ליל תשעה באב
קראתי היום בפורום את הדיון אם ליפול לתאווה או לשבור את הצום מה עדיף?
כמובן שחשבתי שאני לא יפול באף אחד מהם...
אז חשבתי.....
עכשיו אחרי שנפלתי בתאווה אחרי שכמה ימים שמרתי (ולא היה לי קל...)
אני מתחיל לחשוב אז למה אתה צם בכלל?
מה זה שווה?
כבר נפלת למה לך להתאמץ לצום?
לך פתח את הצום בלאו הכי הצום שלך כבר לא שווה כלום....
אבא יקר אני חסר אונים מול התאווה
אני בידיים שלך עשה בי מה שאתה רוצה

מוכר.
ישנו קשר בין היאוש העצמי שלנו לבין אובדן הדרך. אני מרגיש רע, אני שונא  את עצמי על זה שאני מרגיש רע, אני מרגיש שאני לא אמור לשנוא את עצמי ולא אמור להרגיש רע אלא אמור להיות במקום אחר, ובכלל כל המאבק הזה מעורר בי חלחלה, אני שונא את עצמי, אני מרגיש רע, אני מרגיש שאני לא אמור לשנוא את עצמי ולהרגיש רע אלא להיות במקום אחר...וחוזר חלילה.
התחושה שנולדת ממעגל הקסמים הזה היא יאוש ודיכאון. אני מרגיש חסר אונים.
לא, אין זה חוסר האונים של התוכנית.
זה חוסר אונים של אובדן דרך.
אני מרגיש משותק
שיתוק שמוביל לרצון לברוח
אלא שאין מוצא.
ואז מגיע המוצא ההוא, שמודיע לי בתוך דפיקות הלב, שהפעם...
ושוב, אני שונא את עצמי, אני מרגיש רע, אני  שונא את עצמי על זה שאני מרגיש רע, אני מרגיש שאני לא אמור לשנוא את עצמי ולא להרגיש רע אלא להיות במקום אח.

אני מכור.
בלא כוח עליון, הרגשות האלה מציפים ומשתקים אותי

שה' ישמור אותך
נתן במתנה

תודה נתן
מקווה לקום מהמקום הזה.. עם כוחות חדשים

שלום חבר.

תודה לך ל השיתוף.

המחלה שלי סיפרה לי פעמים רבות שאני כ"כ רשע מכיוון שאני נפלתי בלי סוף. חשבתי שמגיע לי גיהינום בגלל שאני חוטא ו"פוגם" בברית, אז מה זה שווה המצוות והתפילות? הרי אלוקים שונא אותי בכל מקרה.

לאחרונה עשיתי לעצמי רשימה ושאלתי את עצמי איך אני רואה את אלוקים היום?

אחת מהנקודות היא שאלוקים אוהב אותי, דואג לי, אכפת לו ממני. לא רק כאשר אני מקיים את המצוות, אלא בכל מצב וללא תנאי. אני יודע היום שאלוקים מעריך אותי ושמח במי שאני היום, צמתי או לא צמתי, הייתה נפילה או לא-אלוקים לא שונא אותי על כך.

וזוהי אחת מהגישות החדשות שאני רוכש לעצמי בתוכנית-אלוקים אוהב דואג ואכפתי בכל מצב, וגישה זו לכשעצמה עוזרת לי להרגיש טוב עם עצמי ובשלום.

יש בזה גדולה ועוצמה. כשאני מדבר עם ה' אני משתדל להזכיר לו כמה פעמים נפלתי.אבל הרבה יותר חשוב-כמה פעמים קמתי ושבתי אליו בתשובה גמורה.באהבה רבה.כמה רציתי להיות אך ורק שלו אבל לא יכולתי כי לא הייתי בידיים שלי. הנפילות אינן מלמדות על אהבת ה' שבך בהכרח. אפשר לדמיין חייל שנופל בקרב שוב ושוב ושוב.הוא נפצע,זוחל בקושי,זב דם וזוהמה.הוא נשאר לבד,כולם נטשו אותו מזמן.אבל יש לו מטרה שאסור לו לוותר עליה בשום אופן.כי אז-אין לו משמעות לחיים.אין לו ברירה והוא קם ונופל וממשיך...יש לך סנגוריה גדולה מזו? מנאמנות כל כך גדולה שבכל פעם מחדש היא שבה ומתגלמת אחרי ההתנפצות?תזכיר את זה בשיחה הבאה שלך עם האבא האהוב שלנו.

תודה בחסד ותודה עוזי חיזקתם אותי מאוד

אני רוצה להזכיר לעצמי מה היה בי"ז בתמוז השנה שהייתי משומש ולא יכולתי לצום, איזה ניתוק... אסירות תודה אשמה לא הייתה לי כי מבחינה הלכתית לא הייתי צריך לצום... אבל זה לא טוב לי...
עכשיו תשעה באב ואני אסירות תודה צם ולא מרגיש הכי את הצום, יש קצת חולשה כי לא שותים וחם מאד... 
הייתי עם חבר תוכנית כעת ואתמול שמעתי מסר נפלא מחבר ותיק