ישנם כל כך הרבה מצוות ועניינים טובים שאני מרגיש שעלי לעשות. עזרה לזולת, קיום של תורה ומצוות, זיכוי הרבים. וכו'.
אתן דוגמה קטנה מהשבת, בבית הכנסת, הרגשתי צורך עז להזכיר שהיום הוא ראש חודש, כדי לזכות את המתפללים שחלקם בוודאי שכח... ואם אני זוכר עלי גם להזכיר.
בפתיחת הארון כובד חבר שלי, שמתי לב שהוא שכח את חובתו בעת החזרת ספר התורה לארון, הייתי חייב להזכיר לו שהכיבוד ניתן לו. ועליו כעת להיות מוכן וערוך.
כמה חברים באו מאוחר (לא שאני בדיוק מהמקדימים, אבל הכל יחסי בחיים...) הרגשתי חובה ועול לדאוג להם למקומות ישיבה, כיסאות, סטנדרים.
היה קידוש, מי יזכור את כל מה שבמקרר? והעוגות? והאבטיח? ומי יפתח ויערוך, ולמה רק אני זוכר שצריך לפנות את הסידורים והחומשים כדי שהשולחן יהיה מוכן לקידוש?!

" ל ה א ט " ...

חבר ותיק אמר לי פעם (כמה פעמים) להאט! לא בריא לי כמכור לחיות בטורבו. הטורבו הזה בדרך כלל בא לכסות על איזושהי סערה פנימית. צריך להיות עירני לזה.
כשאני מתחיל להיות טורבו, צריך לזוז הצידה. שמתי לב שאני מנסה לנהל ת'עניינים. לא סומך על בית הכנסת שיתנהל בלעדי. שוב הצורך לשלוט?

בא ננתח לרגע, האם זה התפקיד שלי להזכיר יעלה ויבוא? או להיות אחראי סטנדרים? או אחראי אוכל? מהיכן נובע הרצון להזכיר לכולם שאני זוכר שהיום ראש חודש?
האם ספר התורה יישאר תקוע בחוץ אם לא אזכיר לחברי? התחושה הזו ש"כלום לא זז פה בלעדי" זוהי סכנה עבורי.

ישאל השואל, אבל הרי לכאורה אלו פעולות טובות? מעשים טובים! למה שלא נזכיר ונעזור ונקיים את המאמר במקום שאין איש?...
כל אחד יענה לעצמו, או ישאל ויתיעץ על עצמו. אני יודע רק מה נכון עבורי,

עבורי הרצון לשלוט ולנהל, ולהיות צודק! הוא כל כך רעיל זה ממש הפסד. ועל זה כיוונתי את המאמר "הווה מחשב שכר מצווה כנגד הפסדה".
יש הרבה מצוות שהם מאוד חשובות כשלעצמן. ואני בטוח שיהיה לי עליהן הרבה שכר בשמיים, אבל הן פשוט מסוכנות לבריאות שלי. וחמירא סכנתא. ההפסד גדול על השכר.
אם אני מעיר לכולם, ומרגיש שאני מנהל ואני שולט ואני עוזר ואני ואני ואני.. זה מתכון בטוח לפיצוץ - נפילה. ככה דוחקים רגלי שכינה. ובלי אלוקים אין ניסים. בלי נס אני נופל.

לכן עלי ל ה א ט . . . גם במקומות שלכאורה זה נראה כמו מצווה, כדאי לי לחשב מה גדול ממה, הרווח או ההפסד.
אם אני באמת יכנע במקומות הללו, אז ל א ט  ל א ט , יחלחל לי אל תוכי צורת המחשבה הנכונה. והיא שאלוקים מנהל את העולם.

ואם חברים שלי עושים טעות? אין טעות בעולמו של אלוקים. וכל מה שהוא לא בתחום האחריות שלי, הוא בתחום האחריות של אלוקים מבחינתי.
ואולי כאן המקום להתפלל שוב, אלי תן לי את השלווה לקבל, אומץ לשנות, והתבונה להבחין...
כשחותמים רצונך ייעשה ולא רצוני, הרבה יותר קל
ל ה א ט . . .

חודש טוב

תודה.‏ אולי לכך התכוונו חזלינ"ו באומרם ‏-‏ לא עליך המלאכה לגמור..

תודה רבה. מוכר כל כך. וזה נורא קשה להימנע מפעולה למען האחרים רק כדי לראות שהם יכולים להסתדר בלעדיי (כדאמרי אינשי: בתי הקברות מלאים באנשים שהעולם לא יכול להסתדר בלעדיהם). יכול להיות שאני מפחד לגלות שיכולים להסתדר בלעדיי...