ב"ה

הייתי מעדיף להכניס פוסט בפורום "קולות של החלמה" ולא פה, אבל  .....

הסיפור שלי התחיל לפני כמה חודשים שנכנסתי לפורום ובאמת לאט לאט התחלתי לראות חיל,

מעולם לא הייתי שותף בקבוצות חיות או טלפניות וגם מעולם לא התקשרתי לחבר,

ביד' אייר פסח שני החלטתי להתחיל חזק כמו שצריך את המסלול וכל יום הייתי נכנס לפורום וזה נתן לי כוחות, 30 יום נקיות זה ממש תקופה יפה שבה באמת התחלתי להרגיש שאני חי (למרות שזה היה מלווה בכאבי ראש פיזיים)

יום אחד התחלתי להרגיש שהתאווה מתלבשת עלי ופשוט הלכתי כמו מסומם לחפש משהו אבל רגע לפני אמרתי לעצמי אלוקים תעזור לי לקחתי אומץ והתקשרתי לחבר (מה שפשוט פה להרבה חברים ,לי לא היה פשוט בכלל!!) אבל הוא לא ענה באותו רגע  וזה בשבילי היה תירוץ כדי להיכנס לאתר לא נקי , תוך כדי שאני בפנים החבר חוזר אלי עם הודעה שעוד כמה דקות הוא יחזור אלי... הלב שלי פימפם כאילו משהו תפס אותי ,,תפסתי את עצמי ומיד יצאתי .דיברתי איתו במשך כשעתיים וזה באמת נתן לי כוח לא נפלתי באותו היום...

הסיפור של אותו חבר (דיי ותיק בפורום) היה , שהוא בעצמו התחיל להשתקם אחרי שהוא היה תקופה ארוכה של נקיות והוא נפל , הוא תיאר כיצד הוא גלש במגלשת הנפילות ( מילים שלי) ועכשיו לאט לאט הוא אוסף את השברים והוא נקי כבר 23 יום ,,, טוב מה אני יגיד, הרגשתי הערכה מוסימת בזה שהוא לא מוותר אבל אמרתי לעצמי  'בסדר אז נפלת זה לא סיבה עכשיו לפרק הכל' ..
אחרי כל השיחה ממש לקראת הסוף לפני שהחבר אמר לי להתראות הוא אמר לי משפט כזה: לעולם אל תעזוב את הפורום גם אם נפלת פעם אחת , פעמיים , עשר פעמים אפילו מאה פעמים , לעולם אבל לעולם אל תעזוב את הפורום!!! .... "סבבה" - אמרתי לעצמי מה הלהיטות 'לעולם אל תעוזב את הפורום' ברור כאילו , ברור שאני לא יעזוב את הפורום ..
אבל מסתבר שלאלוקים תוכניות משלו ...התמונות של האתר שנכנסתי אליו אתמול עשו עלי רושם עז וזה לא עזב אותי כל היום שלמחרת ואז ,,,

הגיעה הנפילה אוקיי אתם אומרים יש פה עוד אנשים שנפלו ,,, אבל אני הייתי מטומטם מיד אמרתי לעצמי "מה תכתוב מחר בפורום ועד אחרי שדיברת עם החבר.. מה תגיד אה?! שנפלת ?? מה אתה מטומטם... קח לך שבוע נקיות ואז תראה בכלל אם אתה ראוי לכתוב משהו בפורום" 

אז עדייין לא קלטתי שאני פשוא זורק את עצמי לתהום,  אמרתי לעצמי בנתיים אה תסתדר לבד אל תיכנס לאינטרנט והכל יהיה בסדר ...אבל זה וככה שבוע אחרי שבוע וים רודף יום עד שאני קולט שפשוט נפלתי "מהצוק" בבום חזרתי לגיל 16 אני לא מצליח לעמוד על הרגליים יותר מיום וחצי (כשחברים אחרים כתבו את זה בפורום חשבתי שהם ממש נרקומנים "אבל אני לא כזה אני רק מכור קל")

וכל יום נאני אומר לעצמי 'מני' אל תדאג אתה לא צריך עכשיו לבכות בפורום אתה תסתדר לבד .... אבל לא חברים הגעתי למספר דו ספרתי כבר הפסקתי לספור את הנפילות אני נכנס כל יום וחצי ממוצע לפורנו אני גמור אני מגיעה לפה כמו 'חיה' פצועה אבל אני החלטתי שאני לא בוכה על חלב שנשפך כי זה גם לא יעזור

אם חברים אחרים שהיו במצב קשה מאד נעמדו על הרגליים הם לא התלוננו והם עדיים לא מתלוננים הם יוצאים החוצה והם נלחמים כל יום וכל הכבוד לכם אבל אני רוצה לחזור לתלם

חברים בבקשה חיזוקים ממש אני מרגיש שאני לא יכול לבד 'חסר אונים '

אוי כמה צדק החבר  גם אם נפלתם 100 פעמים ואני לא מגזים לעולם אבל לעולם אל תעזבו את הפורום ! ! !

ועכשיו אליך אלוקים אבא רחום וחנון אנא חוס על נשמתי הריקה ..רק אתה יודע כמה אנחנו לא חפצים בזה רק שאנחנו חולים הולכים כמו שיכורים מודעים למעשינו אבל משהו מטה אותנו חזק כלפי מטה אבא בבקשה חבל הצלה אנחנו לבד לא יכולים ..............מני

אחשלי. אוהבים אותך לחלוטין!

אני מזמן הפסקתי להלחם, רד מהרעיון, אין סיכוי!

׳קבלה היא המפתח לכל בעיית הסקסוהליזם שלי׳

בהחלמה אחי.
משאיר לך הודעה בפרטי

נוצה יקרה. אל ייאוש! אני גם אמרתי לעצמי שאת המקום הזה לא אעזוב לעולם ועד. ואחרי נפילות שלאתי ת'עצמי מה אני כותב פה? ואז מצאתי "פתרון" (אל תנסה אותו הוא לא שווה) פתחתי שם משתמש חדש....

החשיפה שעמדתי בפניה בסופו של יום לא הוסיפה לי בלשון המעטה.  מה גם שחברים מסויימים "עלו" על זה שמדובר בי לפני שהספקתי לחשוף זאת....

היום אני כאן ויהי מה! בעז"ה.

תודה מני על התזכורת
חשוב לזכור את זה ולא רק מול הפורום, זה מול החברים ובעיקר מול עצמי...
בשביל זה תעזור קבלה, לקבל את מי שאני ומה שאני
כן, בזמן שאני נופל, אני פשוט חולה, ועלי לקבל זאת
חולה שחווה התקפה, רץ למיון גם אם הוא 'חושב' יחטוף שם על הראש, על כך שהוא לא נזהר
תודה