שנה. עשרות חברים. יותר מ 1500 הודעות. והמון הכרת הטוב. למי שהקים את הדבר הנפלא הזה. למי שהפיח בו רוח חיים ולמי שהביא אותי הנה. לכח העליון ששלח אלי נביא. זעם או לא אני לא יכול לחשוב על משהו הזוי אחר שהיה תופס אותי כך. אבא שלי אומר שלא סתם התורה מספרת לנו על יום הולדתו של פרעה. זה הזמן לחנינה. לחשבון נפש.

קוריוז. ככה זה התחיל. למי שלא מכיר, כך הגעתי - היה כאן מי שהתחיל לריב עם אחרים ובעיקר עם עצמו בשני ניקים נפרדים, באיזשהו שלב הוא פנה לספונסר שלו וסיפר לו על מעלליו, ההוא לא ידע מה לעשות ופנה אל הספונסר שלו. 'במקרה' אני. לא ידעתי מה לומר לו כי עד אז לא היה לי שמץ של מושג מהו פורום, ובטח לא מה זה 'שמור עינך', נכנסתי. כדי להבין טוב יותר ('במקרה') נרשמתי. כתבתי הודעה ראשונה.

זה הזמן לחזור אליה. (איזה פחד, יותר מ 750 פעמים היא נקראה...) 

היה לי מצברוח טוב, שמחתי במתנה שקיבלתי. לכתוב אהבתי תמיד, היה משהו מיוחד לפתוח את הלב מול מי שלא ראיתי (בשונה לגמרי מהקבוצות שהייתי מורגל בהן) כך יצא לי שיר. לכח העליון האוהב שלי. לא פיסקתי, דחפתי סימני קריאה בכל הזדמנות כדי להדגיש את מה שחשתי שחובה להדגיש. והתחברתי מיד. קיבלו אותי שם בזרועות רותחות (תודה למדריך שהסביר לי איך כותבים בפורום - לא מזמן חבר יקר אמר לי שהכתיבה של אז היא כשל מתבגרת...)

לספונסר שלי לא היה מושג מה זה הפורום הזה - הוא שמע באופן כללי על שמור עינך, הוא הציע לי 'לבדוק' את זה חודש.. חודש שהפך לשנה, עמוסה. בפוסטים (כתבתי לפני כן, לא באותה כמות)  התכתבויות בפרטי, קבוצות טלפוניות, ובהכרות עם חברים נפלאים. לסבר את האוזן (העין) במילים פשוטות, יותר מחמישים אחוז מזמן עיסוקי כיום בהחלמה מופנה כיום לשמור עינך. זכיתי לעלות על מסלול ההחלמה כמה תחנות קודם, וללא שמור עינך. מה שלא מנע ממני להתחבר לפורום ולחברים שבו (לא מובן מאליו) באתי כדי לתת, נשארתי כי אני מקבל.

אכתוב על מה שלמדתי כאן. על התועלת שלי. אתפלל שהיא תהיה כזו.

הדבר הראשון והמשמעותי שיש לי בו וממנו תועלת יומית. הוא תזכורת קבועה. כל מי שנכנס לכאן מדי יום לא יכול לשכוח שהוא מכור. למה? כי מדי יום יש כאן חברים חדשים שזועקים לעזרה. שמתייחסים לעצמם כרשעים ארורים. למרות שאנסה להסביר להם שאינם ועם כל הצער שיש לי עליהם ובגללם אני חייב להודות להם על העזרה לזכור זאת. להבין איזו ברכה יש למי שהשתחרר מדפוסי החשיבה ההרסניים הללו.

כמי שהחל את דרכו בקבוצה חיה והכיר את ההחלמה רק מהמגע החי למדתי שיש עוצמה אדירה גם במגע דרך מקלדת, יש כאלו שיגיעו להכרה דרך מילה כתובה בלבד, קריאה של בין השורות יכולה לעודד את המכור לפנות החוצה מבעד לפחד המשתק, פגשתי כאלו. היכולת לברור את הכתיבה ולחזור אליה שוב לאחר זמן נותנת לה מימד מיוחד. היא זו שמאפשרת לגעת בזולת יותר מאשר שיתוף של דקה וחצי בקבוצה חיה.

היכולת שלי להבליג, להמתין, להתייעץ לפני, השתפרה כאן מאוד. לא כתבתי משפט ישיר אישי או נוקב מבלי להתייעץ עם אדם שאני סומך על שיקול דעתו או לקבל את רשות הממוען. זו זהירות שלא יכולתי לרכוש במקום אחר, הכתיבה בפורום גם חידדה לי את  הצורך להעמיד העקרונות לפני האישיות, השתדלתי לזכור שאיני יודע מי ניצב מאחורי המקלדת, התמקדתי בדברים ולא במי שכתבם.

כשבאתי הנה המטרה המוצהרת שלי היתה 'להעביר את הכביש' את מי שחושש. ראיתי ב SA  את המקום היחיד לשכמותי. למכורים לתאווה. כבר זמן שאיני חושב כך, ככל שחלף הזמן והעמקתי את הקשר עם החברים, כשלמדתי יותר על האנשים, הבנתי שנבנה כאן משהו עצום, אפשרות נדירה ומדהימה לעשות למען מי שמסתפקים - לא יכולים - לא צריכים - להגיע ישירות לקבוצה חיה.

כיום אני יכול לומר לכתוב בפה מלא - שבלי קשר 'למוצא' שלי (SA) אני חבר שמור עינך. 

תודה לך אבאל'ה על הפורום הנפלא.

אסירות היקר
אתה חבר באס אי וחבר בשמור עיניך
אבל בשבילי לפני הכל אתה חבר אמת שלי
אוהב אותך ומאחל לך עוד שנים רבות של עשיה ותרומה בתחום
וכמובן גם בתחומים אחרים
מזל טוב

חבר יקר, לא אשכח את ההודעה הראשונה הזאת. מי היה מאמין לאן היא תוביל...

תודה על כל מה שאתה נותן כאן.

אני מסתבך כשזה מגיע לזה... מאוד מסתבך.
לימדת אותי להיות פשוט.

תודה.

מזל טוב
סבא לשעבר
וחבר בהוה,
היה לי הזכות והחובה להיות המגולגל שגלגלך הלום,
נביא הזעם שהורתו שלא בקדושה,
פיצול נפשי הדוויה, יליד התסכול האגו וקוקטייל פגמים נוספים,
היה שליח הכח העליון, להביאך לכאן,
לתרום מנסיונך , תקוותך, וכחך,
למען החברים הרבים הזקוקים לזה,
למדנו להעמיד עקרונות לפני האישיות, וכך נעשה,
ובכל זאת העקרונות שאשיותך מייצגת תרמו לי באופן אישי ולחברים רבים מספור,
לשמר את מה שקיבלנו, לפרוץ קדימה גם שכקשה, לחזור לשפיות גם בחידלון,
תודה לך
ותודה לאבא אוהב שמוביל אותנו בדרכינו הנפתלות לעבר החיים.
בברכה והוקרה
מוטי
נ. ב. היות וקברנו סופית את נביא הזעם
ננסה לראות אם נוכל לקבל ממנו תגובה ממעמקי השאול...

אסירות אח ואלטער זיידע אהוב
תודה לאלוקים, על המתנה הנפלאה שנתן לנו על יד נביאו הזועם, את חיי קיבלתי פה במתנה כל פוסט שלך ושל סוד הקפיצו אותי הילד המפוחד מאחורי המקלדת לצאת לאור להפסיק להתבייש במה ובמי שאני.
אני אסיר תודה על כך

תודה אסירותודה - גם לי עזרת מאוד. ותודה בשם כל הניצולים שנצלו בזכותך-שליחותך. לא סתם עברת מה שעברת, ולא סתם אנחנו עברנו מה שעברנו, וכולנו לא סתם עוברים מה שעוברים

לפעמים יש זמן בו מותר להגיד תודה.
אז חבר יקר, אני יודע שאתה תגיד שהאישיות שלך מרוסקת ומלאה פגמים ולכן תדחה את כל מה שאני אומר או אכתוב, אבל (אולי) תהיה עת רצון בה תסכים לקבל את המחווה הזו.
משה רבינו מבקש מאלוקים שהמנהיג שיוביל את עם ישראל יהיה 'איש אשר רוח בו'.
עד שהגעתי לתוכנית האמנתי שכדי להיות איש אשר רוח בו צריך להיות אדם נקי, פרוש. מעין ר' יוחנן בן זכאי כזה, ש'אשרי יולדתו', וכבר מינקותו שהה בבית המדרש.
כשפגשתי אותך, ועוד מספר חברים וותיקים, הבנתי שכפי שר' נחמן מברסלב מתאר, לפעמים הקב"ה מעדיף דווקא את המנורה שיש בה הכי הרבה חסרונות, באמצעותך אני עצמי הולך ומפנים שיש לי כוח להאיר למרות ואולי בגלל.
שהפורנוגרפיה אינה ראיה מוצקה לכך שנידונתי לחיים של גשמיות ובהמיות.
למדתי ממך, חבר יקר, לחיות חיים רוחניים באמצעות הסיפור הזוועתי שלי, ולא מתוך התכחשות אליו.
תודה על ההוכחה שיש דרך, שלא משנה לאן הגעתי, אלוקים ירים אותי הלאה.
תודה שהראית לי שגם מסיפור שכל כולו טירוף חושי ואיבוד כל פרופורציות, ניתן לצאת ולחיות בחיבור, שניתן ליצור מהתהומות האלה, לכתוב עליהם, לגעת באחרים...

אוהב ושמח שאתה צועד איתי בדרך
נתן במתנה

מזל טוב וישר כח על הכל. הן באישי והן בציבורי.

שתזכה לעוד שנים רבות "רק להיום"

אסירותודה היקר.

האמת שהפוסט הזה תפס אותי בזמן גרוע, אחרי נפילה, מצב רוח בקרשים.

אבל, תמיד הסתבכתי עם ה'עקורנות לפני האישיות' אולי בסוף אני יפנים את זה..
בנתיים אני מודה לאלוקים ששלח לנו אותך.
תדע לך שקיבלתי המון המון החלמה ממך בלי שתדע בכלל, כל פוסט, כל שיתוף בקבוצה הטלפונית, כל שיחה עם חבר חדש נתנה לי המון המון.
תודה רבה.

נ.ב תוך כדי אני רואה את תגובתך... אין לי מילים להוסיף חוץ מסמייל...

תודה רבה. כיוון שאני חובב היסטוריה הלכתי ונברתי בארכיונים ומצאתי את הפוסט הראשון ההוא -
www.guardyoureyes.org/forumheb/index.php?topic=981.0

תשמע, בהחלט למדת לכתוב מאז שהגעת לפה... כיף לראות את התום של הימים הראשונים. וגם כיף להיווכח בחוש ההומור המופלא של ה' שזימן אותך, את נביא הזעם ואותנו לפונדק אחד... תודה רבה לה' על שעשה אותך לעדות לכוחו הגדול להחלים.

מעניין, החוויה שלי שונה מאז שהגעתי לתכנית. לפני כן הייתי מעדיף באופן מובהק את המילה הכתובה כאמצעי תקשורת. הייתי נמנע משיחות טלפון ככל האפשר, והדרכתי את כל הסובבים אותי לדבר אתי במסרונים או במיילים. כשהגעתי לתכנית הסבירו לי שמילים כתובות הן מסך שאני מסתתר מאחוריו. שאם אני רוצה לבטא את עצמי באמת, בלי עריכה, בצורה חשופה וכנה, אני מוכרח לדבר במילים. שישמעו את הרעד בקול, שישמעו את ההיסוס, שאטעה טעויות פרוידיאניות, שאאנח ואתעצבן ואכאב, בלי צנזורה. חשבון הטלפון שלי מראה שאני מדבר פי 8 דקות בחודש - מ300 בממוצע ל-2400 בממוצע...

תודה לכולם. איש איש ומילותיו. באמת.

ועכשיו ברצינות - המקום ינחם  אתכם בתוך שאר אבלי ציון ורושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד.

מן השמים תנוחמו..

- - - - -

זה מה שכתבתי ואז מחקתי, חבר יקר אמר לי שזה יפה אבל צריך לדעת לקבל מחמאות. צודק. פשוט הסמקתי מההספדים. חברים אם זה הצליח אצלי זה יכול להצליח אצל כל אחד. באמת. לפני שבע שנים עשרה חודשים ועשרים ימים הייתי מחוק.

תודה לאבאל'ה ששלף אותי מהקבר.