מאז שאני קטן התרגלתי להסתכל מסביב כדי לדעת איך להתנהג, איך להיות נורמלי. כשכל הילדים אספו את הזבל לתוך שקית, לא הבנתי למה, אבל אספתי כמו כולם. כי ככה זה להיות נורמלי. בישיבה התנדנדתי עם כולם, גם כשלא התחברתי לתפילה – כי ככה עושים כולם, זה נורמלי. הלכתי לצבא כמו כולם – אני הרי נורמלי. התחתנתי כמו כולם עשיתי תואר ולעבודה. כמו כולם – נ-ו-ר-מ-ל-י.
אבל לא הייתי נורמלי. הייתי הולך בזמן שאף אחד לא רואה ועושה דברים לא נורמלים. הייתי מוכר את כל הרגשות שלי לתאווה ולא מבטא אותם. הייתי מתפרץ על חברים, על ההורים, על האישה ועל הילדים. הייתי מפסיד שעות עבודה כדי להיפטר מרגשות טורדניים. הייתי אדם לא יציב, מלא טינות, מלא פחדים, מלא בריחה.
ואז הגעתי ל"שמור עיניך" גיליתי שיש דרך אחרת. שלא חייבים לברוח. אני לא חייב להיות אדם לא יציב. אני לא חייב להיות כוחני כלפי האישה והילדים. יש עוד חברים שהיו במצבי והתקדמו משם. אני לא חייב להיות מי שאני. אני יכול להיות נורמלי.
אבל מתי זה יקרה? אני משתוקק לרגע הזה שאהיה נורמלי. שאחיה כמו כולם. שהחיים שלי יהיו מלאים בחיות וברגשות, חיים מלאי חברה ובלי בודדות. ניסיתי להתחיל את התוכנית ונחרדתי, את כל זה צריך לעשות כדי להיות נורמלי? למה לא נולדתי פשוט נורמלי? למה אני חייב לעבוד כ"כ קשה על מה שאנשים אחרים מקבלים במתנה בלי מאמץ? וברקע כולם כמו לוחשים מאחורי גבו של החולה, "לעולם לא נהיה נורמלים, אנחנו אלרגים"
רק היום הבנתי את הסוד. אפשר להיות נורמלי. יש פתרון! אני לא הולך לגלות פה סוד עולמי, כנראה שאין פתרון יותר טוב בשבילי מ12 הצעדים. אבל אני יכול להיות נורמלי. ביום שאבין שלעולם לא אהיה נורמלי, באותו היום – אהיה נורמלי. רק להיום...
