בוקר עד צהרים טובים
אני כבר שבועיים פה ואני מקוה שיהיה כאן משהו שיעזור לי להחזיק את ימי הנקיות שלי ליותר זמן ממה שהיה עד לעכשיו.
אבל יש דברים שאיני מסכים איתם ומתנגד.
אני מכור/חולה ולא בעל עבירה - זה רעיון מאד נפלא וממש מעודד. אבל האם כל דבר שקשה לי להתחזק בו והיצר הרע שולט בי חזק אז אני כבר בסדר ולא ינחל גיהנום. נראה לי ממש בדיחה. אני לא רוצה להרוס לאף אחד אבל צר לי ואיני מבין. אם קשה לי שלא לדבר באמצע התפילה והלימוד, לא משנה כמה פעמים החלטתי שלא האם אני חולה, או פשוט לא מצליח/רוצה להתגבר. אם קשה לי להתאפק ולהתחזק ואני מדבר הרבה לשון הרע ורכילות, לא משנה כמה פעמים החלטתי שהיום ורק להיום אני יהודי טוב, פשוט אין על מה לדבר. חוץ אם אני פשוט נמצא אצלי במשרד לבד ואז אני רק גולש היכן שלא צריך ולא טוב.
לצערי אין לי זמן כמעט להתכתב ובינתיים לא יצא לי אפי' פעם אחת להקשיב לטלפון, ולהזדהות ואף בלי לדבר עם אנשים אני עדיין מאד פוחד, שהרי אני מאד מאד מכובד אצלנו בקהילה, ועדיין לא החלטתי שאני מוותר על זה, אז אולי כך אקבל תשובה לשאלות שלי.

ברוך הבא. אני לא יכול לומר לך עליך, אכתוב עלי, אם אקבל מדיבור באמצע תפילה או לימוד את אותה ההרגשה שקיבלתי מהתאווה, אם אנסה בכל כוחי שלא לדבר ולא אצליח, כנראה שגם שם יש לי בעיה מעבר לחטא (תשומת לב?)

שים לב, לשאלות ששאלתי את עצמי  - מה אני מקבל, ולמה אני לא יכול לעצור. ולא, לא רק להתאפק, יש הרבה שאינם מתאפקים, אני מתכוון ל לעצור. ברגע שעשיתי משהו קטן, מחול שדים אדיר מתפרץ אצלי החוצה, אני פשוט לא שולט בו. לא משנה מה המחיר, אני לוקח כל סיכון.

מהנסיון שלי התשובות נמצאות בתוכך, אתה צריך להגיע  אליהן, אף אחד לא יכול לומר לך עליך שאתה מכור, גם אם אתה מכור מעל האוזניים.

תודה לך אסירות. יכול להיות שאתה צודק יבדוק את זה שוב עם עצמי. על אף שאני עדיין לא הצלחתי להבין את ההבדל בין להתאפק ללהפסיק.
כאשר אני יושב עם חבר ורוצה לספר משהו עסיסי, אפילו אם אני עכשיו יזכור את האיסור בדבר ואף ידבר מזה, לא יהיה לי נעים, ואעפ"כ אספר את מה שאני רוצה. לא משנה שאני נקרא ירא וחרד, אבל כרגע בוער לי. עם כך, קשה לי להאמין שזו התמכרות, כי אם כן כולנו (כל עם ישראל) במצב של אונס מבחינת קיום המצוות.

ביחס להבדלים אני מאמין שהדברים יתבהרו לך בהמשך. אכתוב בקצרה שלהפסיק זו לא חכמה, עשיתי את זה המון פעמים, הסיפור הבלתי אפשרי מבחינתי היה להישאר בהפסקה... את זה לא הצלחתי לעשות, ברגע 'שבטעות' הצצתי, תמיד נפגעתי. לימדו אותי שאדם שמתאפק חי על זמן שאול. שעון החול שלו כבר התהפך.. זמנו אוזל. הוא 'עושה שריר', יבוא רגע שיברח לו...

אני מעדיף לחדול מלענות על הדוגמאות שהבאת בעניין מצוות ועברות כי לי לא טוב להיכנס לויכוח או שיכנוע, ניסיתי פעם אחת להסביר וכנראה שלא הצלחתי. אציע לך להתמקד בעניני התאווה בלבד. מה קורה לך שם? האם אתה יכול לעצור לבד כן או לא? ניסית ברצינות להישאר בהפסקה ולא הצלחת? 

שלום מולי וברוך הבא.
הסוגיה של חטא/מחלה היא אולי הקשה ביותר לעיכול בתכנית עבור שומרי מצוות. גם אני התחבטתי בזה המון ועדיין מתחבט. אבל היו כמה דברים שעזרו לי לשים את הוויכוח לרגע בצד ולהתמקד בתכנית:
למדתי שהגדרת המושג "חטא" ביהדות היא רחבה ומגוונת מאוד. שהרבה פעמים החטא מתואר כמין שיגעון, אבדן שפיות זמני.
למדתי שגם ביחס לחטא - "אלמלא ה' עוזרו אין יכול לו". ושגם כשאדם מצליח בעובדת ה' אסור לו לזקוף את זה לזכות עצמו, כי אז יחטא שוב.
למדתי גם שרגשות אשמה הם דבר מזיק מאוד, והכרתי דרכים בעבודת ה' ששוללות את רגשות האשמה מכול וכול.

אבל אני חושב שהכי עזר לי להתבונן פנימה ולשאול את עצמי בכנות - האם השימוש שלי דומה לשאר החטאים בחיים שלי? אני מדבר לשון הרע, אבל אף פעם לא הרגשתי ממש נורא בגלל זה, ולכן אף פעם לא ממש רציתי להפסיק (כי אני חסר ביראת שמים). לעומת זאת כשאני משתמש אני נופל לתהום תחתיות ונשבע לעצמי שאפסיק, ובכל זאת חוזר שוב ושוב, ככלב השב על קיאו. כשהבנתי את זה, הסכמתי לומר שמדובר כאן בתופעה מיוחדת, ששונה באופן מהותי משאר החטאים שלי ומחייבת טיפול שונה.
כשהעמקתי להתבונן פנימה, ראיתי שלא קשה לי עם השימוש רק בגלל שאני מנסה לשמור מצוות. הבנתי שגם אם זה היה מותר לגמרי, והייתי יכול לפרוץ כל גבול שארצה, עדיין לעולם לא אגיע לסיפוקי. תמיד ארגיש בסופו של דבר תחושת החמצה וחידלון ואשמה וכאב נוראים.

אז הסכמתי להפסיק לחפור בשאלה הזו. תקראו לזה חטא, מחלה, או מצדי חטולה; אם יש לכם פתרון, והוא עובד - אני בפנים. כי אם הברירה היא בין לאחוז בעקרונות שלי ולהתרחק מה', או להתקרב לה' ולוותר על העקרונות שלי - אני משתדל לבחור באפשרות השנייה. לא בכוחי.

מאחל לך שתמצא כאן מזור לכאבך. שאלוקים ייתן לך פתיחות ונכונות ואומץ וחוסר אונים.

(כמו שטווין אמר, להפסיק לעשן זה ממש קל, הפסקתי מאות פעמים)

תודה לכם אסירות, דוקטור ואור. יכול להיות שאכן יש הבדל בהרגשה לאחר מעשה, נכון שבלהפסיק יש לי גם ניסיון גדול מאז שקלטתי שבעצם זה אינו מעשה ראוי. ההפסקות שלי היו אף ארוכות והגעתי לחצי שנה ואף יותר. הבעיה היא שזה לא קבוע, ובנפילה מדובר בשבוע רצחני ללא הפסקה, כלומר, 3 4 ואף 5 פעמים ביום. אני מאד מקוה שההצטרפות לקהילה וביחד עם החברים תימשך ההפסקה לאורך ימים וכמו שראיתי שהניסוח לפי הכללים "כל יום רק להיום"

ברוך הבא מולי,
תודה דוקטור, דבריך נגעו בליבי משום מה. חשבתי שזה פתור אצלי, אבל מסתבר שגם אני עדיין אי שם בקלחת הזו.
קיבלתי.

בהערכה
נתן במתנה

שלום לך מולי וברוכים הבאים.

אני יכול לומר לך על עצמי, שלפני שהגעתי לתוכנית הייתי בטוח שאני בעל עבירה גדול, שכל מה שאני עושה הוא בכוונה, אני מכעיס את אלוקים ובוודאי שמאחר ואני מבצע את אותם דברים "בכוונה" דוגמת לשון הרע ודיבור באמצע התפילה והלימוד כפי שהזכרת, אז אלוקים עוד יעניש אותי על כל הדברים שחטאתי בהם כביכול.

לאחר שהגעתי לתוכנית ההחלמה באסירות תודה, אני יכול לומר לך שאני אדם חולה. שהרי אדם בריא שנכנס במחשב לדברים שלא צריך להיכנס אליהם, אם הוא ירצה הוא יהיה מסוגל להפסיק, אולי יפול שם עוד מספר פעמים, אך אצלו אותו אדם כוח הרצון הוא בריא, אם חפץ להפסיק התנהגות מסוימת שלו, יוכל הוא להצליח.

אולם אצלי, כוח הרצון נפגם, למרות שהיו פעמים רבות שרציתי להפסיק לא יכולתי. גם אם גייסתי את כל כוח הרצון שיש לי, וגם אם התפללתי והתחננתי, לא יכולתי להפסיק. אדם בריא יכול להפסיק באם ירצה או לא.

בשבילי, בתור אדם חולה גם אם אני אומר לעצמי שהפעם החלטתי סופית להפסיק לדבר לשון הרע או להפסיק לשוחח באמצע הלימוד והתפילה ולמרות זאת אכשל בכך שוב ושוב, הרי שאיני עושה זאת בכוונה, בתור אדם חולה יש לי פגמי אופי- חסרונות שע"י עבודת הצעדים שבע"ה תכיר ותלמד אותה, אפשר לקבל הקלה מהחסרונות, רק ליום אחד בכל פעם, מתוך גישה שאני לא יכול בעצמי ורק דרך חסד אלוקים דרך התוכנית הדברים אפשריים בשבילי.

בהצלחה רבה.

שלום מולי וברוך הבא.

מנסיוני, הבטחתי לעצמי לא ליפול רגע לפני הנפילה...

אז למה חזרתי לשם? ברגע שהרחתי שמשהו "טוב" מסתתר שם איבדתי את הראש. ידעתי שאסבול מכך. ידעתי שאני מסכן את חיי הנישואין שלי. ואת מעמדי בחברה. ושלא אוכל להוציא את ראשי החוצה. אך לא הייתי מסוגל לוותר. וזה לא כ"כ ההנאה הרגעית. זה יותר הטירוף מסביב לעניין הזה.

תודה לך "בחסד אלוקים" -הלואי עלי- אתה כותב רעיון חדש, שיש בזה לימוד זכות על עם ישראל. אני צריך לחשוב על זה שוב, ואולי אתה צודק. אני מקוה שאכן בהמשך הדרך יהיו תוצאות טובות. אני עדיין באמצע לנסות להגדיר לעצמי את עצמי, ומקווה שרק דברים טובים ייצאו מכך.