עוד שעה יוצא הצום, אני קצת חלש והבטן טיפה מקרקרת, לא משהו מיוחד. חזרתי היום מוקדם מהעבודה ואשתי פירגנה לי לנוח שלוש שעות כך שאני לא מידי מותש. אני יכול לדחות את הכתיבה לאחרי צאת הצום אבל מעדיף לעשות את זה עכשיו, צמוד ככל האפשר למקרה עצמו.

תכנית 12 הצעדים לגמילה מהתמכרות לימדה אותי הרבה דברים, אחד מהם הוא חשיבות הכתיבה. לכתוב את הרגשות שלי, את מה שעבר עליי, את המקומות בהם שגיתי וכן הלאה. לא כתיבה לשם כתיבה בלבד, משהו שיישאר סוד כמוס שלי, אלא כתיבה על מנת לספר אחר כך לאדם נוסף. השלב הבא שלי יהיה לספר לספונסר את הדברים, בלי עיגולי פינות. אם אני שומר לעצמי סודות - הסיכוי שלי להישאר בהחלמה הוא אפס אחוז (אבל זה כבר נושא אחר לפוסט אחר).

לפני כשעה כמעט סיימתי להשכיב את הילדים ואז אמרתי לאשתי שאני הולך למחשב ואם היא צריכה עזרה - שתקרא לי. היו לי שעתיים לסוף הצום ורציתי לראות סרט. לא חיפשתי תאווה וזה לא היה בעיה בכלל, אבל ידעתי שאשתי לא תשמח אם אלך כעת לראות סרט אז לא אמרתי לאשתי מה אני הולך לעשות אלא אמרתי שאני הולך למחשב וזהו. אחרי כמה דקות שמעתי את אשתי מתקרבת אז עצרתי את הסרט ופתחתי חלון אחר להתחיל לעבוד על משהו.

ההרגשה שהכתה בי היתה מוכרת להחריד. כך בדיוק הרגשתי כאשר הייתי נופל בפורנו מאחרי הגב של אשתי. באותו רגע ידעתי שמה שאני עושה הוא מסוכן לי. דבר ראשון קמתי מהמחשב ואמרתי לאשתי דברים כהוויתם: ראיתי כעת סרט, ידעתי שלא תשמחי מכך ולכן נהגתי כפי שנהגתי. התגובה שלה היתה - כמה צפוי - שהיא הרגישה מיד, אבל היא המשיכה ואמרה שכך בדיוק הרגישה כאשר הייתי נופל. הבנתי בדיוק על מה היא מדברת.

ניסיתי להבין מה בדיוק קרה כאן, הרי לא עשיתי שום דבר רע, הסרט היה נקי מתאווה ומפעם לפעם אני צופה ביחד עם אשתי בסרט, כך שגם בסטנדרטים שלה לא מדובר במשהו לא טוב. ובכל זאת, ההרגשה המוכרת הזאת מזמן השימוש היתה כאן ללא ספק. חסד אלוקים, לגמרי לא מובן מאליו, היתה לי הנכונות לדבר על זה עם אשתי בפתיחות ובכנות ודי מהר הבנתי מה התרחש.

המעשה עצמו לא בעייתי אבל אני נהגתי בחוסר כנות. יכולתי לנהוג אחרת, יכולתי לומר לאשתי שצום ואני רוצה לראות סרט בשעה וחצי האחרונות, אבל בחרתי לנהוג בחוסר כנות וזה מסוכן עבורי. יש אנשים שיש להם את הפריוילגיה המפוקפקת לכך שהם יכולים לנהוג בחוסר כנות, אבל לא אני. בתור מכור למין ולתאווה, הסיכוי היחיד שלי להתפכח הוא לנהוג במאה אחוז כנות, גם אם זה אומר שלא אוכל לצפות בסרט ובמקום זה יהיה עליי לסיים את השכבת הילדים בסוף יום צום ארוך.

תודה לאלוקים על התכנית הזאת שנותנת לי חיים שפויים ומפוכחים.

תודה שהזכרת לי.

סוד יקר, תודה ששתפת בצעד העשירי המיידי שלך. אכן כששגינו הודינו בכך מיד. לימדו אותי שלא נהפך למלאכים. נמשיך לשגות. השינוי מתבטא בכך שנראה את השגיאות, הגדילה מבשרת על אבחנה מהירה יותר. ובהמשך בעזרת הכח העליון נחוש במניעים החולים לפני ולא נפעל באופן השגוי.

בהחלמה.
אוהב.

וואו סוד. חזק!

וואיי זה כואב!

סוד, תודה רבה ענקית!
אני כל הזמן ככה, מפחד מעצמי, עושה שטויות ומתבייש בהם, מסתיר אותם, וכו'
ב"ה בתכנית אני מתחיל טיפה להתקדם, אבל מהפוסט הנוכחי אני מבין שדרך ארוכה עוד לפני..
תודה!

הזדהיתי מאד עם התחושה שתיארת אחרי שפתחת חלון נוסף, זה ממש הרגשה של השימוש. שוב תודה!

המעשה עצמו לא בעייתי אבל אני נהגתי בחוסר כנות. יכולתי לנהוג אחרת, יכולתי לומר לאשתי שצום ואני רוצה לראות סרט בשעה וחצי האחרונות, אבל בחרתי לנהוג בחוסר כנות וזה מסוכן עבורי. יש אנשים שיש להם את הפריוילגיה המפוקפקת לכך שהם יכולים לנהוג בחוסר כנות, אבל לא אני. בתור מכור למין ולתאווה, הסיכוי היחיד שלי להתפכח הוא לנהוג במאה אחוז כנות, גם אם זה אומר שלא אוכל לצפות בסרט ובמקום זה יהיה עליי לסיים את השכבת הילדים בסוף יום צום ארוך.

חוסר כנות למכור - זה איום!