כמה שבועות מסתובב פה. מחכה למעבר לעבודה של ממש.
לכאורה יש לי יתרון - שנים רבות אני מכיר בקווים כלליים את עולם ההתמכרויות ואת הצעדים כמענה להם. כבר כמה שנים אני מבין שהסיפור שלי עם התאווה זה התמכרות. ידעתי שהמענה שלי בצעדים (לא ידעתי על הפורום וGYE). ידעתי שהבסיס הוא הבנה וקבלה של חוסר אשמה (תיאור דל וחיוור של הצעד הראשון אני יודע) חשבתי להגיע לאחד מאנשי הטיפול שעובדים עם הצעדים כשיטה טיפולית כללית לשלל בעיות (דבר שנוי במחלוקת אני יודע). מזמן הבנתי את ההשפעה הכוללת של ההתמכרות אצלי לכל רבדי החיים, ההשפעה על היחסים הבין אישיים, הרגשות והשאיפות. לכאורה, חיברתי כבר לבד בין שני החלקים - בין הצד המובס, המושפל, האבוד, לצד המתפקד, הפועל, המתהלך בין החיים למרות שמושך רגל. בשבועות שלי פה כבר כמה פעמים אמרו לי חברים שיש לי תובנות שלהם לקח חודשים להבין אותן.
והנה מצאתי את שביקשה נפשי! קדימה לעבודה.
אבל אני חושש -
אני חושש שאני בא לדרך ממקום לא נקי - מקום של רצון להשתמש בדרך כדי לעבוד על כל הבעיות בחיים (אבל זה באמת עובד ככה לא? ככה מספרים פה, לא???)
אני מקנא בסיפורים שאני שומע. גם אני הייתי רוצה לעבור את התהליך של: הרגשת סוף החיים - גילוי הדרך והרגשת חידוש עצום על כל שעל ושעל - גילוי, לא במתכוון ממש, איך הדרך משפיעה, מזככת ומתקנת את כל המקומות הפגועים בחיים.
לי גילו את הסודות מראש. ואני רוצה לראות את זה עובד. כאן ועכשיו.

ועוד דבר -
אולי פעם אחת בכיתי בגלל ההתמכרות, לא יותר. התסכול והרגשת החוטא והעוון לעולם לא שהו יותר מחצי שעה שעה אחרי - והופ, חוזרים לחיים. במיוחד לאחר עצה שקיבלתי מת"ח, לעשות בדיוק כך - לעזוב את זה מיד ולא לחשוב יותר, אפילו שהשימוש עצמו לא פוחת. ודאי שלא קראת ספרי מוסר, נדרים והשבעות מעולם לא היה הקטע שלי. המילה שהכי מתחברת אצלי לשימוש היא - סתמיות. אצלי התסכול הוא תמידי על אש נמוכה נמצא אי שם במעמקי הנפש. אין עוצמות של יאוש, של הרגשת חידלון, של שנאה עצמית.
ואני קורא ושומע את העוצמות של ההחלמה, את ההתחברות העמוקה, את תחושת גילוי האור, המהפך המיוחל כ"כ, את תחושת הגאולה ממעמקי התהומות. ואני חושב - אולי רק מי שהיה שם עמוק כ"כ, וידע כ"כ את עומקו של הבור - רק הוא זוכה לראות את הודה של פסגת ההר, את עוצמת הלובן המטהר, ואת החיבור לקב"ה.
ואני, סתמי הייתי בשימוש, סתמי אהיה בהחלמה.
ואם כך רצונו, אולי זה ניסיוני, לקבל זאת?

לא הבנתי על מה אתה מדבר,
גם אני בסתמיות, לא חויתי שום ריגוש בהחלמה, ועדיין אני מחלים.
אל תתלהב ממה שכתוב פה, אצל רובם באיזה שהוא שלב כבר מפסיק לכאוב,
בדרך כלל באיזה שהוא שלב בהחלמה הכאבים פורצים, אבל אל תבנה על זה.
תצליח.

אוקי. קיבלתי.
מכור סתמי מחפש ספונסר (סתמי?).
מישהו?

שלום חבר,

למרות שהיו לי רגעים של סוף העולם ורגעים של חידוש גדול, היו המון המון רגעים של סתם. אתה מדבר על חצי שעה אחרי הנפילה? אני מדבר על חמש דקות. הקו שהנחה אותי היה ההנחיה שקיבלתי "להסיח דעת" מכל הענין וזה עבד מעולה להכחשה שלי.

גם בחלמה יש הרבה ימים יפים ויש ימים סתמיים. אני לא מחפש את האור אלא את המפוכחות.