ב"ה
למרות שכבר הדגישו את עניין המחלה בכמה וכמה על ידי החברים הקבועים שכתבו מאמרים כאן בפורום ראיתי צורך לכתוב על זה מאחר שראיתי שזה עדיין נשאל פה על ידי כמה מהחברים חדשים שנכנסו לפורום
מה נותן הידיעה שאני חולה ולא חוטא? אז למיטב הבנתי כ'טרמפיסט' קבוע פה בפורום ( אני לא משתתף ב12 הצעדים או בקבוצות)ידיעת המחלה היא חשובה מאד משום ש'התאווה היא פתרון קל לבריחה מדברים מסוימים בחיי האישיים של המכורים וכשאדם מרוכז בחטא הקודם כמה הוא חוטא הוא נגעל מעצמו אוי כמה אני יכול לשקר ..כמה אני עוד יכול להעמיד פנים וכו' הפתרון הקל של המכור זה בריחה אל ה'תאווה' ואז שוב הגלגל מסתובב ללא הרף ובכל אוננות אנחנו מתדלקים את סיבוב של הגלגל  שיהיה לפעם הבאה ... כשאדם יודע ומתייחס להתמכרות כאל מחלה יש לו סיכוי זה מביא אותו למצב שהוא לא זקוק לבריחה במילים אחרות פתרון מהיר וקל.. וגם אם נפלת אסור לך להתחיל לחשוב באופן דתי על העניין כמה זה חמור וכמה אני צריך עכשיו ללמוד ולהחמיר על עצמי ..כי זה לא מה שאתה צריך כרגע ..זה רק יכניס אותך לדיכאון שלא שיסתיים בנפילה הבאה..

חשוב מאד להדגיש את ההתמכרות כ'מחלה' כי יצא לי לראות הרבה חברים גם כאלה שהם השרירנים של הפורום שהגיעו לתקופות מאד ארוכות של100 יום או 150( מה שאני עדיין לא זכיתי) יום ונפלו ואז  קולות של דיכאון מתחילים להישמע הטבלה או הספירה של הימים או מה שזה לא יהיה נופל  בבת אחת ואז קשה לקום ...נכון שזה מבאס וזה שבר את ה'רצף' ופה המכורים נכנסים למבחן של הנקודה לזכור שזה מחלה ..חייבים לזכור שזה רק מחלה ולפעמים המחלה יכולה להתפרץ ולא להתחיל עם כל המחשבות האובדניות של אין לי סיכוי ..או כבר עשיתי עכשיו זה כבר לא משנה.. אנחנו רק חולים ובעז"ה אנחנו נתרפא..בהצלחה לכולם

 

יפה!

אבל אם אתה טרמפיסט, תעשה טובה, כשאתה יוצא - אל תטרוק את הדלת בעוצמה רבה מידי כדרך הטרמפיסטים.



לכשתרצה, זה בעצם כלול בדבריך.

אלו שנרפאו לתקופה, מרגישים שהם יכולים לטרוק את הדלת מאחורי המחלה וללכת לחיים ולשלום.

ולא היא - העירנות נדרשת תמיד.

לעוד שבעוד

קראתי לעצמי פה טרמפיסט מסיבה מסוימת שלי ..עוד אכתוב עליה בהמשך אי"ה אין לי שום כוונה לעזוב את הפורום ...בנתיים יש לי תקופה של נקיות וגם אם אפול זה לא מה שיביא אותי לטרוק את הדלת

תודה חבר ונשמח אם תישאר איתנו כנוסע קבוע.

אכן, ההגדרה של ההתמכרות כמחלה עזרה לי להיכנע ולבקש עזרה מכח גדול ממני. כאשר הבנתי שאני חסר כח, יכולתי סוף סוף לפנות למקור הכח האמיתי ולקבל את הכח לו הייתי זקוק.

שלום לך חבר יקר וחביב.

אזמינך לחגור את חגורת-הבטיחות.... (גם אם אתה עדיין רק טרמפיסט....) תרגיש בנח. כולנו כאן סובלים מאותם מחלות שחשבנו שהם חטאים. חגורת-הבטיחות שאני הקפתי את עצמי בה כוללת קבוצות חיות, מספרי טלפון של חברים (לשעות קושי) וספונסר.

בהחלמה