אתמול השתתפתי בקבוצת s.a. מסוימת שאם הבנתי נכון היא נחשבת ל"קבוצת הדגל" או אחת מהן של S.a. ישראל. קיבלתי שם הרבה, אבל הדבר שהכי תפס אותי זה העובדה שיושבים חברים ותיקים ומספרים על מעידות או נפילות לאחר תקופות נקיות ארוכות מאד.

ישב שם חבר שנקי שנתיים וחצי וסיפר שאתמול היתה לו הזדמנות של כמה שעות לצפות בפורנוגרפיה לאחר תקופה ארוכה מאד שלא היתה לו הזדמנות, והוא לא יכל לוותר עליה.

יתירה מכך, הוא סיפר שבאותו יום או כמה ימים קודם הוא נחשף לנפילות של שני חברים, אחד נקי חמש שנים ואחד תשע(!) שנים.

יתר על כן, הוא סיפר שבימים האחרונים הוא פגש או ראה מחלימים לשעבר שחזרו לבוסס בבוץ, והוא ראה עד כמה הם חולים ולא שפויים, וכמובן שהוא לא רוצה להיראות כמוהם.

ולמרות כל זאת, הוא לא יכל להימנע מלצפות בפורנוגרפיה.

לא כל כך הבנתי איך זה יכול להיות, איך אפשר לוותר על התקווה, על המתנות, הכל בשביל חתיכת פורנוגרפיה.

חזרתי הביתה. אשתי השאירה את המחשב עם האינטרנט הרגיל פתוח (יש לו סיסמה שרק היא יודעת אותה) סיפרתי לה קצת על חוויות מהקבוצה יותר בקטע של דיווח, פחות בקטע של שיתוף. אחר כך היא הלכה לילדה ונשארתי ליד המחשב.

מצב רוח מוזר השתלט עלי. 12 בלילה, יום חמישי, סוף שבוע. בראשי חשבתי "בא נברח קצת לאינטרנט". קצת שחרור.  (החלטתי שאני משתדל לא להיכנס בכלל לאינטרנט שלא לצורך אפילו לא ל"כיכר השבת"). פתחתי את האתר של גיא בכור. קראתי קצת, זה נתן לי סיפוק.

הרגשתי צורך בעוד משהו. הכמיהה. מחשבה זחלה לי לראש: "אולי אכנס רק לערך בויקיפדיה של שחקנית מסוימת". (שחקנית פורנו שהייתי מאד אובססיבי לגביה).

מייד אני אומר לעצמי: "הלו, אתה נורמלי, אתה בהחלמה, יש לך חלומות, שאיפות". (אני מאד צריך את התכנית לא רק לתאווה). אז ויתרתי, אבל הכמיהה נמשכה.

אז חשבתי: "אולי לגנוב איזה כמה תמונות של דוגמנית ישראלית ידועה, לא חושפני, רק להסתכל בפנים, קצת לברוח, להשתחרר. אני מרגיש איך אדים רעילים מתקרבים למוחי.

הבנתי באותו רגע שאלו הן הדקות או השניות שלפני הנפילה, אם אני חוצה אותם אין דרך חזרה. תפסתי את המחשב הנייד, וסגרתי אותו בחבטה. (בפתיחה מחדש נדרשת סיסמה שרק אשתי יודעת).

"הודינו שאנו חסרי אונים מול התאווה, וכי איבדנו שליטה על חיינו".
לכל החיים!
תודה מנחם על החידוד והתזכורת

בלי קשר לקטע הקודם, מצאתי קטע נפלא שנכתב על ידי ידינו היקר נתן במתנה, מוקדש לכמה חברים יקרים שדנתי איתם בנושא רבות לאחרונה:


"
ו...כן, יש גם התמכרות פסולה לקב"ה. לר' נחמן יש קטע על זה בשיחות הר"ן על הפסוק 'הגבל את ההר וקידשתו' - לפעמים השאיפה להתחבר נעשית לאובססיה, היא נובעת גם כן מהניסיון לסתום את החור, לפעמים אין סבלנות לחיים שלי איך שהם, אני כבר רוצה לעבור את כל הקטע הזה של ההתמכרות ולהתחיל להיות כמו שצריך, להתחיל להתקדם, כאילו שעד עכשיו רק אני עסוק בהשלמת החורים העמוקים שפערתי בחיי, ורק כשאני אסיים לעבוד עליהם אני אתחיל לחיות. מחשבות מעין אלה מנסות לקפוץ על כל הקופה, יכול להיות שלפעמים הם טובות, אבל לפעמים הם מסוכנות דווקא. הרב קוק באורות התשובה, למשל, כותב שההתחברות לרוחניות אשר איני יכול להכיל אותה תגרום לי להזניח את חי הנפש והגוף שלי, והתנגשות בין השניים תוביל לקריסה.
"

נראה לי אפשר להוסיף פה גם את המשפט: "תפסת מרובה לא תפסת".

למי שיש זמן וסבלנות אני מביא את הלינק לדיון היפה שבמסגרתו נכתבו השורות הללו. www.guardyoureyes.org/forumheb/index.php?topic=384.msg4389#msg4389

מנחם
תודה ושוב תודה על הדברים
שמחתי לפגוש אותך אתמול
האמת שכבר הספקתי לשכוח לגמרי את כל מה ששמענו אתמול
תודה על התזכורת

מנחם היקר
תודה על הפוסט
אני יודע שהכונה שלך היתה הפוכה ממה שאכתוב
אבל דוקא הפוסטים הללו מחזקים לי את המחשבה
ש12 הצעדים הם לא בשבילי
אינני מעונין לקחת על עצמי דברים שאינני מסוגל לעמוד בהם
והתוכנית קובעת כלום -כל החיים
לכן מי שמחזיק 2-30 שנים וצופה בפורנו -נקרא נפל וגרוע מזה
הוא  בטח מרגיש -איום ונורא דבר שיכול להוביל למפולת
כגודל הציפיה גודל האכזבה
לעומת זאת אם אני אצליח ליפול רק 5-10 פעמים בשנה
לא יהיה מאושר ממני
והאם לא זו המטרה הסופית של כל המאמץ הזה

תודה לך 'מנחם', גרמת לי לחשוב. אשתף מנסיוני במה שקראתי ממך -

אין כזה דבר 'קבוצת דגל', הקבוצה מורכבת מחברים ומאוירה, אם יושבים בקבוצה כמה 'שיכורים' והם נותנים את הטון, זה יורגש באוירה. ולא משנה כמה הקבוצה הזו 'נחשבת'. זו סיבת הנוהג שהחברים החולקים ראשונים יהיו מפוכחים.

כל הכבוד למי ששיתף על חולשותיו. לא קל לעשות זאת, במיוחד לבעלי פוזה שכמותינו. אולם חשוב לזכור שהיה עדיף לאין ערך שהשיתוף יהיה על רצון לא ממומש. מי שחי חיים רוחניים צובר ניצחון גובר והלך על תאווה. מי שלא, נסוג. 

על החברים 'הותיקים' (מה זו השטות הזו, ותיק בתאווה כן, בהחלמה? לא. הרי זה כל יום מחדש. ובטח למי שמועד קבוע) לדעת לחלוק באופן הנכון (הספר הלבן עמ' 53) בכדי שבדבוריהם לא יתנו לגיטימציה למעידה.

הגיע הזמן לומר ברורות - יש להיות נקי ויש להיות מפוכח. לא כל מי שדובר את השפה של התוכנית וידע לעשות 'העתק הדבק' ממה שהספונסר שלו אמר לו הוא איש מחלים, בטח שאינו 'ותיק'. ההחלמה ניבטת ממעשים. מי ששב ואומר שמעד, ראוי לחום, לחיבוק, ואפילו הערכה.

כדאי להודות עימו לכח העליון שנתן לו אומץ, אבל עם כל הכבוד זו לא השאיפה שלי. ניתן לחיות בלי זה. לי זה לא מספיק. אני חפץ בשחרור הטוב שקיים. תרבות ההחלמה בחו"ל שונה. לא הייתי בקבוצות מחוץ לישראל אבל פגשתי חברים משם ואני מכיר כאלו מכאן שהיו בקבוצות שם.

אפשר אחרת.

התייחסות קצרה גם למסקנת הביניים שלך דורון היקר, 'לא יהיה מאושר ממני', מסופקני, הרי אתה סובל בכל התקפה, כל 'שיזול' כמו שאתה קורה לו ממסטל אותך מרחיק אותך מעצמך ומהקרובים לך, האם לא תסבול פחות אם תשזל נניח רק פעם בשנה, הרי וודאי תהיה מאושר משנה שתשזל בה חמש פעמים..

אין ביננו ויכוח, אני בא רק לומר שנכון הוא שרף השאיפה עלול להגדיר את סף התסכול, אבל זו לא סיבה מספקת להנמיך את השאיפה, יש יכולת להרים את התסכול (פעולות של ויתור- כניעה, אלא מה)ובכל מקרה בשביל זה יש לנו את הכלי היומי - התמקדות בכאן ועכשיו, רק להיום..

בהחלמה.

מנחם היקר,

ישנו ספרון של SA ובו מאמר של הארווי, שכאשר כתב את הדברים היה נקי כעשרים שנה, והוא מתייחס לכל הענין הזה של צפיית פורנו בעת החלמה, האם זה נחשב לנפילה או לא. הוא לא רוצה לקבוע דברים ברורים אבל הוא מאוד כואב את הגישה הזאת שכאילו אפשר להמשיך לצפות פורנו ולהישאר נקיים.

יתירה מזו, שמעתי הקלטה מהכנס העולמי של SA (לחברים בחו"ל - רשמו ביומן, זה בחודש הבא בבולטימור). חבר שנקי הרבה שנים מתאר שיחה עם newcomer (אדם שהגיע לפגישה הראשונה בSA). הסיבה להגעתו היתה רק בגלל צפיה בפורנו, והנה הוא שומע שיתוף כפי שתיארת על חבר שמצד אחד מצהיר "בחסד אלוקים נקי מליון שנים" ומיד אחר כך משתף שהוא צפה בפורנו. החבר החדש עזב את SA בטריקת דלת כי הוא ראה שהתכנית "לא עובדת".

לא הייתי בקבוצה שלך ואני לא מכיר את הפרטים. אני יכול לשתף מנסיוני. נכון, יש מעידות ואנחנו לא קבלני הצלחה, אבל הרעיון הוא ניצחון גובר והולך על התאווה. במשך 17 החודשים שלי כאן היו לי פעמיים מעידות שבהן כמעט התרסקתי (וזה כתוצאה ישירה וברורה מכך שלא עשיתי את הצעדים), אבל במשך כל יום ויום חוץ מכך, לא צפיתי בפורנו ולא חזרתי לשאר דפוסי הנפילות הישנים שלי.

התאווה מלווה אותי ותמשיך ללוות אותי עד הקבר, אבל כל יום שאעשה את הצעדים למיטב יכולתי - אקבל פטור מהאובססיה, ולא אהיה מוכרח להשתמש. אם בכל זאת אחליט להשתמש רק כי "בא לי" - זה כבר ענין אחר.

כל הכבוד לך.
הלוואי שלי היה את הכח לטרוק בזמן

אני חושב עכשיו, אולי בעצם דברים שאנחנו שומעים בפגישות יכולים גם לפגוע בהחלמה שלנו, עם או בלי קשר למה שאני מתאר כאן. וזה מפחיד קצת.

אני הולך למצוא החלמה ואולי בעצם למרות שאני מאד רוצה החלמה בגלל שאני נמצא עם חולים אני מקבל גם מחלה.

אם זה באמת נכון זה נשמע מאיים. האם יכול להיות שחברים היו נשארים נקיים לולא השתתפו בקבוצות מסוימות ושמעו דברים מסוימים? (כמובן שנקיות היא מתנה ובכל זאת אנו עושים כלי).

אני חושב שאסירות תודה שהוא בעל ניסיון כותב זאת באופן חד משמעי בתגובה שלו לדבריי:

"על החברים 'הותיקים' (מה זו השטות הזו, ותיק בתאווה כן, בהחלמה? לא. הרי זה כל יום מחדש. ובטח למי שמועד קבוע) לדעת לחלוק באופן הנכון (הספר הלבן עמ' 53) בכדי שבדבוריהם לא יתנו לגיטימציה למעידה."

כנראה שגם על החברים החדשים לדעת כיצד להתייחס לחלוקות של הותיקים באופן הנכון כדי לא לקבל לגיטימציה לנפילה.

אני חייב לשתף שהדובר הנ"ל לא היה היחיד, היו שם עוד כמה וכמה שדיברו על צפייה ממושכת בפורנוגרפיה כמשהו שהם לא תופסים אותו כפוגע בניקיונם. עכשיו כשאני חושב על זה, אני יכול לומר בבירור שלמרות שאני לא מתכנן לצפות בפורנוגרפיה, בכל זאת בעקבות ההשתתפות בקבוצה זה הפך לפחות פוגע בנקיות בעיני מכפי שתפסתי את זה קודם.

מנחם היקר,

אלוקים מדבר אלינו בהרבה דרכים ואחת הדרכים שאני מכיר היא דרך אנשים. לפעמים אני שומע מישהו ולומד מזה איך אני רוצה להיות ולפעמים ההיפך - איך אני לא רוצה להיות.

הנקיות שאני רוצה היא לא "נקיות" פלוס צפיה בפורנו שעות (דבר שיביא אותי בוודאות גמורה הישר אל הגיהנום), אלא נקיות כפי שהיא מוגדרת על ידי SA: ניצחון גובר והולך על התאווה.

אכן 'תפסת' את הנקודה שבדברי, אל דאגה המטוטלת בנוגע להחלמה בכלל ולקבוצות בפרט תנוע לך כהוגן בין שייכות מיוחדת לדחיה מוחלטת... תמשיך לצעוד את שלך. תשאר על הכביש ותגיע לאיזון בעזרת הכח העליון.

על עצמי למדתי שיש קבוצות שאי אפשר בלעדיהן ויש כאלו שאי אפשר איתן.. נזכור רק שיש מי שמנהל גם את הקבוצות האלה.

אני הפסקתי ממזמן להתרגש מימי נקיון רבים, אני משתדל להקשיב למה שאני שומע ממה שהבנאדם אומר היום. עכשיו לא נאמר לי בספרות ומי יתן מצאת אותו לפני המון זמן... החבר'ה האלה ידעו על מה הם מדברים כשכתבו מי יתן ותמצא אותו עכשיו.

וכן, זו מהות החשיבות של 'להעמיד עקרונות לפני אישיות'.

כל התגובות הלא נעימות הוסרו
בבקשה להחזיר את הדיון
למסלולו

אשוב כעת להגיב מקוה שתגובתי לא תיפגע באף אחד

אני יודע מניסיוני שכשאני מצפה לראות שהתכנית מצליחה במאת האחוזים ולא מסכים לקבל שיש מעידות בדרך של ההחלמה אני מתאכזב לראות שה לא כך כי מה לעשות שיש רק מעט מאד מאד  כאלו שלא מעדו אפילו מעידה קטנה במהלך השנים שלהם בניקיון. אם אני מבין שהמטרה היא לקבל חופש ולא להשיג הישג של ניקיון של הרבה מאד שנים אז אני מבין שגם אם יש מעידה היא אמנם פוגמת בהילה של הניקיון היא פוגמת בהילה שיש לי לאישיות של המחלים שאני מצפה לראות בו סוג של קדוש ומצליחן בהחלמה אבל היא בהחלט לא פוגמת בחופש שיש לו אם היא מעידה חד פעמית
חשוב לי לדעת ולקבל את זה שייתכנו מעידות כדי שלא אאבד תקוה כשאני נפגש במעידות שלי או של אחרים.
אני באופן אישי מקבל כוח מחלוקה של חבר שחולק על מעידה חד פעמית כי אני מבין שאני כמוהו יש לי ולו טעויות הוא לא נראה לי מישהו אחר ממני ואם הוא מצליח לקבל חופש ב99.9 אחוז מהזמן אני גם יכול לקבל את החופש הזה ולא רק זה אלא אם חבר חולק על מעידה בשבילי זה חשוב כי זה עוזר לי לקבל את זה שזה באמת מחלה אני גם יודע לקבל את המעידה שתהיה לי אם היא תהיה בפורפורציה נכונה ולא ככשלון כי מעידה בהחלמה היא לא כשלון בדיוק כמו שאם אני מחלים זו לא הצלחה שלי כי אם אתייחס למעידה ככשלון אישי אמשיך בגישה הישנה שלי כשכל פעם שמעדתי הוכחתי לעצמי שוב שאני כשלון מהלך שזה בעצמו גרם לי להמשיך ליפול בהחלמה אני מבין שלא בריא לי להתייחס למעידות שלי ככשלונות שגורמות לי ליפול אני צריך לקבל את זה שאני חולה ולחולה יש התפרצויות של חולי.
כמובן שאם זה חוזר על עצמו כל הזמן אני צריך להבין שאני לא לוקח את התרופה בצורה הנכונה אבל אם זה מעידה פעם ב.. מבחינתי זה בסדר. בפרט כשאני רואה שרוב אלו שמחלימים זה קורה להם שיש להם מעידונת פה ושם ובלבד שיש להם נצחון גובר והולך והמעידות שלהם פוחתות יותר ויותר.
כמובן שיש כאלו שהצליחו שאין להם בכלל מעידות אבל אם אקבל תקוה רק מהם אני יהיה במצב לא טוב כי רובם של החברים הוא שיש מעידות קטנות פה ושם חשוב לי לתת לעצמי תקוה מכמות גדולה יותר של חברים.

תודה חבר על הדברים.

הנסיון שלי הוכיח שהשיתופים שהכי נגענו באנשים היו אלו שבהן חלקתי חולשות שלי, בין אם זה חולשות מול פגמי אופי ובין אם זה חולשות מול התאווה. הגעתי לכנס של שמור עיניך שהיה בארץ ושיתפתי על מעידה רצינית מאוד שהיתה לי בדיוק יום אחרי שסיימתי שנה נקיה, ואני יודע שגם השיתוף הזה וגם הפוסטים שכתבתי על כך היו אלו שנתנו הרבה נסיון כח ותקווה לחברים אחרים.

יחד עם זה, יש הבדל גדול איך משתפים ומה משתפים. כאשר אני משתף שמעדתי וכמעט הלכתי לעזאזל ובחסד אלוקים נשארתי נקי, השיתוף שלי הוא מתוך כאב וחולשה. לעומת זאת יכולתי לשתף את אותם דברים באופן אחר לגמרי: אני נקי וממשיך למעוד.

לדידי ההבדל הוא ברור (והאופן בו הבנתי את הדברים שכתבת מנחם הוא שהשיתופים היו באופן השני - לא על הנס שהיה למרות הצפיה בפורנו אלא על כך ש"ניתן" לצפות בפורנו ולהישאר נקי, שזה שיתוף מסוכן מאוד עבורי).

יובהר: אני לא עוסק באישיות של אנשים, אני עוסק במה שעובד עבורי.

חושב היקר
איזה גישה נפלאה
כמעט עושה לי חשק להתחיל לצעוד