שלום לכולם. אני מרגיש שלא מגיע לי בכלל לדבר על עצמי ואכן אני מרגיש מלא אשם שאני לא מטפל בעצמי בהתמכרות לתאווה. בגלל שאני לא עושה טלפונים לחברים לא מקשיב לשיחות הקבוצה אז למעשה אני מוצא שואל את עצמי למה אני מצפה?  אם כן אני לא יודע. אני רק יכול להביע את התסכול מכל הסיפור הזה. ואם לא כאן אביע את עצמי איפוא כן?!  אם כן מיום ליום התחושה שלי שהמצב של ההתמכרות נעשה יותר ויותר מסובך וקשה להתנקות והתנתקות. אני מבין שאין בי כח להתמודד עם זה לבד ושאני אכן חסר אונים מול התאווה ובאמת אני מרים ידיים ואני יודע שחבל על הזמן להלחם בזה ואכן אני מוצא את עצמי במצבים של עייפות מתח עצבנות נמצא בתוך סחרור התאווה. ובהחלט אבדה לי השליטה על החיים ואני רואה שזמן יקר הולך על חיפוש אחר תאוה בכל צורה שהיא. וכשאני אומר לעצמי דיי! ושאני חייב לתפוס את עצמי בידיים ולא בכדי להתמודד עם זה לבד אלא אפילו לכתוב ולהתקשר לחברים גם את זה אני לא עושה ואני לא מצליח להכריח אותי לעשות טלפון או לכתוב ולהביע את הקושי מול 1001 דברים בחיים. ואולי הכתיבה של היום תצליח טיפה לפחות להעיר אותי מהתרדמת שבה אני שרוי תקופה ארוכה. אז אם מישו מרגיש כמוני או רוצה או יכול לעזור אשמח לשמוע כי לאחרונה השעות של הפקחות הלכו וקטנו ואם בעבר התאווה היתה בראשי 20%. אז לאחרונה היא יותר מ 60% אם אני יודע חשבון. תודה לכם. אגב לשמוע מחברים או שאתה מחליט שאתה כאן 100% או שאתה לא כאן משום מה לקחתי את זה קשה וזה רק שבר אותי יותר לכשכן רציתי להכנס לתהליך ההחלמה.

אוהבים אותך.

מאחל לך שההודעה הזו תהיה לך פתח גדול להחלמה, שפיות נקיות. שלווה ושמחה.

אינני מכריח אותך להישאר. מי אני בכלל?
רק זאת אומר לך, שלנו תהיה תועלת גדולה מכל חבר נוסף שאיתנו בהחלמה.

תודה אחי על הכנות והשיתוף
בהחלמה

אוהב
הושיעה

עודד היקר.. יש איזה קיר שצריך לעבור ואז אתה בפנים.. הקיר זה ההחלטה עם ההבנה. החלטה היא שאתה רוצה להיות אדם בריא בלי כל הזבל הזה שלוקח לך זמן יקר ובלי הדיכאונות וכו. וכו.. החלטה היא צריכה להגיע ממקום של הבנה, הבנה של זה שיש כמה דרכים מאוד ספציפיות לצאת מהמחלה שלנו אחד מהם ולדעתי העיקרי שבהם זה להיכנס לאתר ולהיות שותף.. אני מאמין שיקרה לך מה שקרה לרוב האנשים פה איך הם הגיעו למקום הזה.. הם הגיעו לאיזה נקודה שאמרו די, אי אפשר יותר..אני חייב להוציא את עצמי מהזבל הזה.. איך? פורום, שיחות טלפוניות, ספונסר... אני לא בדיוק יודע באיזה שלב אתה נמצא.. אבל או שתגיע לזה או שאתה כבר שם.. אם אתה כבר שם אז יאלה ברוך הבא.. כל אחד פה נותן את מה שיש לו ובייחד אנחנו התרופה של עצמנו..  אם תרצה עזרה טלפונית אני אשמח לעזור תמיד.. שלך לי הודעה בפרטי ואני אשלח לך את הנייד שלי.. בהצלחה והכי חשוב זה שתישאר איתנו ולא לתת למחלה לקחת אותנו רחוק מפה, כי פה יש תרופה..

אתה ממש צודק במה שאתה כותב שקשה לראות את התקומה, ומבחינה הגיונית אין תקומה. כי היצר הרע הוא מלאך, ואנחנו בשר ודם. אלא שיש לנו עזרה ממלך מלכי המלכים!!! וכמו שכתוב "אם אין אתה עוזרו..." לכן צריך להרבות בתפילה, ובהשתדלות, ובשמחה.

אולי יש לך מחשבות של הכל או לא כלום, אבל ביהדות ובחיים בכלל זה לעולם לא יהיה כך. אף אחד לא משתנה ביום אחד, כמו שאף אחד לא מתדרדר ביום אחד. אני במקומך הייתי עושה רשימה של כיבושים שאני כן יכול, ובודק כיבושים בעבר שהצלחתי בהם, ואז מנסה בכל פעם עוד נקודה אחת לכיבוש.
בהצלחה!

אוהבים אותך אחי.

תראה, יש הבדל בין מה שאומרים 100% כניעה או כלום, לבין החמרה עם עצמי שזה דבר מאד רעיל.

אני איש של קיצוניות, או הכי מושלם(וגם אז אני ימצא איפה אני לא בסדר..)או הכי דפוק, אין באמצע.

אבל זאת מחשבה של מחלה ושל שימוש, התכנית היא לא של שלימות, אלא של התקדמות. נכון שבכניעה אין משחקים ואני חייב להודות בזה ב100% כי אחרת אין מאיפה להתחיל, אבל אחר כך צריך לקחת כל דבר בפורפורציות.(את זה אני כותב בעיקר לעצמי..)

אשמח מאד להיות איתך בקשר.
בהחלמה לכולנו.

עודד. מוכר מאוד. כמה פעמים אני אומר לעצמי שאני "חייב" לעשות טלפונים ולא לבדוק גבולות חסימה ובפועל אני בודק גבולות חסימה ולא עושה טלפונים?!
 

רק שמח, צר לי לאכזבך. אך נסיוני המר והנמהר לימד אותי שאתה יכול לכותב אלפי הודעות בפורום ולדשדש במקום...

אצלינו זוהי תוכנית של צעדים. אם אתה לא צועד קדימה אתה בהכרח נסוג.

סליחה על האי ההבהרה הכוונה שלי היית שצריך לדבוק בתוכנית..של כל ה12 צעדים וגם להיות חלק בפורום..