וגם מביך. ולא יודע אם מתאים כאן. אבל זה יוצר לי המון חרדות ופחדים.
אני רוצה לשאול כאן כי זה מתקשר להתמכרות האובסיסיבית שלי,
גיליתי במהלך השבוע שיש לי מן גולה באחד מהאשכים. הלכתי לרופא, שנסה להרגיע אותי ואמר לבדוק שוב בשבוע הבא.
השאלה היא, האם זה קרה למי מכם, וזה קשור לכל האוננות הכפייתית;
אני אוכל סרטים, ולא יודע מה לחשוב ומה זה עלול לעשות, והאם זה חושף אותי

כל כך מוכר... אני חושב שהלכתי לרופא כדי לבדוק "גידולים" לפחות חמש פעמים. איכשהו הם תמיד היו באיזור הבטן התחתונה. עשיתי גם אולטרא סאונד, בדיקה רקטלית, קולונוסקפיה. תכננתי את הצוואה שלי כמה פעמים. הייתי ער בלילות משותק מרוב פחד. בכיתי מרחמים על אישתי שתישאר לבד. תכננתי את המכתב שבו אבשר למכריי על המחלה. מיותר לציין שהבדיקות תמיד יצאו נקיות ואני יצאתי היפוכונדר.
רק בתכנית גיליתי שצדקתי. אכן יש לי מחלה ממארת. קוראים לה רגשות אשמה ובושה. היא אוכלת בי בכל פה, והיא הולכת ומחמירה, שולחת גרורות לכל מקום אפשרי.
אבל גיליתי גם שאני לא מוכרח להתמודד עם המחלה הזו לבד - יש אלוקים שמוכן ליטול על כתפיו את המשא הזה, אם רק ארפה.

מזדהה איתך. החרדה הזאת. הניסיון הזה להילפת עם החיים. לאחוז חזק. לא לעזוב שום דבר.
מכיר את זה. חרדות חרדות חרדות. הם מגיעות גם מהסיפור הזה של שליטה, של הפחד מזה שהחיים שלך זולגים לך מהאצבעות, שהנה, כל מה שמוכר וידוע נעלם ואתה נכנס למקומות אחרים.

מזדהה ומכיר מצד אחד, מרגיש גם מאיפה אני חושב שזה מגיע אצלי, אבל גם אז, וזה משהו שאני צריך לברר עם עצמי, וגם לגבי התוכנית, כל ההרפייה, וההבנה שרצונו יעשה ולא רצונך, מה המקום של האדם, עד כמה הוא צריך עכשיו להלחץ, לבכות, להתפלל. כתשובה ראשונית ברור לי שיש בחירה בעצם התנועה לשחרור, ואפשר גם להתחרד מדברים שצריך להתחרד מהם, אבל מהבנה מפוקחת, שסופו של דבר אנחנו נתונים בידיים שלו
(אבל שוב, עוד לא לגמרי סגור)

*
ולא, לא ידוע לי על קשר.