו הרגשה מאוד מוזרה: אין לו מושג למה, אבל הוא מרגיש צורך להניח את הכיסא על השולחן שלהם...

"האם יכול להיות שאמרת לי לעשות זאת?", שאל הסטודנט, והד"ר השיב בחיוב. "אם כן, מדוע אינני זוכר זאת?", ועל כך השיב: מפני שאמרתי לך לשכוח. "אם כן, האם אני יכול לא להניח את הכיסא?" - הד"ר השיב בחיוב. הסטודנט יצא מהחדר וכעבור מספר דקות חזר במהירות, הרים בתנופה את הכיסא והניח אותו על השולחן תוך שהוא מפטיר מספר מילים בכעס לעבר הד"ר.

זאת דוגמא קלאסית למה שקורה בראש של המכור. יש לי צורך פנימי עז לעשות פעולה מסויימת, אבל אני יודע שהיא לא הגיונית ולכן מנסה להימנע מכך בעזרת כח הרצון. הבעיה היא שהדרך היחידה שלי להפסיק את תחושת האי נוחות הפנימית היא לעשות את הפעולה הזאת וכך לזכות לקצת שקט - אז בסוף אני עושה את זה (נופל) וכמובן מרגיש נורא. אני בטוח שלעולם לא אחזור על הפעולה הזאת, אבל הבעירה הפנימית מתחילה מיד מחדש והיא מובילה אותי שוב לנקודת הרתיחה, שבה שוב לא תהיה לי ברירה אלא ליפול כדי לשחרר את הלחץ.

זהו על רגל אחת מהותה של ההתמכרות. לא יעזור לי להבין שאישה היא חמת מלא צואה (או חתולים מסריחים או כל דבר אחר), אני חייב לטפל בבסיס ובשורש הדברים.

מזדהה כל כך...

החברים השתינו לי לבירה, ועדיין, בירה זה בירה...

סוד יקר.

הסיפור שלך על אותו חבר  OA שעבר טיפול היפנוזי, אכן מצליח להבהיר שהבעיה היא לא בעיה מול אוכל או מין אלא בעיה פנימית שמוצאת פתרון מקולקל ומזיק במין אוכל וכדומה, כי האוכל שהוא ראה לא הוא מה שהצית את דמיונו אלא הצורך שלו למצוא אוכל לא משנה מה טעמו וריחו, הצורך שלי כמכור למין יהיה למצוא.. גם אם אמצא חמת מלאה צואה.. אמצא..

אבל דוקא הוליד בי רעיון שיוכל אולי כן לעזור לי. כן לעבור היפנוזה שתגרום לי להרגיש שאשה היא לא אשה שהכרתי, אשה היא פשוט  קוף למשל? ואז כן, אשאר עם התביעה והדחף למצוא.. אבל לא יהיה לי מה למצוא.. כי גם אם אני מחפש... אבל אני מחפש משהו בכיוון שאליו התרגלתי, כמו שמכור להימורים ולאכוהול לא מחפש נשים אלא הימורים ואלכוהול. ואם הוא יעבור היפנוזה שאלכוהול הוא מים הוא יהיה במצב של אלכוהוליסט שאפילו אותה אקסימוסית ידועה  לא תהיה בשביל להביא לו אלכוהול.

אולי בשביל ההתחלה והפסקת מחול השדים הוא רעיון טוב?

נקודה שניה, שעולה לי בהקשר הזה, נכון שיש דחף שלא קשור לזה שהאשה שעומדת מולי היא מדליקה כי אני יכול גם למצוא את זה בדברים שלא היית מתקרב אליהם ממרחק של קילומטר..
אבל האם אין למכור תופעה שהוא נדלק כמו כל אדם מאשה יפה, וכשהוא נדלק הוא גם מניע את תהליך ההתמכרות שלו? לא תמיד המחלה שלי פעילה קודם, לפעמים המחלה שלי מתעוררת רק אחרי שאני מתאוה כמו כל אחד אחר. [לכאורה.]

אולי לפחות את אותם מקרים ההיפנוזה תפתור?

אני לא מבין בדברים האלו מידי, אבל אשתף במשהו קטן. ארבעת הילדים הראשונים שלנו האכילו אותנו סרטים בגמילה ממוצצים או מציצת אצבע. לעומתם, התינוק (החמישי) לא מוצץ אצבע ולא לוקח מוצץ. מה שכן, נורא קשה לו להירדם כי אין לו מרדים, ולפעמים אני כבר אומר שעדיף שימצוץ מה שהוא רוצה והעיקר שיילך לישון.

נראה לי שבמצב שלנו זה חמור יותר. נאמר שנשים לא יהיו אופציה (למרות שקופים זה לא כזה רחוק), הלחץ הפנימי יהרוג אותי.

זו הסיבה שביל מזג בירה לדר' בוב, לאזן אותו... הוא פשוט לא היה מסוגל לנתח את הפציינט... מרוב רעידות, אגב, זו היתה השתיה האחרונה שלו.

אחד ה-ענקים סוד!!!!

סוד,מסכים עם כל מילה ולכן רשמתי שיכולות להיות רק 2 תועלות מרעיון כזה.

1] לקבל תקופת זמן של מפוכחות טכנית בשביל שיתאפשר לקבל מפוכחות מחלימה.
2] לקבל עוד הגנה מול הלגימה הראשונה, לא כמרפא לבעיותי, אלא כעזרה טכנית שלא אמוטט עלי את הבנין שאבנה בהחלמה [בעהי"ת]

חבל שאתה לא מבין מידי בזה..
אצטרך לשאול על זה בפורום החדש של ציטוטים וכו'

אולי אמצא פתרון כזה ואוכל לחזור לפה עם נסיון כוח ותקוה מסוג אחר. נשתמע...

ניסיתי היום לשכנע את עצמי שמה שאני לא רוצה היום ליפול זה, כי זה מגעיל אותי...
חחח...
עאלק.
תודה.

בס"ד
זה באמת נכון
זה מגעיל ודוחה וכואב וכו' ןכו' ןכו'
אך מה לעשות עם כל הבושה אני נמשך לשם כמו מגנט
חסר אונים ומול הדבר הזה
לא יכול לעצור גם אם אני מבין בראשי
שזה לא אמיתי, זה ילדותי, זה מפגר וכו' וכו' וכו'

מתפלל לה' שיקח את זה ממני
שלא להתחיל לפעול על התאווה
מתפלל לרפואה שלמה לכל מכורי עמו ישראל אמן

ב"ה
אני לא מבין!
מדברים פה כל הזמן על כניעה והתבטלות, מה השטויות האלה לחשוב שמשהו אחר יעשה בשבילי את העבודה?

שלום איש חסיד. לא הבנתי את השאלה. אולי כי הרגשתי קצת מותקף מהסגנון.
האם בעיניך כניעה והתבטלות פירושן -
שלא יכול להיות שמישהו אחר יעשה עבורי את העבודה
או שלא יכול להיות שאני אעשה את העבודה

ב"ה
סליחה!
אם ההיפנוט יעשה בשבילי את העבודה, אני לא אעשה שום דבר בענין.

זה באמת מאוד מבלבל. בפועל רק כשאני מסכים להיכנע ולתת לה' את השליטה על החיים שלי, אני עושה דברים ביחס לקושי מול התאווה. בזמנים אחרים אני לא עושה כלום. זה פרדוקס אחד מני רבים של התכנית. אבל האמת שזה לא פרדוקס. רק המחלה דוחפת אותנו לחשוב כך. כי היא מפחדת לאבד מכוחה.

ב"ה
כלומר
עצם הפניה להיפנוט היא כבר צעד מסוים בדרך להחלמה?

אני לא כל כך מבין למה אתה קורא לזה "היפנוט". אשמח אם תפרט...