אתמול הייתי באירוע די ארוך במקום עם המון תאווה. חסד אלוקים, לגמרי לא מובן מאליו שיכולתי להודות בחוסר האונים שלי ולבקש מאלוקים שיתן לי את הכח שלא לחפש את התאווה. לאחר מכן המשכתי לאירוע נוסף ובדרך התפללתי בקול רם לאלוקים שיתן לי למצוא בו את מה שאני מחפש בתאווה. שיתפתי את אשתי בתחושות חוסר האונים ובתחושת הכמיהה להסתכל וללגום את התאווה אל תוכי. ניסיתי להסביר לה מה אני מרגיש כאשר אני נמצא במקום כזה ועד כמה חזקה ממני התאווה, מה שמותיר מקום רק לאלוקים להיות שם עבורי.
תיארתי את הרצון החזק כאילו אני ממש חייב ולא מסוגל להרפות, ובעיקר ניסיתי להסביר למה ובמה אני שונה מכל אדם אחר שהשתתף באירוע. הרי ברור שהרבה אנשים רוצים להינות ממבט על נשים יפות, ויש אפילו כאלו שעושים את זה, אבל אצלי זה הרגשה של חובה עד כדי הכרח גמור, כאילו אין לי שום אפשרות אחרת. אמרתי לה שזה כמו לראות בקבוק מים קר. לאדם רגיל בקבוק מים הוא רק בקבוק מים, לא יותר וגם לא פחות. אבל אדם שהולך במדבר בחום יום שלם בלי טיפת מים ולפתע הוא רואה בקבוק מים... אוי, זה כבר סיפור אחר. שם הוא לא רואה סתם בקבוק מים, הוא רואה את התגשמות הפנזטיות שלו, הבקבוק שיושיע אותו ויציל אותו, ואפילו הרבה מעבר לכך.
אישה היא רק אישה, ותאווה היא רק תאווה. כן, לאדם רגיל. אבל עבורי תאווה היא הרבה הרבה מעבר לכך. אני לא סתם מחפש לראות נשים או פורנו או מה שזה לא יהיה, אני מחפש שם משהו הרבה הרבה יותר עמוק. מה אני מחפש שם? התשובה אצלי היא שאני מחפש שם את השלימות. כל דמות של אישה מושכת מופיעה במוחי הקודח בתור הפיתרון לכל הבעיות שלי. נכון שאני לא חושב על זה כאשר אני רוצה להביט, אבל המשיכה הזאת היא כל כך עמוקה, שכאשר אני חופר בתוכה אני יכול בלי ספק לראות איך אני בעצם מחפש שלימות. כשאני מתבונן במשיכה לדמות של אישה ברור לי לחלוטין שאני מחפש את השלימות במראה שלה. לא השלימות שלה אלא מה שישלים אותי.
הרבה פעמים קראתי בספר הלבן (ספר הבסיס לתכנית 12 הצעדים לגמילה מהתמכרות למין) על כך שזעקנו בזרועות פתוחות "תתחבר אליי כדי שאהיה שלם", ולא התחברתי לזה. מה הכוונה להתחבר אליי כדי שאהיה שלם? היום אני ממש יכול לראות את הדברים. אני מסתכל על אישה וחושב שאם רק אוכל להתאוות וללגום את המראה לתוכי - אני יהיה שלם.
למה זה ככה? מאיפה הגיעה הפנטזיה הזאת שתאווה יכולה להושיע אותי? עד כמה שהדבר יישמע מוזר, הצימאון הזה הוא הצימאון לרוחניות. אני מרגיש חסר כי אני מחפש את אלוקים, אבל במקום להתחבר אליו אני מתחבר בחיבור כושל למקום אחר שרק ירוקן אותי. כי אם לחזור לבקבוק המים, מה שקורה זה שאני מגלה שאותו בקבוק קר שאגלי מים נוצצים עליו, הוא בעצם מים מלוחים שרק יגרמו לי להיות צמא יותר. אבל אני כל כך צמא והמים נראים כל כך טוב, שאני שותה אותם למרות שאני יודע שזה לא יעזור לי אלא רק יחמיר את המצב פי מאה.
אז מה הפיתרון להתמכרות שלי? למצוא באלוקים את מה שחיפשתי בתאווה. או כמו שזה מופיע בתפילה בספר הגדול: "יהיה אשר יהיה מה שאני מחפש עכשיו, תן לי בבקשה למצוא זאת בך".
