שלום חברים. אני רוצה לשאול פה שאלה שאין לי תשובה עליה. זו לא קושיה אלא שאלה. כלומר: אין לי ספק שהתכנית היא דבר נפלא, אבל אני רוצה להבין אותה טוב יותר. יהי רצון שההבנה לא תבוא על חשבון עשיית פעולות, אלא תקדם אותה.
וכעת לשאלה עצמה: בחיים הדתיים שלי אני רגיל להתפלל הרבה על אחרים. זה טוב לי ומאפשר לי לצאת מעצמי וגם לראות את הצרות שלי בפרופורציות. מה גם שבוודאי לא יידח ממנו נידח, וה' שומע אפילו תפילתו של מכור כמוני...
אבל כאן בתכנית לא כל כך נתקלתי בזה. התפילות היחידות על מישהו חוץ ממני הן על מושאי תאווה, או על אנשים שפגעו בי. מדוע לא מתפללים על החברים? האם זה בדווקא? ואולי סתם פספסתי ויש המון תפילות ופשוט לא הגעתי לזה עדיין?

אשמח לתשובות ממי שיש לו רעיון. תודה

אני לא מומחה בתוכנית וגם לא בתפילות שלה. קטונתי. אבל אני חושב שלהתפלל על ה'פגמי אופי' של האחרים, עשינו מספיק בחוץ. עכשיו הגיע הזמן לטפל קצת בעצמינו. להתערב בהחלמה של האחרים זו הרי המומחיות שלי.
עדיין זה לא סותר את היכולת שלנו להתפלל על אדם אחר, לא רק מחמלה, אלא גם ממקום של לצאת מה'עצמי'. אבל כנראה שרוצים להזכיר לנו שכאן 'אני' הוא זה שזקוק לטיפול.

דוקטור השאלה טובה, רציתי לכתוב את מה שכבר כתב חסר אונים, אך בכל זאת אוסיף, כשאני מתפלל על מצבו של מישהו שישתפר, אפילו שיתרפא אני בעצם אומר שמה שאלוקים עושה הוא לא טוב לא מספיק, ואינו נכון, כי אני הרי חושב שהוא צריך להירפא.. להנצל או אפילו להיות נקי, אישית אני כן מתפלל על הזולת, שיהיה לו אור, שיהיה קרוב לבורא, ברור לי שזה הרצון שלו.

כמכור שהשתמש בתפילות שלימדו אותו באופן תובעני ולא נכון, אני נזקק להתנהלות מעט שונה, נכון שהקב"ה מתאווה לתפילות, אבל שבשביל זה הרי הוא שלח לי את המחלה שלי.. לא? כשלא נתמלאו בקשותי ולא משנה מהן, אם זה חולה שמת או גירוש שהתבצע, הפסקתי להתפלל,  אני לומד היום להתפלל נכון..

בהחלמה.

זה מעניין מה שאתם אומרים, כי מעולם לא הרגשתי שאני מתפלל על פגמי האופי של אחרים (זה לא אומר שלא עשיתי את זה, רק שלא הרגשתי את זה). פשוט רציתי לבקש עבורם את מה שאני מבקש עבור עצמי, מתוך הנחה שהם חסרי אונים כמוני. אני מבקש לעצמי שלווה, ומחוברות, וקבלה, וזה נראה לי אגואיסטי לדבר רק על עצמי. למשל, כשהתחלתי להתפלל על עצמי ב"רפאנו" היה לי טבעי לגמרי לבקש על כל החברים בשמור עיניך, ועליי הקטן בתוכם. האם אכן יש בזה טעם לפגם?

אסירותודה, אני מסכים עם מה שאמרת על השינוי שקורה לתפילה בזכות ההחלמה. למעשה, כבר הרבה זמן מתבשל לי בראש פוסט בעניין. תתפלל עליי שאצליח לכתוב אותו. או שלא תתפלל...

מענין
לי דוקא יוצא הרבה מאוד להתפלל על חברים בתכנית
כשחבר מספר לי שיש לו יום קשה וכדו' אני מתפלל עליו
לא חשבתי ע"ע שיכול להיות בזה צדדים פחות חיוביים
תודה על הארת הנושא

רוצה היקר, גם אני זוכה להתפלל על חברים. אבל לדעתי הד"ר שאל למה לא הכניסו תפילות על חברים כחלק ממתכונת התוכנית. ועל זה אני חושב שהתשובה היא מה שאמרתי למעלה. התוכנית כאן היא בשביל לטפל בבעיות שלי. אסור לי לערב את ההחלמה שלי (שהתפילות הן חלק ממנה) בהחלמה של האחרים.
אוהב.

שאלה נוספת, וקשורה:
האם מותר לי לבקש מחבר שיתפלל עליי?

ד"ר,

אחד הפרדוקסים של התכנית היא שכדי להפסיק להיות אנוכי - אנחנו חייבים להיות אנוכיים מאוד. אני עושה צעד 12 כדי לשמור על עצמי ואני אפילו עושה צעד 9 (כפרה) רק כדי לנקות את הצד שלי.

במשך כל כך הרבה שנים ניהלתי את כל העולם, וכעת אומרים לי: תתמקד בצד שלך ותעזוב את כל העולם. זה לא עסק שלך.

והאמת - זה עובד לא רע.

ב"ה
עד שמצאתי את המקום הנפלא הזה הייתי בטוח שאני לבד - בודד במערכה, מאז באתי הבנתי שאינני לבד, אך עדיין אני חושב שמדי פעם יש פשלות בפס ייצור והם אלו שהגיעו לכאן.
אי לכך ובהתאם לזאת לא חשבתי שאני אמור כביכול להתערב בחיי הנפש של חבריי ובמיוחד לא בהתמודדות שלהם עם המצווה עליהם מבורא עולם.
ולא אל תמליצו לי על השתתפות בקבוצה, אני עדיין לא בשל לכך, רק רציתי להביע את קוצר דעתי על תמיהתו של כן פנחס ולא זימרי.