לא ניתן להיות בתוך תהליך של החלמה ללא עקביות, זו העובדה הברורה בחיי מכור רבים. יציבות היא מצרך די נדיר, יש אמנם כאלו שמצליחים עדיין בעזרת כח רצון אדיר לתחזק את היום יום שלהם, מתנהלים איכשהו בתוך מערכות החיים, אך גם אלו, כדאי שישאלו עצמם, כמה הם היו יכולים לעמוד בעקביות מול התאווה, גם שם סביר שהיתה עקביות.. בשימוש..

אני לא מחדש כלום, זהו החלק השני של הצעד הראשון – חיינו הפכו לבלתי ניתנים לניהול – תראו לי מנהל לא עקבי, ואראה לכם עסק כושל בדרך לפשיטת רגל. אין הרבה עובדים שיזהו הססנות של מעסיק ולא ינצלו אותה לטובתם. בטח אם הם מכורים שחיבתם הברורה לדאגה למען רווחתם וטובתם של שאר בני האנוש ידועה ומפורסמת... 

יופי, הבנו, כדאי להיות עקבי. אבל יש עוד דברים שכדאי שיהיו ונעשה אותם. לדוגמא, עשרות אלפי דולרים המפוזרים בגמחי"ם השונים, לא הם לא שלי, 'כדאי' לי להחזיר אותם. אני פשוט לא מסוגל לעשות זאת. זה גדול עלי. כל מגלגל חובות המכבד עצמו יודע שכדי להפסיק לגלגל 'כדאי' לו לעשות משהו לקראת שינוי. אפילו קטן. אירגון מחדש שיקטין את היקף ההוצאות ויגדיל את ההכנסות. חשוב לא פחות להפסיק לקחת הלוואות יותר מה שנצרך לאותו זמן. זו הדרך הבטוחה להגדיל את סך החובות כולם. אין סיכוי שהכסף הנותר ישאר לעת מצוא. זה עניין של זמן עד שימצא ההכרח להוצאה הבאה..

טוב, האנולגיה אלינו די ברורה, הגיע הזמן לתכל'ס – הגישה לאשתי, ילדי, לבוס שלי, לעמיתים לעבודה או לנהג המונית לא תשתנה ביום שבוע או חודש,  אבל משהו בכיוון אני יכול 'וכדאי' לי לעשות. אחרי שאתפלל לשלווה, אקבל את המצב בו אני נמצא, אמשיך להתפלל לאומץ ואף לתבונה שאבחין בפעולה הנכון לעשייה.. אתייעץ ואגש לביצוע. זו לא תוכנית 'הכל דיבורים', זו מסגרת של פעולות. קטנות. אך פעולות. משהו שיזכיר לי מדי יום  (אפשר כמה פעמים ביום)  מהו רצוני האמיתי.

אכתוב מעט על מה שעזר לי ולחברי,

אני לא יוצא מהבית כבר יותר מתשע שנים, בלי תוכנית מסודרת וידועה מה אני הולך לעשות בכל רגע נתון. כן, אני כבר לא ספוטני, מה לעשות הספונטניות חיסלה אותי. הלכתי לקנות סיגריות. באמת. ומצאתי את עצמי בגיהנום. ולכן, על כל שינוי מהמסלול המקורי, מוצדק ושאינו, גדול כקטן, אני מרים את הטלפון.משתף, לא נשאר לבד. מה גורם לי להרים אותו? הכח העליון. ביקשתי. התחננתי. הבטחתי שאם הוא יעזור לי, זה ישתלם לו.. אספר על עזרתו לבניו האחרים. אפנה מהזמן שברשותי, בעבור ילדיו. נכון להיום אני משתדל לקיים את חלקי (בעקביות) והוא את חלקו.

אז למה אתה קורא לעקביות מתנה? כי הפעולה הזו מנוגדת להגיון שלי. ברגע נתון, אני משכנע שטלפון עכשיו הוא הדבר האידיוטי והמיותר ביותר לעשייה, הרי אני נקי מלאן ת'לפים אלפמאות זמן, בטח לא יקרה לי כלום, השתחררתי כבר מהאובססיה, רק אראה מה יש שם.. אך לא, קיבלתי מתנה, בחסד הכח העליון, המחשבות נשארות מחשבות, והפעולות נעשות. העקביות עדיין עימי.

אפשר להרחיב עוד, יש לי חברים, שהקושי שלהם עם הטלפון הכריח אותם לעשות פעולות פשוטות יותר על מנת לרכוש את העקביות, אתן 2 דוגמאות - אדם ששנים לא לבש ציצית בגלל שחש שהיא משמינה אותו, הפעולה הנכונה לקראת השינוי המיוחל היתה ללובשה למרות תחושת ההשמנה.. אני מכיר איש שקיבל על עצמו להקפיד לצחצח שיניים לפני השינה.. כן, ההתרסה נגד אמא שלו, גרמה לו להזניח את צחצוח שיניו, זה נשמע דבילי לחלוטין, אבל לא. כך הוא בחר להכניס את הכח העליוןלחייו, והוא יכול להיכנס לחיינו דרך כל דבר, ארוע, פעולה, עלינו לאפשר זאת.

לסיום מי שמתרגל פעולה אחת קטנה עבור השינוי שלו למעשה התחיל אותו..
שנהיה עקביים.
בהחלמה.   

אסירות היקר
כל פעם מחדש אני מגלה
שלהיות פה בפורום גובל במזוכיזם
אתה מגלה דברים כואבים ואתה אוהב את זה

חוסר עקביות -בעיה גדולה אצלי
אבל מתחלק ל 2
דברים שאני אוהב (או מכור ) אני מאוד עיקבי
דברים שאני לא אוהב -אני עיקבי רק בדבר אחד
בחוסר העיקביות בהם

נ.ב
ענק התיאור של המכורים הדואגים לטובת הכלל

תודה דורון, האמת שבתחילה לא אהבתי לראות את זה בכלל, כאב לי מאוד לראות שרוב חיי הבוגרים התעסקתי בשטויות ושיש לי אישיות לא מפותחת, בהמשך היה לי באמת יותר קל, למדתי לקבל את עצמי, ויותר חשוב מכך, למדתי להתעסק במה שכן יש לי, ובמה שאני מעוניין להשיג..

ובמילים הפשוטות של תפילת המכורים, בהתחלה רוב הזמן ביקשתי בתפילותי שלווה, ככל שהתקדמתי בהחלמה המשקל של התפילות שלי עבר אל בקשת האומץ והתבונה.. 

תודה על פוסט נפלא.

כואב לי קצת לראות שרוב החברים לא מתחברים לדברים, אבל אני מקווה שעם הנקיון זה יגיע. די ברור שבמבט מבחוץ זה ייראה סתם מזוכים או אפילו לא מזוכים אלא שיעמום גדול (שלא לדבר על השאלה מה הקשר אליי), אבל עבודת הצעדים לא רק משחררת אותנו מהכפייתיות והאובססיה אלא נותנת לנו אופק אחר בחיים.

סוד אהוב, תודה. אני סבור מעט אחרת, נכון באמת שישנם פוסטים 'כבדים' יותר, כאלו שלוקח יותר זמן לעכל ולהכיל, כי הם עוסקים יותר בצעדים המתקדמים ולא תמיד אנשים יודעים איך ומה לכתוב. מספר צפיות או תגובות יחסית אינו מעיד בהכרח על תועלת מופחתת, אני מאמין שזה מחלחל.. 

מים שקטים חודרים עמוק..

אוהב.

אני לא יודע לומר מה נכון ומה לא נכון, אבל חבר העיר את תשומת ליבי לכך שלאחרונה כתבתי מספר פעמים על הנקודה הזאת שכאילו הצעדים המתקדמים לא מעניינים כמו הצעדים הראשונים - מה שהדליק אצלי נורה אדומה.

שוב: יתכן שאתה צודק ויתכן שהתגובה שלי כאן היא זו שחסמה את הדרך לחברים נוספים להגיב כי הם האמינו לי, ויתכן גם שבאמת זה פשוט פוסט "כבד" יותר.

כך או כך - נראה שעדיף לי באמת שלא לכתוב דברים כאלו ובמקום זה להמשיך ולחלוק מנסיון כח ותקווה.

ונקודה אחרונה - הייתי שמח לקרוא מה דעתם של חברים אחרים כאן בנוגע לכך.

תודה סוד, שגרמת לי לקרוא את הפוסט בעיון, בדרך כלל אני רק 'משתדל' לקרוא, בגלל מה שכתבת הכרחתי את עצמי לקרוא בעיון עד הסוף.

ותודה לאסירותודה על העלאת הדברים.

האמת, יש משהו אחד שאני כן עיקבי בו. וזה, לא להיות עיקבי. אני מקצוען בלהתחיל דברים ולהפסיק מיד, או להמשיך קצת ולא לסיים.
קראתי את הפוסט, וראיתי בו את עצמי בכל פיסקה.

בשעת ערב, יצאתי לקנות כמה דברים ש'נראה לי' שאני צריך, איכשהו בחנות גיליתי עוד כמה דברים שאני 'צריך' אולי פריט אחד ממה שקניתי היה מתוכנן מראש...
כל הסיבוב הזה גרם לי לבילבול גדול, גם ההסתובבות ברחוב, וגם הבילבול עם עצמי בקניות, מה אני צריך ומה לא, מה אני רוצה ומה אני חייב.

אם רק היה לי חבר להתקשר אליו.. כן. זו כרגע הההבעיה שלי, להרים טלפון לחבר. לא מסוגל. ה' תעזור לי.

תודה אסירות.
האמת,  יש פוסטים שקשה להגיב עליהם. לא דוקא בגלל בכובד או החיבור,
אלא כיוון שפשוט אין מה להוסיף.
אני אישית קראתי, התחברתי למסר, ברור לי שצריך החיים עקביות.
מה אענה ומה אומר?
סתם תגובות של צומי? עדיף שלא.
מטבע הדברים לפעמים יש פוסטים שהם הרמה להנחתה, וכאלה שהם סוף פסוק.

נו טוב,
תוך כדי אני נזכר בנושא צחצוח השיניים... כמה פעמים שמתי את זה כאינדיקציה האם אני יציב בתלם, או שאני מזייף בדרך ארץ קדמה...

מה אכתוב על עקביות? שאני לא עקבי? מפחד מעוד הלקאה עצמית.
אני קצת מסתפק האם הכותרת העבירה את חוד המסר.
כי להבנתי המסר הוא לצעוד כל יום ואפילו מילימטר אחד קדימה, העיקר שיהיו ביטויים מעשיים לניצחון ההולך וגובר. ואינני יודע אם זה התרגום המילולי של המילה עקביות.

סוד, אם כואב לי על משהו בפורום, חברים ותיקים לימדו אותי לזוז הצידה. הבעיה שזה נורא מסובך לזוז הצידה כשאתה מנהל הפורום ואמור להשתמש באישיות שלך כדי לנהל אותו בצורה המוצלחת ביותר. די מבלבל. מאחל לך את התבונה להבחין.

רציתי גם להצטרף לדברי האומרים שבסוף זה מחלחל.
אין ולא יהיו לנו שום כלים למדוד את 'הצלחת' הפוסט. ישנם כ400 אורחים שקוראים כל הזמן פוסטים מהעבר וההווה. מי יודע מה פגע בליבו של מי?

ולסיום, שנזכה למתנת העיקביות. זה מהרשימה של הדברים שברור לי שזה רק בכוחו ולא בכוחי.
תודה חברים. בשורות טובות.
לילה טוב

תודה לכולם. התחברתי מאוד עם מספר נקודות. חוסר-יציבות... הכסף לא ישמר "לעת-מצא".... הטלפון שהרמתי לחבר (שגם הזכיר לי מה רצוני האמיתי....) וניצלתי בנס....


רגע... את הציחצוח-שיניים כבר הזכרתי?

אז גם אני אגיב
אני מאוד התחברתי לדברים (בתוספת הנופך שהשמעת אתמול - אהבתי את משל הצל)

חוסר יציבות זה הדבר הכי יציב אצלי
עד שהגעתי להחלמה הייתי בטוח שאני אדם כ"כ מוצלח, עובדה, אני מתפקד בכ"כ הרבה דברים
עסוק מהבוקר עד הלילה
(כמובן בלי להכליל בזה את העיסוק בתאוה - שזה היה במשרה מלאה)
כשהגעתי לפה - שמתי לב שרוב העיסוקים היו פשוט כדי לברוח מא' לשני
לא הייתי יכול להיות יציב ועקבי בשום דבר - לכן לקחתי ע"ע עוד ועוד, ובשום דבר לא עמדתי בעקביות, הייתי דוחה ודוחה ודוחה, עד שכלו כל הקיצין, והגיע שעת חשבון, ואז באובססיביות הייתי מרביץ כמה שעות עבודה בשביל להדביק פערים, וכך חוזר חלילה.
בקיצור עומד בפרויקטים, אבל לא בפרויקט העקביות והיציבות.

לקחתי את הרעיון שהוצע להתחיל עם משהו קטנטן ולהתמיד בו, בשביל להרגיל את הנפש למידה זו, תודה.

לגבי הפוסטים 'הכבדים', לי אישית יש המון תועלת מעצם כתיבתם, ולו בשביל להבין ולהפנים, שהתכנית לא מסתימת בצעדים 1 2 3, ברמה השטחית שלהם, כפי שהבנתי אותם בכניסתי לתכנית, ולהבין שיש רבדים עמוקים יותר.
תודה

תודה רבה לכם, סוד הושיעה מתנת ורוצה לחיות. גם לי לפעמים אין מה להוסיף על פוסט 'עשוי' לגמרי. ולגבי כתיבתי האישית - אני כותב בשבילי, כתבתי מאמרים על החלמה עוד לפני שידעתי שיש את הפורום הנפלא הזה, אני פשוט אוהב את זה, אז לכל פוסט יש איש אחד לפחות  עם תועלת...

ולנתי היקר, אני מאמין לך שאתה חושב שאינך מסוגל. קח עצה בחינם, אם לא מתאים לך תתעלם - נסה לכתוב לעצמך את הסיבות שבגללן אתה חש שזה גדול עליך.. מהנסיון שלי, רובן המוחלט משוללות הגיון, אם תרצה להתכתב איתי בפרטי על זה אשמח להועיל.

בהחלמה.

תודה רבה.

ממש תיארת אותי.
אני כל הזמן מתחיל ואף פעם לא מסיים.
לא מסוגל לעשות דבר אחד וזהו, חייב להתפזר.

תודה לך שאני יכול לשים על זה פוקוס.

יום מחלים ומפוכח לכולנו.

אח יקר לדרך, אפשר, מצא משהו, אחד, קטן, אל תרפה ממנו ויהי מה, אתה תחוש בשינוי. בהחלמה.

לא הבנתי, מה שאתה מציע זה לקחת משהו אחד קטן שבאופי שלי או בפגמי אופי שלי אני לא עקבי בו, ולהתמיד בו בכל מחיר?
זה יכול לעזור לי לזוז קצת מהחוסר עקביות שלי?

אני יכול להזדהות עם זה שקשה לי העקביות וזה חלק מהמחלה, אני בורח ממחויבות מלפגוש את עצמי מלהתמודד עם הרגשות שלי וכו' וכו'.