אתמול בערב שוחחתי בטלפון עם חבר חדש, כשהתחלנו לדבר קצת על הצעדים הוא הסביר לי שכרגע הוא מתמקד בניסיון להגיע ל-90 יום אח"כ יפנה לצעדים.
אני לא יכולתי לעשות את זה, בכל התקופות שניסיתי הצלחתי להגיע רק לשבוע של נקיות, כל הניסיונות שלי נגמרו בקריסה ובנפילות גדולות יותר מהעבר. כשהגעתי לשמור עיניך הבנתי שאני פגום באופי. הבעיה שלי איננה התאווה, הבעיות שלי הן טינות, פחדים, קנאה, שליטה ועוד... הפתרון הנוראי שמצאתי היה בריחה לתאווה. הבנתי שכל עוד אני פגום ולא מטפל בתשתית הבעייתית, אין לי שום סיכוי להפסיק עם התאווה, אמנם יכולתי להפסיק ליפול ולעבור לאלכוהול או לסמים ואני לא בטוח מה עדיף... (לכל אחד יש היתרונות והחסרונות שלו. אלכוהול למשל מזיק ברמה הגופנית הרבה יותר, וקשה יותר להסתיר את ההתמכרות) והבנתי שלהתחיל עם 90 יום פשוט לא אופציה בשבילי. אני פשוט לא מסוגל.
היום אני לא מסתכל כמה ימים נשארו עד ה90. אני מרגיש כמה כל יום הוא כמו יהלום ומנסה להנות מכל יום של נקיות, שפיות ופיכחון בפני עצמו. ואני בטוח ש90 הימים עוד יגיעו, ובעז"ה גם אעבור יותר. כרגע אני מתמקד ביופי, בשפיות ובנקיות של היום, רק להיום.
אני יודע שיש הרבה חברים חדשים שמגיעים וחושבים ש90 יום זה שלב לפני הצעדים, אצלי זה יהיה צעד אחרי בעז"ה. ומאחל לכל אחד שימצא את הנתיב שמתאים לו בהחלמה.