ישבתי לכתוב את אשר על לבי
לפעמים (וזה קורה ממש עכשיו) אני רוצה את התאווה כל כך חזק ,אפילו שאני 100 אחוז בצלילות הדעת שזה לא טוב ואני חוזר לאותו מקום רע ,ומ"מ אני אומר לעצמי עכשיו אני רוצה את הרע הזה התאווה הזאת ויהי מה
אי אפשר להבין אי אפשר להשיג את החולאת הזאת היא כל כך עמוקה בתוכי כל כך הושרש עד מוות
אבל ,, יש אבל גדול , האבל הזה לא נותנת לי מנוח, היא אומרת לי הרי הרבה פעמים כן נסוגת אחור עם השארית טיפת כח שנותר בך , אז למה עכשיו לא ,למה עכשיו אתה לא יכול ,ואז אני שומע צעקה שמהדהדת למרחקים , אתה לא יכול לבד ,אם אתה חושב שאתה יכול לבד אכריח אותך להכיר שאתה לא יכול אפיל אותך אטנף אותך עד שתצעק די די  די
וככה זה מתנהל הויכוח האין סופי הזה אני כן יכול אתה לא יכול אני כן יכול אתה לא יכול עד שאני נופל – מת במחשכים הושבני כמתי עולם
אבל (אבל יותר גדול יותר עוצמתי מהאבל הקודם) אבאלה יקר גם חושך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר
אני לא אשכח שאני לא יכול בלעדיך, לא לא!! אנצח את עצמי את האני שבי אשבור אותו לרסיסים ואצעק מאין יבוא עזרי ,אשים את עצמי כאין ואז תבוא העזרה
אבא אבא רחם עלי אל תעזבני ואל תטשני אני לא רוצה בלעדיך ואני לא יכול בלעדיך

מלא תקווה היקר,

אכן, אבא שלנו, כל חושך לא יחשיך עליו. הרי הוא יוצר אור ובורא חושך!
הוא גם בורא את החושך של הרגע הבא. של כל רגע. הוא הכל יכול.
חבר ותיק אמר פעם, ליד אבא אהוב, אין צל...

תמשיך לפנות אליו, תמשיך להידבק באורו, ותמשיך את האור הזה עד אלינו...
אוהבים

לילה טוב ונקי.


נ.ב.
הרי האור תמיד מאיר?
רק לפעמים החלון מלוכלך.
אם הלכלוך מהצד שלי, אני אנקה אותו.
אם זה מבחוץ, כנראה צריך עזרה של חבר מבחוץ.
הפורום כאן מלא בחברים טובים.