מזדהה מאוד.
התפילה הזו מחזירה אותי לימים הכאובים ההם, בהם ייסרתי את עצמי למוות בתפילה וזעקה. רוצה אני להיות תלמיד חכם אבל היצר חזק, הלילות עם הבכי, המחשבה שמגיע לי להיות שם בגיהנום, שכל כולי תלוי בחסדו של אלוקים שייקח ממני את הטומאה המזוהמת הזו, את הסיאוב הגועלי הזה שתוקף אותי. את הלהט המטורף הזה, שאני לא מכיר משום מרחב אחר בחיים שלי, שאין לי למה לייחס אותו חוץ מלרוח הטומאה, כפשוטו. אותה רוח שאני מבין למה הקב"ה פשוט כינה את האדם העוטה אותה 'רע', (ויעש...רע בעיני ה'), מי שמרגיש אותה מבין לבד - לא צריך להוסיף, פשוט 'רע'.
כיום, לאחר שנה וארבעה חודשים של נקיות, אני מעדיף תפילות אחרות.
לשם ההמחשה, אשתמש בפרק התהילים אותו בחרת, אך זו המחשה בלבד:
ה' מלא רחמים, רחם עלי וקבל תחנוני -
אבא, אני יודע שאתה מקבל אותי ואוהב אותי, שאתה מלא רחמים. בבקשה ממך, קח ממני את התאווה, איני יכול להסתדר איתה לבד. היא הורגת אותי.
ה' אל באפך תוכיחני ואל בחמתך תיסרני - אבא, אני יודע שמה שאתה תעשה זה טוב בשבילי, עזור לי להיפתח לעובדה שאתה לא כועס ולא מייסר, אל תתן לי לראות בהנהגתך את המציאות שלי משהו שחונק אותי, עזור לי לקבל את המציאות אותה אתה משית עלי כפי שהיא.
חנני ה' כי אומלל אני, רפאני ה' כי נבהלו עצמי - אבא, אני אדם פגיע, רגיש, תלותי, מיואש, מבוהל, בבקשה ממך קח ממני את פגמי האופי שלי, תן בי שלמות פנימית, אהבה, תקווה.
שובה ה' למען נפשי, הושיעני למען חסדך - כל הסיבה שאני מבקש ממך לקחת ממני את התאווה ואת פגמי האופי אינה בשבילי, אלא בשביל שאהווה דוגמא לאלו שאעזור להם, לכוחך, לאהבתך ולדרך חייך.
...
אבא שבארץ (ובשמיים). אתה מכיר אותי. אתה יודע מי אני ומה אני. אתה יודע שהמוח שלי בנוי באופן עקום. אני לא יכול לבד כאן, אבא, אני צריך עזרה, אני מדמיין שאני רוצה דברים שאני שונא, אני נמשך לדברים שהורסים אותי. תן לאהבה שלך להיכנס אלי, לרפא את הכאב הזה שגורם לי לרצות לברוח לשם, רק להיום אבא, קח ממני את התאווה. הרצון הזה לתאווה הוא שלי, לגמרי שלי, הוא לא יעלם, אני מבין את זה, אבל אבא, בעזרתך, אולי יום אחד, אצליח רק להיום להפסיק לכאוב, להפסיק לבקש אותה. אני לא מבקש לעמוד לפניך טהור, כשהעסק הזה מאחורי. לא.
אני מכור. אני מבקש ממך לתת לי רק עוד יום אחד, יום בו אוכל להאיר את אורך ואת חסדך לאחרים.
אוהב
נתן במתנה
כ