גם בספרות וגם מחברים ותיקים שמעתי כמה פעמים, שככל שעובר הזמן בתוכנית ההחלמה נהיית קשה יותר. הם הסבירו את זה שככל שאני מתקדם כך הרגישות שלי גוברת. אני נהיה רגיש יותר למעשי, לפגמי, לזולתי. וככל שאני מרגיש יותר, כך אני שם לב שיש לי דברים רבים יותר לתקן.
אבל לא ממש הצלחתי להבין את הדברים. היה לי ברור בצורה פשוטה שככל שאני מתקדם בתוכנית כך האובססיה שלי תפחת. והיו לי גם הוכחות מעצמי, שהרי תמיד אחרי שבוע נקיות אני מרגיש הרבה יותר רגוע ושליו מול התאווה. למעשה אני בטוח שהיא ממש התייאשה ממני, ואם כך זה אצלי אחרי שבוע, אז אצל הותיקים שנקיים כבר כמה שנים ודאי שחלק עיקרי מהאובססיה שלהם כבר עזבה אותם. אם כך למה הם אומרים שמיום ליום ההתמודדות רק הולכת ונהיית קשה?
באיזה שהוא מקום אני מבין שזה כוחה של ההכחשה. אתמול הייתי בקבוצה והיו שם כמה חברים ותיקים עם תקופת נקיון ארוכה ששיתפו בעובר עליהם. היה לי קשה מאוד לקבל את השיתופים שלהם, היה לי גם קשה להבין את הצורך שלהם בהשתתפות בקבוצה. ניסיתי לדמיין את עצמי בעוד כמה שנים, ודי נחרדתי מהמחשבה הזאת. האם גם אני בעוד חמש שנים יאלץ להשתתף כך בקבוצות ולשתף על העובר עלי. קשה היה לי להאמין לחבר שסיפר שאם הוא לא היה בא היום לקבוצה ומשתף הוא היה נופל. זה הרי לא הגיוני, ברור שאני הרי יחלים יום אחד. אם אחרי 20 יום שאני נקי התאווה כבר שחררה אותי לגמרי, בעוד חמש שנים בשביל להזכר במושג הזה תאווה אני יאלץ לנער את האבק מהארכיון... מה לא ככה?
ואני מאמין שהמחשבה הזאת עוברת גם בראשם של עוד חברים יקרים שנמצאים בקבוצות ושומעים את השיתופים. אח ההכחשה..
לאחרונה יצא לי לשוחח עם כמה חברים חדשים. ראיתי את הברק בעיניהם, שמעתי את ההתלהבות בקולם, את השמחה שלהם במציאת התוכנית המצילת חיים הזאת, את התדהמה בכמה שמה שכתוב בספרות משקף את הלך התנהגותינו. והרבה התלהבות בעקבות גילויו המחודש של אלוקים 'כפי שאנו מבינים אותו'. האמת היא שאני מאוד שמח בשמחתם, גם בשמחתי. אני אסיר תודה לאלוקים על התוכנית המדהימה הזאת, תוכנית פשוטה לאנשים מורכבים.. אבל אני ממש מגלה אצלם את דפוס ההתנהגות שלי. גם אני התלהבתי מאוד ממציאת התוכנית, גם אני אחרי תקופה של נקיון כבר בטוח שכבשתי את האוורסט. שזהו, אני כבר לא מכור. שמצאתי את הפתרון שלי להביס את התאווה, ועכשיו אפשר קצת להרגע ולנוח על זרי הדפנה.
אני יכול למצוא את עצמי מטיף מוסר לחברים על זה שאם התוכנית לא עוזרת להם, כנראה שהם לא מוכנים מספיק להכניס את אלוקים לחיים שלהם. אבל אני?
מצחיק שכמותי. בקושי הסכמתי לא בכוחי בכלל להכניס אותו היום. ומי אמר שאני יסכים להכניס אותו מחר?. כמובן שהתוכנית שלנו היא רק להיום. אבל רק להיום הכוונה היא: רק להיום אני נקי, ואני לא יודע מה יהיה מחר, ולא משנה מה היה אתמול. רק להיום אני מתמודד, רק להיום אני מוותר. רק בשביל היום, לא בשביל מחר. אבל אני בטוח מבחינתי שזהו עברתי את זה. חתיכת הכחשה.
ואני מנסה לבחון, אני נמצא בתוכנית בערך חמשה חודשים. וכי היום היה לי יותר קל מאתמול? ודאי שלא. אם כבר היום המצב הרבה יותר מורכב מאשר אתמול, כי מאתמול ועד היום למדתי עוד משהו על הפגמי אופי שלי. גיליתי אצלי עוד רגישות שאני צריך לעבוד עליה. נכנסתי עוד רובד אחד אל נבכי מסתרי נפשי..
נכון, אולי פה ושם יהיו דברים שבהם האובססיה שלי תפחת. אבל לעולם. כן, לעולם תהיה לי עבודה מול עצמי וחסרונותי. ולעולם אם אני לא יעשה את העבודה העצמית היום יומית אני יפול. זה לא שהאובססיה מתגברת עם הזמן ולכן נהיה לי קשה יותר. אלא שעם הזמן אני מגלה אט אט את פניה האמיתיים של ההתמכרות שלי. וככל שעובר הזמן אני מגלה כמה פנים לה. כמו שחבר סיפר שבפעם הראשונה שהוא עשה את צעדים 4-10 הוא מצא פחות מעשר אנשים שהוא צריך לעשות עליהם את הצעדים. אבל בפעם השניה הוא כבר מצא כמה עשרות. מהסיבה שבפעם השניה הוא היה הרבה יותר מודע לעצמו ולדקויות שמרכיבות את תהליך ההחלמה.
זו הסיבה שככל שהזמן גובר נהיה לנו יותר קשה. לא כי אנחנו קטֳנים, אלא כי אנחנו גדֵלים.
אלי תן בי את התבונה להבין, שגם אני כל יום מחדש, חוזר להיות חבר חדש.
אמן
