חן חן לך
, הגעת לשלב שבו מתחילים לזהות עד כמה המחלה ערמומית ...
זה לא עובר זה גם לא יעבור צריך ללמוד לחיות עם זה .
אני גם חשבתי לתומי אחרי תקופה ארוכה מאד מאד של נקיות שהתאווה עזבה אותי והתחלתי לאט לאט לאכול את הלוקש הזה שבאמת אני בריא וזהו אין יותר תאווה ... , אני לא יכול לעצור את הצחוק המתגלגל הזה עכשיו שעולה ממני איזה טיפש הייתי לחשוב כך.
מה העצה ? נראה לי שיש פה רבים וטובים ממני בפורום שיכולים לייעץ לך כל מני עצות על כל מני צעדים ופעולות ...
אצלי מה שעובד זה למצוא זמן כל יום (עדיף בתחילת היום) ולייחד את הזמן הזה ע"מ לעשות חשבון עד כמה המחלה הזאת קשה עד לאן אפשר ליפול ולא לשכוח מה היה אתמול- עוזר לי מאד לצייר לעצמי בראש את הרגעים המבישים שהיו לי ולא להדחיק אותם .
לי זה עוזר... (לפחות עד הנפילה הבאה ) .
בכל מקרה אני חושב שאם אתה מחליט לוותר על הפורום אתה חייב למצוא לעצמך סוג של מסגרת שתזכיר לך באופן יומי שאתה חולה ובאיזה מחלה אתה חולה לאן אפשר ליפול וכו' ....
הקב' הטלפוניות , או שותף לתהליך בתוכל לשוחח איתו בנושא הזה כל יום אחלה של אלטרנטיבות לפורום נראה לי.
בהצלחה .