מפעם לפעם מוזכר בפורום המושג "פטיש", פטיש לבגדים, פטיש לעישון, פטיש לנעליים, פטיש טרנסווסטיט, ובהיות והתופעה קיימת אצל קצת מכורים והם מרגישים מתוסכלים מאד אני ירחיב בעניין.

ה"פטיש" זה סוג של התנייה מינית מעוותת, בה האדם מקבל ריגוש מיני מחפצים או לבוש השייך למין השני ללא קשר למין עצמו, מצב זה גורם אובססיה ואוננות על פנטזיות הקשורות למושגים לא אמיתיים במערכת המינית, במקום אהבה למישהו הוא מפתח אהבה למשהו(חפץ,סיפור,פנטזיה עצמית). התסכול הכפול בזה הוא שבעוד המכורים למין נורמטיבי או אפילו המכורים למין להומוסקסאליות, הם בעצם נמצאים עדיין במתחם הנורמאלי שהם אוהבים מישהו(רק באופן התמכרותי או פסול!!), בעלי ה"פטיש" מרגישים מוזרים גם בקהילת המכורים, כי הם בעצם מכורים לדמיונות שלא קשורים לשום מציאות אמיתית, מצב זה משאיר אותם קצת מבודדים בשיח של המכורים הבאים לידי ביטוי בחלוקות סטנדרטיות.

נכון שבשורה התחתונה זה הכל אותו יסוד התמכרותי והתהליך הוא אותו תהליך גם אם אתה מכור סקסוהליסטי לראות נעליים, אך עדיין גם בקבוצות החיות וגם בקבוצות הטלפוניות וגם בפורום אתה קצת לא בעניינים. ויותר מכך, מצד שני אתה גם הסיפורים של מכורי מין רגילים שהם עוסקים הרבה בקשרים רומנטיים וכדומה, נראים לך מידי נמוכים לרמה שלך, כי אתה לא שם, אתה אף פעם לא מכור לקשר רומנטי עם גבר או אישה זרים, ולשמוע ולהאזין לסיפורים כאלו זה קצת מרחיק.

לכן לדעתי בעלי ה"פטיש" צריכים יותר להתמקד בשיח האנידבדואלי, ואולי לפתוח פורום מיוחד כמו לבעלי נטיות הומוסקסואליות.

שלום. אני לא יכול לכתוב כבעל נסיון אישי, כי אין לי. אבל אני ספונסר של אדם שיש לו אתגר דומה לשלך. הנסיון שלי איתו שזו רק בעיה בדימוי העצמי, כאילו יש משהו 'נורמלי' יותר במי שסובל מתאווה לנשים. איני יכול לומר לך כיצד להרגיש אבל יתכן שזו שגיאה. שמקורה בתפיסה שלך את הזולת.

האם סוג החבטה יפחית את הכאב למי שנפל עליו משקל 10 קילו על הרגל? יש הבדל בין שק קמח לשק מלט? התאווה היא לא מה שאני רואה. היא מה שאני חווה. בפנים. בנשמה. והנשמה שלי התרגלה לחוש אחרת, שונה. מכל מי שמסביבי. גם אצלי, אני משוכנע שאני לא מכור קלאסי. למה? כי... (אתן לך פרטים בפרטי אם אתה חושב שזה יועיל לך)

בכל פעם יש לי 'הוכחות' חותכות שזה נכון. וההחלמה שלי היא להבין שאני עשוי מאותו הבד. הגיזרה אולי שונה, אבל זהו אותו בד. אני אלוף בלמצוא את ההבדלים, ומה עם המאחד? היכן אני כן דומה?  איפה כן יש לי את ההזדהות המוחלטת...

לסיכום - יש סיכוי שהתסכול הכפול נובע מהערכה עצמית נמוכה שלא בצדק. אין תאווה שהיא בסדר. אני באמת מאמין שהרעל הוא אותו רעל. 

נ.ב.
אני לא בטוח שזה רעיון טוב לפתוח עוד לשונית. שים לב כמה הודעות יש בפורום המיוחד להומואים...

בתור אחד שסובל כל רגע מפטיש לעישון אני ממש מסכים.
למה שלא נפתח פורום מיוחד לבעלי פטיש?

היי אני רון אני מכור אבל אני לא סובל מ "פטיש" ואני שואל מי שאין לא את אותה הבעיה לא יכול לעודד או לעזור או משהו כזה או אחר למי שיש לו את הבעיה?

זה שונה לגמרי.
אני אתן לך את עצמי בתור דוגמא.
אני עד לפני כמה 4 חודשים הייתי מכור. מאונן כפייתי.
העניין הוא שמה שאני מכור אליו, כלומר, הפטיש - זה לראות נשים מעשנות. משום מה זה מה שעושה לי את זה.
רוב רובן של הפעמים שאוננתי לא היו על סרטי פורנו אלא על סרטים של נשים מעשנות, אפילו נשים צנועות, וסרטים/קליפים
שאת חלקם אם היית מראה למישהו רגיל הוא לא היה קופץ ונבהל ממראה גס - זה יכול להיות סרט צנוע מאוד.
בעלי פטיש "סוגדים" לחפץ המסויים והוא מה שמושך אותם מבחינה מינית.
לפני 4 חודשים כשהגעתי לפורום הזה וגיליתי את הקהילה החמה שיש פה, קראתי את הודעותיהם של כל המכורים ועברתי בעיון על ספר הגמילה "12 הצעדים"
הצלחתי לעשות את הסוויצ' בראש, להבין שאני מכור ולטפל בבעיה, והאמת שעד שבוע שעבר החזקתי מעמד בלי להוציא ז"ל, אבל פה, אצל בעלי "פטיש" שורש העניין שונה.
אני מתגרה גם מלראות אישה מעשנת. גם מלראות בדל סיגריה על הרצפה שיזכיר לי נשים מעשנות.
הנה אפילו היום, יום צום נורא, ישבתי בבית וקראתי ספר מתח, פתאום היה כתוב שם על אחת הדמויות, אשה, שהגיעה לחדר חקירות והדליקה סיגריה, ומהקטע הזה הראש שלי גלש לעניינים אחרים עד שהגעתי למחשב והסתכלתי איזה שעה על נשים מעשנות ובסוף לצערי גם נפלתי בהוצאת ז"ל (אבל ב"ה אני לא מתייאש, מנסה לשכוח את זה ולהמשיך הלאה), אבל זה הרבה יותר...
הרבה יותר עמוק מתאווה לפורנו, משהו שאני כבר הרבה זמן מנסה להבין ולטפל בו, ועכשיו אחרי שסיימנו את שלושת השבועות אני חושב שאני אנסה להתחיל עם טיפול התנהגותי קוגניטיבי (CBT), אבל עד אז וגם בלי קשר - אני חושב שחשוב מאוד לתת פורום לבעלי פטיש כדי שיוכלו לדבר על הפטישים שלהם ועל דרכי ההתמודדות.

שלום לך חבר ותודה על הדברים.

אני יכול לומר לך מניסיוני, יש לי פטיש לדבר מסוים. חשבתי שאין הרבה אנשים שיש להם פטיש לאותו הדבר, ובכלל שאין אנשים בעלי פטיש כזה או אחר.

כשהגעתי לקבוצות הפיזיות (לא של שמור עיניך, לא הייתי בהן ואיני יודע מהן סוג החלוקות שם), שמחתי שאני יכול לחלוק על הפטיש הזה, והייתה אף הזדהות עם הנושא הזה.

חברים ששמעתי חולקים בקבוצות על הדברים הללו ללא חשש, ואני יכול לומר לך על עצמי שאני חש מאוד בנוח בעת חלוקה על הדבר הזה, ולא שהחלוקה שלי מוזרה בצורה כזו או אחרת. אני הייתי מכניס את הפטיש לתחום האוניברסלי של התמכרות למין, אשר מקובל וסטנדרטי אצל מכורים, ולא כאיזשהו דבר מוזר ומשונה.

בהצלחה.

דעתי האישית היא שהפטיש לא שייך במלואו לתחום האוניברסלי של ההתמכרות למין, כי גם לאחר שאתה עוקר את ההתמכרות ומתחיל זמן פכחות עם הרבה הבנה ורצון להצליח - עדיין יש משהו בתת מודע שלך שגורם לך ל"גירוי בלתי מותנה" בשפה הפסיכולוגית, וצריך לטפל בו.

גם לי יש פטיש לדבר מסוים וכמו שכתבת אני יכול לראות נשים או אפי' גברים (אני לא נמשך לגברים) שעושים את המעשה ולהתגרות. יותר מזה אני יכול לדבר עם חבר על משהו שגרתי שמבחינתו הוא לא אמר כלום אבל אותי הוא גירה בטירוף.
הרבה חשבתי עם עצמי אם אני נכלל בגדר הוצאת ז"ל וכל מיני מחשבות כאלה
אבל יש משפט שמסתובב פה בפורום שאומר "כולנו אוהבים גלידה כל אחד והטעם שלו" וזה משפט נכון זה לא משנה ממה אנחנו מתגרים וממה אנחנו מגיעים למצב הזה ואולי אצלינו בעלי הפטיש זה יותר גרוע כי אדם רגיל יכל להשים מחסומים לפורנו ולדברים לא צנועים אבל אני לא יכול להשים מחסום למה אנשים מדברים אותי או דברים טבעיים שאנשים עושים ברחוב כמו שאתה כתבת למשל אשה שמעשנת אז הבעיה שלנו כפולה.
אבל הבסיס של הבעיה הוא אותו בסיס של התמכרות ואם נצליח לטפל בהתמכרות אז נצליח לפתור הכל.
כשאשתי שמעה על הפטיש שלי היא גם חשבה שזה קשור אולי לתחום הקוגנטיבי אולי טראומת ילדות אבל לי אישית לא נראה אני מאמין שזה התאווה שיש לי כמו שלכל אחד אחר יש תאווה והוא צריך לעבוד עליה.
מאחל לך בהצלחה יקירי ושנזכה כולנו לדרך הנכונה.

כאחד שההתמכרות שלו היא "פטיש" אני יכול להסכים בעיקרון שגלידה זה גלידה ולא משנה הטעם, אך יש להבין כי בשונה מסקסואליזם שזה מין כפייתי, דהיינו בעיה במינון הצריכה כמו למשל אכילה כפייתית, "פטיש" הוא עיוות מיני בדומה להומוסקסואליות וטרנסגנדריות וכדומה. לכן ישנם פערים קצת בהשתייכות הכללית, אבל בגדול הפיתרון הוא אותו פיתרון, שזה הרפיה משליטה ועבודה רוחנית, הלוואי והיו טכניקות קלות יותר לבעלי "פטיש".

ואף אחד עוד לא אמר שאין טכניקות - צריך לקום ולעשות מעשה. לא לשבת בחיבוק ידיים ולסבול. זה עניין נפשי שכמו שאמרת יכול להצביע על בעיה מסויימת או טראומה - ויש לגלות אותה.
לא ראיתי פה מישהו שבאמת אמר די לפטיש והתחיל לטפל בזה בכל הדרכים האפשריות.
וכשאני אומר כל הדרכים אני מתכוון לדימיון מודרך, טיפול התנהגותי קוגנטיבי, היפנוזה וכו'.
לי אישית כפי שאמרתי כבר נשבר מזה, ואני בדרך לטיפול התנהגותי קוגנטיבי, מאחר ושיטת הדימיון המודרך לא מטפלת בשורש הבעיה.
בעז"ה אני מאמין שהקב"ה יכווין אותי לדרך הנכונה ואמצא פתרון לבעיה, אעדכן בלנ"ד

אני סובל מהפטיש שלי במשך שנים, מאז תחילת ביה"ס היסודי.

כאשר אני מרים את הראש, הדבר הראשון שאני מחפש הוא הפטיש שלי. סבלתי מזה רבות ועד היום אני סובל מהפטיש הזה.

למען האמת, כשאני חושב על זה כעת נראה לי שיש לי "פטיש ראשי" ו"פטישי משנה".

בכל מקרה, אני לא שמעתי על פתרון אחר חוץ מתוכנית 12 הצעדים. מלמדים אותי בתוכנית להתפלל, לבצע את הצעדים, להוריד את המבט, אם יש אפשרות להימנע מלשבת ליד אנשים שיש בהם את הפטיש.

איני יודע, ייתכן ויש פתרון לפטיש, אך אני יודע לומר שהיו חברים בטיפולים מקצועיים למיניהם עוד לפני שהגיעו לתוכנית, לא יודע לומר לאיזה טיפול הם הלכו, אך אני כן שמעתי מהם שהדבר היחיד שעזר להם היה התוכנית.

בעברי יצרתי קשר עם ארגון מסוים אשר טען שהוא נוקט בשיטות ש"מעלימות" את הנטייה ההפוכה, ואנשים שטופלו בשיטות אלה שיתפו שהם לא נמשכים לגברים יותר. ספק רב היה לי בכך.

לפני תקופת זמן מסוימת, כמדומני בשנה זו, קראתי בכתבה על אותו ארגון שהודה שהשיטות שלו לשינוי הנטייה ההפוכה נכשלו.

לדעתי, אי אפשר להעלים את הנטייה ההפוכה כבמטה קסם, היא טבועה בבן אדם. ואם נטייה הפוכה היא פטיש שכנראה אי אפשר להעלים אותו, לעניות דעתי הדבר תקף גם לגבי סוגים אחרים של פטיש.

בהצלחה רבה!

מבחינה פסיכאטרית "פטיש" מוגדר כסוג של "הפרעת אישיות", הבעיה הגדולה של הפרעות אישיות שהם לא סוג של תפישות שניתנות לשינוי ע"י טיפול התנהגותי קוגניטיבי או דמיון מודרך, אלא שזה נהפך לחלק מהאישיות של הבן אדם ממש (כמו אישיות של אדם זקן למשל, שלא שייך להפוך אותה לצעיר ע"י טיפול של CBT) הגורמים להפרעות אישיות הם אמנם תפישות מעוותות של התת מודע מגיל מוקדם מאד (עד 3 שנים) והיכולת לשנות אישיות כזו היא עד אזור גיל 18 בערך. ולכן מבוגרים שפיתחו הפרעת אישיות הם בבעיה לשנות אותה. ובסופו של דבר צריך כניעה ולפעול מתוך חוסר אונים כי זו הדרך היחידה למתן את הדחפים בלי לשנות אלא פשוט להרפות. אחת מהסיבות לכאורה שהפסיכאטריה בלחץ של ארגונים החליטה להוציא את ההומוסקסואליה והנלווה אליה בכל סוגי הפטיש מסיווג של מחלה, זה בגלל שמבחינתם אין לזה אכן פיתרון, רק לשתף עם זה פעולה. אבל ברגע שמתייחסים לזה כ"התמכרות" זה כבר לא משנה אם יש פיתרון או לא, יש כניעה וזה הפיתרון היחידי לכאורה. 

חברים סליחה על ההתפרצות לדיון הזה בשלב המתקדם הנוכחי, וסליחה על הדברים הבאים, אבל אני מוכרח לומר אותם, גם אם לא יהיו הכי נעימים.

ידידיי היקרים - אתם חיים בסרט (רע).

כל מכור משוכנע שההתמכרות שלו היא הכי גרועה והכי מוזרה, אבל זה הכל כדי להרגיש מיוחד. אני לא רוצה סתם להיות "עוד מכור", אני משהו מיוחד. הקבוצות מפוצצות במכורים עם פטישים שונים ומשונים, נטיות הפוכות ועוד אלף ואחד סוגי הפרעות, אבל זה הכל אותו דבר.

יפה ציטט כאן מי שציטט את העובדה שכולנו אוהבים גלידה ולא משנה בכלל הטעם שלה. לעשות חדר מיוחד עבור פטישים זה כמו לעשות קבוצות שונות לצורכים ויסקי ולאלו הצורכים וודקא. זה קשקוש.

הפורנו במהותו הוא התמכרות לפנטזיה, וכמעט כל מי שצופה בפורנו פיתח איזו שהיא הפרעה נפשית שקשורה לסוג מסוים של פורנו. לא לחינם האתרים האלו מחולקים לקטוגריות כל כך מסודרות, כי כל אחד מאיתנו בחר לעצמו את החור השחור שימשיך לשאוב אותו לתוכו עם ההבטחה שהפעם זה יהיה בסדר ויהיה כיף. אז נכון שיש עשרות או מאות קטגוריות, אבל כולן זה התמכרות לכלום. לפנטזיה. לדמיון. או אם רוצים לכתוב את זה בצורה קצת יותר מקצועית: זאת ההתמכרות לתאווה. בכוונה תחילה אנחנו לא אומרים שאנו מכורים למין אלא מכורים לתאווה. מין זה עוד איכשהו משהו אמיתי (בכאילו), אבל תאווה זה הסרט הזה שבתוכו אנחנו חיים ועוד חולמים שאנחנו מיוחדים...

אז אם מישהו רוצה ללכת לטיפול מקצועי כדי לגלות למה הוא נמשך דווקא לגברים או דוקא לנשים מבוגרוות או דוקא למעשנות (וסליחה שאני לא ממשיך את הרשימה, אז מי שלא מוצא את עצמו כאן שלא ייפגע, ושיידע שהוא עדיין "נורא מיוחד" בהתמכרות שלו), בכיף. אני הלכתי לטיפול מקצועי וגיליתי בדיוק למה אני נמשך למה שאני נמשך (לא מגלה מה הסוג המועדף עליי). ואז מה? האם הידע הזה הוסיף לי משהו? קדחת.

וכאשר יהיו כאן עשרות חדרים מסודרים לפי קטגוריות (וכולם יעמדו ריקים כמו החדר לבעלי נטיות הפוכות) מה ייצא לנו מזה? האם מישהו יזכה על ידי כך בניצחון גובר והולך על התאווה? לדעתי האישית התשובה שלילית. אנחנו לא צריכים עוד ידע, אנחנו צריכים כח, וההבנה של סוג ההתמכרות לא תועיל לנו.

וכן, הנקודה היא הרצון הזה להרגיש מיוחד, כי אז יש לי תירוץ לעצמי למה אני ממשיך ליפול ולמה מה שעבד עבור אחרים "אין סיכוי שיעבוד עבורי". ובשביל זה אני מוכן להצהיר אפילו שאני מוזר, כי בתכל'ס מוזר ומיוחד זה בדיוק אותו דבר (רק תלוי מאיזה כיוון מסתכלים על המיוחדות-מוזרות הזאת).

סליחה עם פגעתי במישהו, אבל אם הגענו לכאן כדי לקבל החלמה, ולא כדי שימישהו ינגב לנו את הדמעות ויגיד כמה אנחנו מסכנים - כדאי שנסתכל סוף סוף במראה ונבין שאנחנו מכורים לתאווה, ועד שלא נוותר על התאווה - כל תאווה - נמשיך להיות עבדים. אז נכון שאחד ידלק כשהוא יראה סיגריה על הרצפה והשני כשהוא יראה נעלי עקב, אז מה? הרי אף אחד לא באמת חושב שאפשר להעלים את כל הנשים וכל האביזרים מהעולם. אנחנו צריכים ללמוד לחיות עם זה ולוותר על זה, במקום למצוא תירוצים למה אנחנו לא יכולים להפסיק.

סוד אל תכעס!
הרוב המוחלט פה הסכים שלא משנה מה הבעיה לסיכומו של עניין אנחנו מכורים לתאווה וצריכים לטפל.
ומי שחושב שיש צורות טיפול אחרות אדרבה שינסה ואם לא יצליח שיחזור.
אחד המטפלים הגדולים שאני מכיר בשיטת 12 הצעדים שכבר נקי כ-20 שנה כששאלתי אותו על נושא מסוים איך תצליח לשכנע מכור שכך וכך זה נכון הוא אמר לי אני לא ישכנע אותו אני יגיד לו שאצלי זה עבד ברגע שתרצה שגם אצלך זה יעבוד תבא אלי.
ומי שלא מרגיש שזו הדרך שלו לטפל ב"פטיש" שלו אדרבה שינסה שיטות אחרות ואם יצליח נשמח כולנו ואם לא יצליח נקבל אותו בזרועות פתוחות בחזרה.

אני איתך סוד כל מילה במקום
כבעל ״פטיש״ מדופלם ( יש לי המון לפחות 5-6 חזקים ועוד איזה 5-6 משניים )
ואני סוחב אותם עשרות שנים
ןמעולם לא חשבתי שאפשר להתפטר מזה
גיליתי שזה הכל בעצם אותו דבר
ובעצם הכל קשור לתאוה
והפלא ופלא בלי דמיון מודרך ובלי פסיכולוג או פסיכיאטר
גם גיליתי שבימים שהייתי נקי לאורך זמן
והייתי על ״ קרקע רוחנית ״ (ברמה שאחד כמוני מסוגל )
יכלתי גם לראות נשואי ״ פטיש ״
בלי שזה יעורר לי אסוציאציות מיניות מטרידות