[size=14pt]size=14pt]אני דתי מתחזק, רווק, עובד כפרסומאי בשיא החילוניות התל אביבית.יש לי בעיה קשה בנושא נשים. אני משקיע מאמצי על להימנע וללא הצלחה.
אני בכלל לא מבין איך בחור רווק אמור בכלל להתמודד עם צורך כ"כ בסיסי ומוטמע? זה אפילו מתחיל לנגוס באמונה: איך ניתן להגדיר משהו כרע ולאסור אותו, כשהוא כ"כ בסיסי כמו מזון, ושברמה הארצית (לא בעולמות עליונים) בכלל לא ניתן לראות מה באמת רע בו?
מה גם שבסביבתי כולם עושים מה שהם רוצים וחיים מצוין. אני הולך לשיעורי תורה ועדיין לא מצליח למצוא טעם בחיים עם ההתנזרות הזאת...[/size]

יש לציין רק שאני לא מדבר על צפייה בסרטים, הבעייתיות של זה דווקא ברורה לי מהרבה בחינות, ועל זה ב"ה אני כן מצליח להתגבר די בהצלחה (אם כי עדיין נכשל פה ושם). אני מדבר יותר על עולם המעשה, ביומיום, ברחוב, בעבודה, אני מרגיש כל היום כמו איזה וישר של רכב, להעיף את המבט מצד לצד, זה בכלל לא הגיוני!!! אני מנסה כל יום מחדש, ופשוט לא מצליח. ושלא נדבר על איסור להיות עם אישה אחרי כל מה שאתה סופג במהלך היום, זה לא טבעי, נקודה. אני בחור מרשים וההזדמנויות מאוד קורצות וזמינות, מה עושים??[/size]

שלום הראל וברוך הבא. ת'אמת, אני לא חושב שאפשר. כלומר, יש אנשים שיכולים. יש אנשים שכשהם רואים אשה הם רואים אותה קודם כל כאדם ולא כאובייקט מיני. אני לא יכול. שאלתי את עצמי את השאלה שלך אלפי פעמים, ולמען האמת היא גרמה לי להרבה כעס על ה' ששם אותי במציאות כל כך בלתי אפשרית. אתה מצליח להימנע מסרטים, וזה מדהים. אני לא מצליח אפילו את זה. למעשה, רק המחשבה על תל אביב בימים חמים אלה, ועוד במשרד פרסום, גורמת לי לקנא בך על כל ה"ממתקים" שזמינים לך. אני חסר אונים מול זה.

כאן בתכנית למדתי שיש מה לעשות גם כשאי אפשר. אם אני לא יכול, יש מישהו אחר שיכול. קוראים לו אלוקים. כשאני נתקל באתגר שאני חסר אונים כלפיו, אני זז הצידה ומוסר את זה לה'. ה' בבקשה תעזור לי. אני לא יכול מול המחשבה על להיות רווק בין חבורת פרסומאים תל אביבים.
לה' יש שתי אפשרויות: או להלביש כבמטה קסם את כל הנשים מסביבי (ולעשות אותן שמנות ומכוערות), או לשנות את המציאות הפנימית שלי כך שהמשיכה אליהן תתמתן ואפילו תיעלם. שתי האפשרויות "קשות" לו באותה מידה, אבל כיוון שהוא חפץ בתיקון שלי, אז הוא משנה את המציאות הפנימית שלי. איך עושים את זה? איך מאפשרים לה' לשחרר אותי מהאובססיה? - בשביל זה יש את תכנית 12 הצעדים. זו תכנית תובענית אבל פשוטה ליישום. והיתרון הגדול שלה הוא שהיא גורמת למהפך כללי בחיים, שהתאווה היא רק השפיץ שלו.
בהצלחה.

היי הראל,

גם אני רווק וגר בת"א בעל תשובה משהו כמו 4 שנים והאמת שיש לי חברים רווקים מת"א בסטטוס שלי גם בעלי תשובה.
אין תשובה חד משמעית לשאלה שלך אין שחור ולבן רק המלצה שלי אלייך שתהיה כמה שיותר בסביבה עם חברים ואנשים בסטטוס שלך זה מאד חשוב.

קשה להתמודד עם חיי המתירנות או איך שאפשר לקרוא לזה ותשכך מהאפשרות של לחיות גם וגם בשני העולמות - זה לא עובד !

כאשר בני ישראל יצאו ממצרים הם היו 40 שנה במדבר. מדבר צחיח בגשמיות הוא מקום שאי אפשר לחיות בו הוא לא נותן כלום והוא בולע כל בעל חיים וברוחניות המדבר הצחיח הוא מקום שיש ממנו רק יניקה הוא לא נותן שום דבר הוא לא נותן חיות המדבר הוא רק לוקח והסיבה שבני ישראל היו במדבר 40 שנה לאחר יציאת מצרים על מנת להכין עצמם לכניסה לארץ ישראל בגשמיות ואמונה ברוחניות מה שאומר שצריכים היו לעדן עצמם מהמקום בו היו מונחים והמדבר הוא מעין תכנית גמילה אלוקית.

כל בעל תשובה חייב לעבור במדבר הרוחני הזה לעבור במקום בו כביכול הקב"ה לא נותן לו שפע ובמקרים מסוימים אפילו לוקח לו את השפע שיש לו ומנסה את מידת האמונה שבו על מנת לתת לו משהו יותר טוב ואמיתי. כך שהחזק את עצמך ותתאפק, זו תקופה שתעבור עד שתהיה מוכן לזיווג האמיתי שלך.

חבר'ה תודה רבה, תשובות מאלפות! הלוואי שבאמת אוכל לתרגם אותם למעשים בשטח. יש לציין שגם ה"גמילה" מהסרטים לא הייתה פשוטה כלל וכלל. שנים שחטאתי בזה ובכלל לא הייתי מודע לבעייתיות של זה. זה התחיל לצוף רק לפני כשנה כשהתחלתי להתחזק באמת. הבעיה שבמקום סרטים התחלתי לפצות על זה ביתר שאת עם בחורות. חשבתי שמוטב ככה, שגם זה שיפור. וככה המשכתי בירורים על גבי בירורים, כשבכל שלב אני מוותר על משהו מסוים, אך מוצא את עצמי באופן אוטומאטי מפצה על התאווה הזאת בדרכים אחרות. למשל, אסור לשכב, אז רק בפה... אה אסור גם זה, אז רק נגיעות, ועוד כהנה וכהנה המצאות יצירתיות, אפילו כבר חשבתי על פילגש. עד שהבנתי שכל הדרכים פסולות לגמרי. זה כמו לסתום חור בבלון עם מים ואז המים יוצאים מחור אחר. התאווה כבר תמצא דרך לבטא את עצמה. המאמצים לא פשוטים, זה לגמרי אבל לגמרי לפעול כנגד הטבע שלך, לפעול נגד עצמך.  בכל שלב שהתגברתי, הרגשתי שיפור במצבים שאני צריך בהם שיפור בחיי האישיים, ממש ככה ב"ה. וכשנכשלתי מייד הייתי מקבל זאפטות, רק בחודשיים האחרונים 3 פעמים הייתי אצל פחח לאחר שרכבי נחבט קשות, וכל פעם זה היה כשהייתי בדרך לבחורה או בחזור ממנה. פשוט דברים שלא ייאמנו. ב"ה אני לא נפגעתי. נכון להיום אני במצב שאני לא מרשה לעצמי כלום, והמלחמה היא נגד ההבטה בבחורות בחוץ ביומיום. אני יודע ששם טמון יסוד התיקון שלי, כי מאז ומתמיד עניין הראייה שלי בנשים היה תאוותני ביותר, לרוב התענגתי מצפייה בסרטים יותר מהדבר האמיתי!!! תאוות ההבטה עצומה אצלי. קשה לי לתאר עד כמה. לכן, מבחינתי לא להסתכל ברחוב ובעבודה, שזה השלב המתקדם של הבירור שעברתי בשנה האחרונה, מאוד קשה לי! כל דבר מפתה, יש אינספור רגעי משבר, וכך פעם בשבוע אני נשבר וחוזר עדיין לסורי (בחורה, סרטים) ואז מנסה לחזור ולהקפיד שוב. הלוואי שזה לא היה כזה קשה. זה קשה במיוחד לאור המצב שאתה רואה שחבריך החילוניים חוגגים ולהם זה ממש לא מזיק, זה ממש מתסכל, למה לי אסור ולהם כן??? מישהו יודע להסביר? אשמח לתגובות!

שלום לך הראל וברוך הבא, אאחל לך שתמצא בהחלמה את מה שמצאתי - חיבור לכח עליון ולמציאות, קראתי בעיון את מה שכתבת, אני לא מכיר אותך וזה לא יהיה רציני לתת לך 'עיצות' דרך פורום בעניין משמעותי שכזה, אבל להציף נקודות למחשבה מהשקפת עולמי ודרך חיי נראה לי שניתן:

אם היתה לי אסטמה ופיח המכוניות היה גורם לי לפתח תלות במשאף ולמעשה להילחם על כל נשימה, האם הייתי נשאר לחיות בעיר הגדולה רק בגלל הפרנסה... או ש..

אתה מתאר תסכול גובר והולך מזה שאתה לא יכול לעשות את מה שלהם 'מותר'.. אני לא מתעסק יותר בשאלות מהסוג הזה. למה? ככה. אני חולה. רוצה לנשום. אני יכול לנשום שם?  יופי. לא? זז.

בנוסף, הבעיה שלי היא בכלל לא בנשים. היא בצורה שאני מתבונן בהן, במה שאני הפכתי אותן.. אובייקטים, אשתף אותך בתאווה אצלי, לי אין (כמעט) אתגר עם תמונות, סרטים, אני מסיט שם את המבט מול הדמות היפה ביותר נשקפת מולי ללא מאמץ מיוחד, אבל ברחוב... וואי וואי, לא משנה מי הולכת לפני, אם היא מידה 32 או 52..

למה? ככה. זה פשוט לא משנה, זו העובדה. מול עסק חיי אני מתחיל להתגרד..

מקווה שהועלתי, שיהיה לך בהצלחה בהחלמה.

צריך להבין דבר פשוט אחד - שאת זה החילונים עם ה"ממתקים" לא יהיו מסוגלים לקלוט.

אלוקים ברא בעולמו רק דברים טובים, וטובים עוד יותר, וטובים עוד הרבה הרבה יותר וכן הלאה.

כדי שנהיה מסוגלים לקבל את רוב הטובה שהוא רוצה לתת לנו, הוא שלח אותנו לעולם כדי שנתרגל מצבי התאפקות מלקחת את מה שנראה
במבט ראשון כ'כיבוד קל' וממתקים קורצים.

או אז אנחנו שומרים את התיאבון לדלישס האמיתי שמחכה בטרקלין הפנימי, וכן הלאה גם שם הוא מצפה שנתאפק ולא נשבע עד שנגיע לרמות הכי גבוהות.

יום אחד, לא עוד אלף שנים, נפשוט מעלינו את בגדי ה"טסט", ונגיע למקום כזה שנידרש להיות מסוגלים לשאוב אל קרבנו את האור אין סוף, ושלא ייסתם לנו הבטן על המנה ראשונה.

או אז - ככל שהסתגלנו שלא לשלוח יד באסור, כך נוכל לקחת לעצמנו את ה"ממתקים" האמיתיים שעומדים במבחן הנצחיות.

מה שבטוח - ברור שאת הממתקים הטובים האלוקים הותיר לעושי רצונו, ואם כך נתן הקב"ה לעוברי רצונו (נשים, סרטים, תמונות) ק"ו לעושי רצונו.. אוהו איזה ממתקים מחכים,
עין לא ראתה אלוקים זולתך.. לנצח נצחים, שיא השיאים ברצף למליוני שנים...

(לשון המדרש:כדי שאטייל עמכם בגן עדן ולא תהיו מזדעזעים ממני)

דוקטור אתה גדול -גם לי התיאור של משרד הפרסום בתל אביב עשה
את זה
אומרים great minds thinks alike
או במקרה שלנו
Blue minds thinks alike

לייק!  ;D

ואני, לא מעניין אותי מה מותר להם...
אני אגלה לך סוד: הרי "מותר" לי עם אשתי - וזה גם היה לי בעייתי.

למה?

כי אני לא עובד על להפסיק את העבירה כי ה' אמר. עובדה שזה לא עבד. אני עובד רק על דבר אחד: להחלים מהבור של חוסר השפיות, חוסר מנוחת הנפש, הכאב, התסכול, הבושה והצער שהיו לי בהשתמשות בתאווה.

וגם אם הייתי חילוני והיה לי "מותר" - אני מתאר לעצמי שהייתי מגיע לבור הזה יותר מהר ו"עף" לתכנית.

שלום לך וברוך הבא.

ראשית כל אני שמח שהקדימוני. בוודאי שאבת המון מתגובותיהם.

ושתבין, אני רואה אישה ברחוב (או בכל מקום אחר - כולל אשתי) אני לא רואה בן-אדם אני רואה אובייקט. כאן למדתי שזה בן-אדם עם רגשות ולא כלי למילוי תשוקתי. מה שקרה אז בנוסף שתמיד הייתי "משומש" לגמרי והייתי מוכרח "מילוי חוזר". אבל גם זה לא סיפק אותי. לא מילא אותי. היום אני יודע שיש להתמלאות מדברים אחרים. יותר רציניים ואמיתיים. ואז גם זה מציק לי פחות.

מעניין