קמתי מאוחר היום, פספסתי את הקבוצת בוקר בה אני משתתף. לקחתי את הילדה באיחור לגן ונסעתי למשרד. בדרך ירד גשם מעצבן והשמים היו אפורים. הגעתי למשרד ולא היו שום חדשות משמחות, סתם עוד יום אפור ורגיל. הרגשתי באסה. הריקנות דפקה בדלת ודרשה משהו שימלא את החור השחור. ההרגשה עצמה מוכרת להחריד, אבל אפשרויות התגובה השתנו מאוד עבורי. במשך שני עשורים הפיתרון היה פשוט וקל: עוד סיבוב במחוזות התאווה והכל (לא) בסדר. אבל אני בהחלמה והתאווה לא אופציה עבורי.

השאלה היא מה כן. אני יכול להסתכל על ההתמכרות מתוך ראיה צרה מאוד ולומר שהפיתרון הוא פיתרון אבל כעת אני מנוע מלהשתמש בו ולכן אחפש לו תחליף, איזה משהו "דמוי תאווה", או להבין שיש כאן משהו הרבה יותר עמוק. האפשרות הראשונה קורצת יותר. היא מפתה כי היא המוכרת, הקלה והמהירה. הרעיון שעומד מאחריה הוא פשוט: אני מרוקן ולכן אני צריך להתמלא במשהו. תאווה היא רעל עבורי אבל יש עוד המון דברים שאני יכול לקבל ולהינות מהם. הדגש הוא על כך שאני מקבל משהו, ולא משנה באיזה צורה או אופן אני מקבל את מה שאני רוצה באותו רגע. אצל אחד זה יהיה אוכל, השני צפיה בסרט, השלישי דרישה להבנה ואהבה מבן זוג והרביעי משהו אחר.

האפשרות השניה היא הפוכה בדיוק, והרעיון שעומד מאחרי הוא ההבנה שלא אוכל להתמלא מקבלה אלא רק מנתינה, ולכן הוא בדיוק הפוך מהפיתרון הראשון. זה המקום בו אני מבין שלא משנה במה אנסה למלא את החור הזה ולא משנה כמה אשקיע בכך, בסוף ארגיש מרוקן. הסיבה היא פשוטה: זה לא סתם שאני מרגיש מרוקן אלא כיון שאני בור בלי תחתית, אז בור כזה אי אפשר למלא. זה כמו לנסות למלא את הכיס בכסף בזמן שיש בו חור...

הספונסר שלי אומר שבן אדם נורמלי יש לו מנגון של הנאה הן מקבלה והן מנתינה, יש פעמים שהוא מתמלא ומרגיש טוב כאשר הוא נותן, ויש פעמים שהוא מתמלא ומרגיש טוב כאשר הוא מקבל. זו דרך העולם. אבל אצלי המנגנון של ההנאה מקבלה התקלקל. ככה זה כאשר משתמשים במנגון הזה יותר מידי פעמים, בסוף הוא פשוט נהרס ויוצא מכלל פעולה. יותר מידי שנים של שימוש מוגזם במנגנון של קבלה הרסו אותו לגמרי.

כל המהות של ההתמכרות שלי היא לקיחה וקבלה מאחרים ואין בו שום טיפת נתינה. כל פעם שפניתי שוב להתמלא מהתאווה, זה היה הדרך שלי לקחת מאחרים כדי למלא את עצמי, ובסוף זה הותיר אותי מרוקן לחלוטין ועם מנגנון פגוע. מה שניסיתי לעשות היה לקבל יותר מאותה תאווה כדי להתמלא, מתוך מחשבה שכמות גדולה יותר של תאווה תביא אותי סוף סוף להרגשת הסיפוק, אבל זה לא עבד. החור היה עמוק מידי ולכן לא היה הבדל אם אני  מנסה לסתום אותו עם קצת תאווה או עם הרבה - תמיד נותרתי מרוקן.

הדרך היחידה שלי להתמלא היא בנתינה. כאשר אני יוצא מעצמי ומעניק לאחרים - אני משתמש במנגון שכמעט לא היה בשימוש בחיים שלי, והמנגנון הזה עובד מצויין. פתאום אני מרגיש טוב, אני מרגיש שווה משהו, אני מתחיל להתמלא וגם להינות מהנתינה הזאת.

קבלה ולקיחה מאחרים היא מעשה אנוכי במהותו והוא ההיפך הגמור מרוחניות. בגמילה מהתמכרות אנחנו לומדים לחיות חיים רוחניים ואין פעולה יותר רוחנית מאשר נתינה והענקה לאחרים. במקום לנסות כל הזמן לקבל מאשתי, אני יכול לחשוב מה אני יכול להעניק לה. במקום לחשוב מה אני יכול לקבל מהקבוצה, אני יכול לחשוב מה אני יכול לתת. במקום לחשוב מה אני יכול לקבל מהיום הזה, אני יכול לחשוב מה יש לי לתת ולהעניק. לא לחינם הצעד האחרון מתוך 12 הצעדים הוא הצעד בו אנחנו נותנים ממה שקיבלנו לאחרים, כיון שזוהי המהות של ההתעוררות הרוחנית שאנחנו רוצים להשיג על ידי הצעדים. כאשר אנחנו מתקדמים באמת בצעדים, אנחנו מגיעים אל השינוי הפנימי שבו אנחנו מפסיקים להיות מרוכזים בעצמנו ובמקום זה אנחנו מפנים את רצוננו אל עבר האלוקים. הדרך הטובה ביותר לכך היא בנתינה.

למרבה הפלא מתברר שדרך החיים הזאת היא דרך חיים שעובדת. פילוסופיות וידע לא עזרו לי, אבל דרך חיים רוחנית של פעולות פשוטות - הם אלו שמשאירות אותי נקי בחסד אלוקים, כנגד כל הסיכויים, במשך 539 ימים.

תודה. היתה לי תועלת. הספונסר שלי אומר שבהחלמה אנחנו לומדים לקבל נכון.. עם פורפורציות, זה קורה רק לאחר שאנחנו לומדים לא לקחת.. בהחלמה.

תודה סוד. אני אחרי יום של התמודדות קשה מאוד עם כעס, שכמובן הביא למעידות. במשך היום ניסיתי כל הזמן למצוא תחליפים לתאווה, בעיקר בתחום האוכל: ממתקים וכו'. אבל זה לא ממש עזר כי כמו שאתה אומר זה לא ממלא באמת.
אני לא באמת מבין איך עובדת הנתינה. כל החיים תמיד התנדבתי בהרבה מאוד ארגונים ויוזמות. לכאורה זו הייתה נתינה. תפסתי את עצמי כאלטרואיסט גדול. אבל בדיוק השבוע קראתי משהו שאמר לי גרפולוג לפני חצי משנותיי - גם כשאתה מתנדב אתה מרוכז לגמרי בעצמך, במה חושבים עליך. יתרה מזו, גם כשאני נותן יש בתוכי מנהל חשבונות שרושם בדיוק כמה נתתי והוא ידאג כבר לשלוח חשבונית לנמען...
בקיצור. הסתבכתי. חסר אונים. ברגע זה אני פותח בראש את לוח השנה וסופר כמה עוד שנים נשאר לי בטבלת היאוש עד לסוף ה-70 שנה... אבל זו לא אופציה. אהיה מוכרח ללמוד לחיות, ורק ה' יכול לאפשר לי את זה.

שלום דוקטור,

בספר הגדול כתוב שאנחנו מוכרחים להיפטר מהאנוכיות הזאת אחרת היא תהרוג אותנו, אבל מיד מסבירים שלא יכולנו לצפות שהאנוכיות תיעלם, בדיוק כפי שלא יכולנו לצפות שהתאווה תיעלם.

הבשורה הגדולה שלהם היא שאלוקים יעשה את זה עבורנו. אני מציע לך לקרוא את זה בפנים ולדבר על כך עם הספונסר. זה לא קל אבל זה מרכז התכנית, זה ליבת הענין. להיפטר מהאנוכיות הזו.

תודה רבה סוד.
פוסט מדהים ואמיתי.
קורה לי המון המצבים הריקניים האלה. האמת שחידשת לי. כמובן שהבנתי שלקפוץ מאובססיה לאובססיה זה לא ימלא אותי אף פעם, אבל לא חשבתי על הרעיון של להתמלא מנתינה (חשבתי על פעולות הפוכות כמשהו שמוציא אותי מהריכוז עצמי, לא ממקום של להתמלא מהנתינה בפעולה ההפוכה).
עד היום חשבתי שהתשובה לריקנות היא רק להתקשר לחברים. גילית לי שיש עוד תשובה, להתמלא.
שנתמלא.
תודה.

תודה רבה סוד הכניעה! אני ממש מרגיש את מה שאמרת אבל גם מזדהה מאד עם הדוקטור, גם בלי גרפולוג אני מרגיש כל הזמן שלמורות שאני כביכול נותן הרבה, אבל יש שם המון רעל של ׳להראות טוב׳ ׳מה יגידו׳ או יותר גרוע ׳מה אני שווה בלי זה׳

לאחרונה דיברתי על זה עם אחד החברים והוא אמר לי שאם הוא מרגיש שהוא נותן בשביל לרצות זה בדיוק כמו לקחת.

אנחנו ממש אנשים מסובכים...

דבוק , אני מה זה מזדהה עם מה שכתבת, ועם תחושות ה"מה יגידו" ו"איך אני אשווק את צידקותי", אך מצד שני אם אני לא אתחיל בפעולה [אפי' כזו שמלאה בשיווק] שאני אף פעם לא אתחיל בנתינה, ובצורה כזו או אחרת צריך לפרוץ את המעגל הזה , לא?

תודה חברים על התגובות.

אסירות, מעניין מה שאתה כותב.

שמעתי מחבר שהפסיכולוג שלו (יהודי חרדי) עבר עם הרב ד"ר טווערסקי על כל הספר הגדול והם מצאו מקורות יהודיים לכל שורה שם, חוץ מאשר לדבר אחד: הענין של להתפלל רק עבור אחרים ולא להתפלל עבור הצרכים שלי.

ההסבר שלי הוא (וכמובן יתכן שאני טועה) שבעצם התורה אומרת לנו כן להתפלל עבור עצמנו כי כך אלוקים רוצה, אבל הבעיה היחידה היא שאצלנו המכורים זה הפך להיות תירוץ עלוב לזעקה "רצוני ייעשה ולא רצונך", כי לא באמת התפללתי שאלוקים יעשה מה שנכון אלא שאני מבקש שיהיה בחסד וברחמים, אלא דרשתי ממנו שיעשה את רצוני - ואם לא אני שורף ת'מועדון.

אצלי זה אותו דבר גם עם הענין של לקבל ולתת. אני מבין שיש אנשים שיכולים להתמלא מקבלה (ואולי יום אחד אהיה כזה), אבל בנתיים זה לא עושה לי טוב, בודאי לא כאשר אני משתמש בזה בתור מנגנון להתמלא.

פוסט מדהים!!!

סוד, אתה שוב ושוב מפתיע אותי עם היכולת שלך לתמצת נקודה, ולהוציא אותה ברורה כשמש.

תודה רבה!!!

אוהב

ולגופו של עניין, להפסיק לבקש עבור עצמי? איך זה פועל?

וואוו.. ממש התבלבלתי ברגע זה..

סליחה על ההתערבות
הספונסר פעם הסביר לי.
שאני אמור לבקש עבור עצמי,דברים שיעזרו לי לעזור לאחרים.
נ.ב זו בעצם תפילת הצעד השלישי
הסר מעלי את הקשיים שלי, כדי שהנצחון שלי עליהם יהווה עדות לאלו שאעזור להם וגו' עיי"ש עוד ותרווה נחת

מבין מויישלה, הסברת לי מעט את הנידון.

אבל, האם זה אומר שלא אבקש על פרנסה? או נניח על כאבי הגב שלי? כאילו, איפה קו התפר?