כלומר, זה סתם עוד אסימון שנפל לי אתמול. אני מניח שלחלקנו הדברים מובנים מאליהם.
קראתי אתמול משהו שאריך פרום כתב בספרו "אמנות האהבה". הוא כותב שהמילה "פעילות" זוכה היום, בחברה המערבית, לפירוש שקרי. אנשים חושבים שהם עסוקים בכל מיני פעילויות, אבל באמת הם בסך הכול מובלים על ידי הדחפים והתשוקות שלהם. "לפעול" פירושו לצאת מעצמך. לעשות את מה שלא מובן מאליו עבורך, לפעול בהתאמה עם "אני" גבוה יותר, שתובע ממך להתקדם ולא להישאר תקוע באותה מחרוזת רוטינית של עבודה-טלויזיה-שינה וחופשה בחו"ל פעם בשנתיים. אדם יכול להיראות מאוד עסוק, אבל הוא לא עושה שום דבר שחורג מברירת המחדל שלו. וכידוע בפיזיקה, חפץ שנע במהירות קבועה הרי הוא כדומם לכל דבר.
אריך פרום מדבר אמנם על כל אדם מערבי, אבל הרגשתי שאני המכור מבין אותו מצוין. כשאני שיכור אני נדחף ממקום למקום בלי שום כיוון ותכלית. אני מחכה שמישהו יצעק עליי ועושה מה שהוא אומר - האישה, האנשים בעבודה, הילדים. אני סמרטוט, מובל על יד הדחפים והתאוות שלי.
כשאני עושה פעולות, זה מאפשר לי לצאת מהמעגל הזה. זה לא מתבקש שאשב ואכתוב תכנית בוקר, כי עכשיו בא לי דווקא לכתוב פוסט לפורום. אבל אם אני בוחר לכתוב תכנית בוקר תחילה, אני מאמן את עצמי לא לעשות מה שבא לי (אפילו אם זה משהו טוב), אלא לפעול מתוך סדר גבוה יותר. שנים ניסיתי "לזרום", לעשות רק מה ש"מאיר לי" באותו רגע, לא להכריח את עצמי לעשות שום דבר בניגוד לרצוני, אלא לעשות הכול מתוך הזדהות מלאה. מה שקרה זה שהזרימה הפכה לזירמה...
אז כאן מלמדים אותי לעשות פעולות - לא רק מפני שאלו פעולות מחלימות, אלא מפני שעצם העשייה של פעולה כלשהי, שלא הייתי עושה לולא התכנית, מחלצת אותי מהמערבולת שזרמתי בתוכה. קום ותסדר את הבית, קום ותכתוב מה אתה מרגיש, קום ותגיד תפילת השלווה, קום ותתקשר לספונסר - העיקר שתקום כבר!
אבל עבורי יש נקודה חשובה לא פחות: גם כשאני עושה משהו, אסור לי בשום אופן לנכס אותו לעצמי. כי בשנייה שאני מנכס אותו, אני מפסיק להיות חסר אונים, ונשאר להתמודד לבדי מול המפלצת הרעבה. אז לפני שאני עושה פעולה אני מתפלל שה' ייתן לי נכונות וכוח לעשות אותה, ואחריה אני מתפלל שה' יאפשר לי להודות על האמת, שהוא זה שעשה הכול ואני רק הייתי בגדר מסייע שאין בו ממש. "כי ממך הכל ומידך נתנו לך".

[כן, גם אתה, פוסט יקר. תירגע ותשב בשקט. אל תנסה להידבק אליי ולשכנע אותי שאותך דווקא כן אני עשיתי. תודה]

ב"ה
לא רוצה להפריע.
פוסט יקר עשית משהו גדול משהו עצום.
עכשיו קלטתי וקראתי את תחושת הרוגע שמעניקה לי הכתיבה בפורום.
פשוט קמתי ועשיתי.

אם לך זה סתם עוד אסימון שנפל, אז עכשיו אצלי ירד מטר של אסימונים...
וואלה, לא חשבתי על הנקודה שהעלית, שפעולה פירושה דבר שאני עושה כשאני יוצא מעצמי, ולא כשאני מובל ע"י הדחפים שלי.
יש לי לא מעט (בלשון המעטה) לעבוד על הנקודה הזאת, ואני מתפלל לה' שייתן לי את הנכונות ואת הכוח לפעול, באמת.
תודה.

יפה דוקטור....נהנתי, והלוואי שאהיה מברוך אומר [קורא] ועושה.

דוקטור יקר
מה בנוגע לפעילות בנוגע לפרנסה
זה נכון שהעולם המערבי עוסק בפעילות רבה למען היצרים
אבל עדיין אני עצמי ועל הסובבים אותי את רוב זמנם
מבזבזים בפעילות למען פרנסה
מה הדין של פעילות מסוג זה ?

תודה רבה. התחברתי מאוד. אני מתפלל לעוד נכונות לעשות פעולות בכחו של אלוקים.

דורון, אני חושש שאריך פרום ידון פעולות כאלה לכף חובה, כיוון שהן בדרך כלל סוג של "ברירת מחדל", שבהן האדם עושה את מה שמצופה ממנו והחברה מכתיבה לו. הוא נסחף בזרם החיים.
לעומת זאת בשבילי בתור מכור, אני יודע שמאוד עוזר לי לקום ולעשות משהו, אפילו אם זה לעבודה. כיוון שאני עצמאי, וברירת המחדל שלי היא שוטטות חסרת תכלית באינטרנט. אז כשאני אשכרה עושה משהו פרודוקטיבי זה מועיל לי. מצד שני, הרבה פעמים אני פשוט לא מצליח להיחלץ מהרגשת הדכדוך וחוסר הרצון לעשות דבר כלשהו, ואני יכול להימרח ימים שלמים ככה. התכנית מלמדת אותי לעשות על זה צעדים 1-2-3: להכיר בזה שאני חסר אונים מול הרצון שלי לברוח ולהתעצל, לדבר על זה עם חבר, למסור את זה לאלוקים, שייקח הוא את המושכות. בפעמים שעשיתי את זה באמת וברצינות - זה עבד, ברוך ה', לא בכוחי.