שלום חברים !
אני קורא קצת בספר הלבן וגם בפורום ועלו לי  שאלות . אקדים ואומר אני יודע שזה לא תוכנית של "למה" אלא של "איך" אבל הרשו לי לרגע להבין כמה דברים ואולי שאלות אלו ייטיבו עם עוד כמה אנשים
א. הבנתי שהתאווה היא לא הבעיה שלי  אלא היא התוצאה של דפוסי החשיבה שלי-הטינות שאני שומר לאנשים ,הרגשות של רגשי נחיתות וירידה עצמית ,הרגשות של פחד ובדידות אותם הרגשות שהפכו לחברים הכי טובים שלי
אבל עדיין קשה לי קצת, נושא הביטחון העצמי או רגשות נחיתות והרגשת תלות אלו נושאים שכיחים מאוד, כול עולם הפסיכולוגיה עוסק בפחדים ,בחרדות, בחוסר שקט ואלפי אנשים הולכים לפסיכולוגים , הרי כול נער מתייעץ על איך "לעלות את הביטחון העצמי שלו" וכמה הוא מרגיש נחות כלפי חבר שמקבל  100 במבחן והוא לא , אז מה השוני ביני לביניהם , למה אותנו הפגמים האלו הובילו  אותי להיות מכור לתאווה והם נשארו עם בעיות רגשיות שלא סחפו אותם להיות מכורים?
ב. למה הנקיות קשורה בהכרח לרמת החרדה והתפקוד שלי , רשום בספר הגדול בסיפור של "רופא אלכוהוליסט מתמכר" שברגע שהוא נשאר נקי המון בעיות של בדידות וחרדה ירדו לו  מה הקשר בין זה שאני נקי לבין זה שאין לי חרדות ?


תודה רבה

טומט היקר אנסה לענות כפי קט שכלי והבנתי.

1. בספרות המשילו אותנו לאלרגים לתאווה. ולכן באותו מקום שכולם מפחדים וכו' והם מתמודדים עם התחושות. אנחנו מיד ברחנו לתוך עולם הפנטזיה והתאווה. וכך התרגלנו לברוח לתאווה כל פעם בעת צרה במקום להתמודד ולהתפתח רגשית ונפשית. ולכן האחרים התפתחו ואנחנו לא.
2. ממילא. כשנהיה מפוכחים ונפסיק לברוח לתאווה יצוצו שוב ויעלו כל פגמי האופי הפחדים והחרדות. ואז נהיה חייבים להתמודד מולן ולגדול מתוכם. נתפתח רגשית ונלמד לחיות עם זה.
ולכן הגמילה מתאווה נותנת פלטפורמה לתיקון פגמי האופי שלנו.

למכורים התהליך הזה הוא כמעט בלתי אפשרי. כי זה כבר מובנה כל כך עמוק אצלנו. נדמה שזה התאחד עם חוש ההשרדות וכח הרצון לחיות. לכן במקום הבלתי אפשרי הזה אנחנו צריכים את הכל יכול.

ולזכור שאנחנו אלרגים. ותמיד גם אחרי עשר שנות נקיות נוכל בקלות יתר ליפול למלכודת הדבש - הבריחה לתאווה.

שנהיה נקיים. מפוכחים. שלוים. ושמחים.