תכנית ההחלמה מהתמכרויות באה לעולם דוקא באמצעות האלכוהוליסטים, ומשם היא שוכפלה די במהירות גם למכורים לסמים כמובן ואז לעוד עשרות סוגי התמכרויות, כאשר כולם עושים את הצעדים באותו אופן בדיוק. הספר הגדול (ספר הבסיס לתכנית הצעדים) נכתב במקורו על אלכוהול כמובן, ובכל הקבוצות השונות קוראים אותו מתוך המהדורה המקורית שיוצאת לאור על ידי AA (אלכוהוליסטים אנונימיים) כאשר המילה אלכוהול מוחלפת בסוג ההתמכרות בו עוסקת הקבוצה, אך מלבד זאת הספר כולו נותר מתאים לכל סוגי ההתמכרויות השונים.
ובכל זאת, ישנם מאפיינים שונים לכל התמכרות, ולכן ישנה ספרות עניפה נוספת לכל קבוצה. לא דומה המכור לאלכוהול ברמת הסיכון הפיזי לחייו, למכור למין ולתאווה ברמת הבושה והאשמה וכן הלאה וכן הלאה. הצד השווה שבכולם הוא שההתמכרות היא אותה התמכרות אבל הפרטים יכולים להשתנות.
בדרך כלל אנחנו עוסקים בצד השווה שבין סוגי ההתמכרויות, אבל הפעם אני רוצה להדגיש דוקא נקודה המבדילה אותנו מההתמכרות המפורסמת - האלכוהול. חובה עליי לציין שמעולם לא הייתי מכור לאלכוהול וגם לא השתתפתי בקבוצות של אלכוהוליסטים אבל כן ראיתי הרצאות של חברי AA ודיברתי עם חבר שהשתתף בקבוצות וגם היה לו ספונסר אלכוהוליסט, ומעל הכל - קראתי כמובן הרבה ספרות של אלכוהוליסטים - ועדיין כדאי לקחת את הדברים בערבון מוגבל.
לעניות דעתי, העיוות הנפשי שנגרם כתוצאה מהתמכרות למין ולתאווה הוא חמור הרבה יותר מזה הנגרם כתוצאה מהתמכרות לאלכוהול או סמים. לא לחינם יש רק סוג קבוצה אחת לכל המכורים לאלכוהול, אבל יש המון סוגי קבוצות למכורים למין. כל קבוצה בטוחה שיש לה את המפתח היחיד אל החופש, וכל קבוצה חולקת על השניה וטוענת שהיא לא מבינה בכלל מהי ההתמכרות ואיך צריך להגדיר את הנקיון וכן הלאה.
האלכוהוליסט אמנם עומד בפני הרס פיזי של גופו באם ימשיך לשתות, אך הסקסוהוליסט עומד בפני הרס של נפשו באם ימשיך להתאוות - ולא ברור מה גרוע ממה. המקום בו המחלה שלי הוא בנקודה הכי פנימית שיש לי, המקום בו אני אמור להתחבר - הופך לשדה הניתוק הגדול ביותר עבורי, מה שמחולל שמות בנפשי. לדוגמא הענין של ספונסר (מאמן בתכנית) הוא דבר שבקבוצות AA מומלץ לתקופת הבראשית בתכנית, אבל לאחר מכן אין צורך בו (כך נכתבו הדברים בחוברת "לחיות בפיכחון"), אבל אצלנו הסקסוהוליסטים ספונסר זה עבודה לכל החיים וגם חברים שנקיים עשרות שנים עדיין ממשיכים לעבוד עם ספונסר.
ברור שגם אלכוהוליסט הוא לא יצור מידי חברתי ונחמד כאשר הוא שותה, אבל אצלי המחלה היא היא הבידוד והניתוק ולא רק תוצאה מכך. לא לחינם מתחיל הספר הלבן (ספר הבסיס לתכנית הגמילה מתאווה) בכך ש"הרגשתנו הפנימית מעולם לא תאמה את מה שראינו בחיצוניות אצל אחרים". זה לא תוצאה של ההתמכרות אלא מאפיין ומרכיב מרכזי של ההתמכרות עצמה.
לכן אין פלא כאשר כאן יותר מכל מקום אחר ישנם חברים (ואני בתוכם כמובן) שנפגעים, מתמלאים טינות ובכלל לוקחים דברים בצורה אישית ורגשית מאוד. זאת המחלה שלי.
