גיליתי שבמשך שנים האמנתי לסובבים אותי,האמנתי לדבר שהוא בכלל איננו,תמיד סיפרו לי כמה שאני מודל ל:'בטחון' כמה שזה מדהים שאני לא יודע מהו פחד,בושה או חוסר בטחון, ואני האמנתי לכולם, קטלגתי את עצמי כבעל בטחון עצמי גדול.

אבל גיליתי שזה לא נכון..
לא.. לא שאני חסר בטחון.. אני יכול לדבר מול קהל של אלף איש בלי להניד עפעף.. לשיר ליד חצי עולם ולהרגיש במקלחת..

אבל ברובד עמוק יותר.. אני לא מלא בטחון כמו שחושבים.. ולמה נראה לי כך..?
אז ככה.. אם היה לי כ"כ הרבה ביטחון עצמי,ליבי לא היה מתפוצץ מקנאה כשאחת מהבחורות שהייתי איתן בקשר עד היום הייתה מטקבקת איזה 'לייק' לזמר שהוציא שיר טוב.. מדברת עם מוכר מכולת על חדשות של אתמול וכו' אם היו לי את כמויות הביטחון הגבוהות כמו שחושבים שיש לי.. לא הייתי מתנהג כך.. הייתי אמור לתת לה לעשות ככל העולה על רוחה ולהרגיש בטוח בעצמי.. (להרגיש בטוח בעצמי!!!לא בה..!בעצמי..)אבל כנראה שהיכן שהוא.. משהו בי לוקה..

לדעתי ההסבר הפסיכולוגי של הדבר נעוץ בהורים!!!(ועובר לכם בראש.. "למה אתה מאשים אותם???")
קראתי באחד מהספרים שקנאה לבת זוג נובעת מהרגשה של 'איני ראוי לאהבה' ומשם נובע פחד מתמיד. ולמה שאני יחוש כך?אני נראה טוב!יש לי פה!אני שר טוב!אז למה בכל זאת אני מרגיש כך?

לדעתי ההורים עשו לי התניה בראש..!
אוהבים אותך.. כן.. אוהבים.. אבל..?עד לרגע שאתה לא מקיים את רצונם.. פה כבר הם יתנהגו אליך כאל אחרון השונאים.. דהיינו: נתנו לי להרגיש שלא תמיד מגיעה לי אהבה.. לפעמים כן ולפעמים לא..

אז מה..?
נגזר עלי לחיות עם קנאה חולנית לנצח...?

אחד מעבודת הצעדים הינו להוציא טינות מהלב
ובפרט על ההורים,
לפי מה שנראה לי זה אחד מהחלקים הקלים בעבודת צעדים,
אם כבר מדברים,
למה המכורים מאשימים את הורים שלהם,
עם רוב המכורים שדיברתי יש להם מה זה טינות על ההורים!

לסלוח להורים זה עוד קטע קל יקירי..
להתגבר על פגם האופי שנוצר בך.. (קנאה חולנית..) זה כבר כמעט ולא אפשרי..

OK
אני חושב שהבנתי את העומק,
תודה על ההארה